פעם הכחשתי שואה: המפעל לשיקום ניאו-נאצים
הם היו ניאו-נאצים שרצו לרצוח מהגרים ולפוצץ בתי כנסת, והאמינו שיחד ישנו את העולם. אבל לאט לאט הספקות כרסמו והם חיפשו דרך החוצה מהימין הקיצוני. עכשיו, הגרמנים שכתבו המנונים גזעניים והפיצו תיאוריות אנטישמיות מפעילים מלב יער בבוואריה רשת שיקום סודית, שמאתרת ניאו-נאצים שכמותם רוצים "לחזור בתשובה"
פליקס בנקנשטיין היה כוכב עולה בשמי הימין הקיצוני של גרמניה – כותב שירים צעיר שהמנוני הגיטרה שלו גרמו ללאומנות הלבנה להישמע רומנטית-משהו ומרדנית. אבל כשעמיתיו לתנועה הניאו-נאצית תקפו חברים שלו, הספקות שמהם התעלם בנקנשטיין במשך שנים עלו אל מעל לפני השטח.
"זו הייתה קריאת השכמה מצלצלת", הוא משחזר. "אתה חושב שאתה יודע מה לא בסדר בעולם ומאמין שגילית אמיתות נסתרות, ולגלות לפתע שכל מה שעשית לעצמך ולאחרים בשנים האחרונות היה מבוסס על שקרים – זה רגע מר".
בשנים האחרונות, שנים שבהן לאומנות קיצונית צברה שוב כוח באירופה, EXIT סייע למאות ניאו-נאצים להתחיל חיים חדשים – כך מעיד מייסד הארגון, ברנד וגנר, שהיה בלש במשטרת מזרח גרמניה. לדבריו ל-EXIT יש יתרון על תוכניות שמופעלות על-ידי הממשלה משום שהאנשים שמקבלים שיחות מפונים בקו החם של הארגון הם בעצמם אנשי ימין-קיצוני לשעבר.
אותם ניאו-נאצים לשעבר מכנים עצמם "קבוצת פעולה" והם מנסים להיפגש פנים אל פנים לפחות אחת לשנה. הפגישות אינן זוכות לפרסום ועיתונאים אינם מוזמנים אליהן משום שחברים מסוימים חוששים שזהותם תיחשף לידידים ולעמיתים שלהם שאינם מודעים לעברם. בחודש שעבר קיבלה סוכנות הידיעות AP אפשרות חסרת תקדים להשתתף בכינוס בן יומיים של הארגון, שנערך במתקן אימונים משטרתי לשעבר השוכן בלב יער במדינת המחוז סקסוניה שבמזרח גרמניה – מדינת מחוז שידוע כי יש בה נוכחות ערה של אנשי ימין קיצוני.
עשיתי מספיק נזק
12 איש – רובם צעירים ורובם גברים – באו לשם כדי לדבר על עברם ולדון בדרכים לסייע לאלה שעדיין נמצאים בתוך עולמם של הניאו-נאצים. וגנר אומר כי קבוצת הפעולה מספקת לניאו-נאצים לשעבר דרך לחזור להיות מעורבים בקמפיינים פוליטיים, בעוד ארגונים אחרים עשויים לדחות אותם בשל עברם. הפגישות מסייעות להם גם להתמודד עם השדים הפנימיים שלהם.
"משמעותי מאוד עבורם שהם יכולים לדבר על ימים עברו, לא כמו לוחמים ותיקים שניצחו בקרב – הם מדברים על טעויות שהם עשו בחייהם", מספר וגנר. "הם עדיין מחפשים כיוון במציאות מסובכת ושונה מאוד".
באנשים האלה אפשר למצוא את פאלק איזרנהאגן, בחור כחוש המרכיב משקפיים. כילד לבן בשכונת מהגרים בברלין הוא חש מנותק מהסביבה, וכשתלמידים לבנים מבוגרים ממנו בבית הספר התיכון הזמינו אותו להצטרף אליהם למשחקי כדורגל הוא היה אסיר תודה. עד מהרה הוא מצא עצמו משתתף בהפגנות של אנשי ימין קיצוני, ולאחר מכן הוא הציע להפעיל את אתר האינטרנט שלהם.
איזרנהאגן עזב את חוגי הימין הקיצוני כשהלחץ מצד עמיתיו החל להכביד עליו. מעט אחרי שהתקשר ל-EXIT הוא הותקף על-ידי אלמונים ואושפז בבית החולים, ושם הוא זכה להגנה משטרתית. במקום פשוט לחזור לימין הקיצוני הוא בחר לסייע לאחרים למצוא את דרכם החוצה. "חשתי שעשיתי די נזק, אז רציתי לפצות על כך מעט", הוא מעיד.
לאחי יש תסמונת דאון, ואני נאצי
אבל החיים החדשים של הניאו-נאצים שהתכנסו בתחילת נובמבר בשלייפה, כפר ליד הגבול עם פולין, אינם כוללים רק כפרה. "באמת מעניין לעבוד עם אנשים שחוו את אותם הדברים כמוך", מספר איזרנהאגן, "כי אתה מרגיש שהם מבינים מה עברת והרגשת. זה מאחד אנשים".
אנשים המצטרפים לימין הקיצוני חולקים בדרך כלל היסטוריה דומה: גילוי עניין מוקדם בפוליטיקה, תחושה שהם מנותקים מסביבתם או נמצאים בעמדה נחותה וזעם על מה שהם תופשים כאי צדק סביבם.
בנקנשטיין למשל היה בן 13 כשיצר קשר לראשונה עם לאומן לבן. בתחילה היה זה מרד נעורים יותר מאשר אהדה אמתית שמשכה אותו לימין הקיצוני: "אני חושב שהעולם הנאצי מתועב. לאחי הקטן יש תסמונת דאון וברור שידעתי מה קרה לנכים תחת משטרו של היטלר".
אבל בנקנשטיין נהנה מהמוזיקה שלה האזינו חבריו וכמו צעירים גרמנים אחר הוא חש שהדור שלו נענש באופן בלתי הוגן על הטעויות שעשו הדורות הקודמים. הוא נפל שבי ברביזיוניזם היסטורי עד כדי כך שנעשה מכחיש שואה. "רציתי לפטור את עצמי מאשמה כלשהי שלאנשים יש בגלל ההיסטוריה של גרמניה", הוא אומר. בתחילה הם הפכו אותו לקיצוני, ואחר כך הוא הפך אחרים לקיצונים. הוא התהדר בשם הבמה "פלקס", חיבר שירים לאומניים שכללו שורות כמו "אני פושע כי אני רוצה לשנות את העולם" ו"אני מוכן להתקומם נגד כל דבר הניצב בדרכנו".
אחדים מהאנשים במעגל הקרוב אליו נעצרו בגין מזימה לפוצץ מרכז יהודי במינכן. בנקנשטיין מתעקש כי הוא עצמו מעולם לא היה מעורב באלימות מאורגנת, אף שהיא נתפשה בעיניו כתגובה לגיטימית להתקפות של מפגיני שמאל. "אם אתה רוצה להיות חלק מזה, כפי שאני הייתי, אתה חייב להיות מסוגל להשתמש באלימות", הוא טוען.
כמה חודשים אחרי שחבריו הותקפו על-ידי ניאו-נאצים אחרים מצא עצמו בנקנשטיין בכלא. היה זה הקש ששבר את גב הגמל. הוא ובת זוגו התקשרו ל-EXIT וביקשו עזרה כדי לעזוב את תנועת הימין הקיצוני. מאז הפך בנקנשטיין בעצמו לאיש שאליו פונים ניאו-נאצים מוכי חרטה במדינת בוואריה שבדרום גרמניה.
תיאוריות קונספירציה אנטישמיות
בנקנשטיין מסביר שיצירת קשר ראשונה מצריכה אמון של שני הצדדים ונכונות לשמוע זה את זה. יש אנשים שמוכנים לעזוב את הימין הקיצוני מיד: "אנחנו מפתחים תרחיש שמאפשר לאנשים לעזוב את הימין הקיצוני בשקט". מנגד, הוא מסביר ש"יש גם אנשים שרוצים ליצור קשר ולדבר לעומק על האידיאולוגיה כולה – וגם זה צעד חשוב, משום שאם הם יוצרים קשר איתי, פירוש הדבר שהם יוצרים קשר עם בוגד". אבל לבנקנשטיין יש גם יתרון. בניגוד לשוטרים או לעובדי רווחה הוא יודע ממקור ראשון במה מאמינים ניאו-נאצים ומהן נקודות החולשה שלהם.
עבור רבים המעבר מהזרם המרכזי של הפוליטיקה לאידיאולוגיית ימין קיצוני כללה אימוץ תיאוריות קונספירציה אנטישמיות. התרת התיאוריות האלה היא חלק קשה אך חשוב מתהליך עזיבתם את חוגי הימין הקיצוני, שלפי המודיעין הגרמני חברים בו יותר מ-22 אלף בני אדם. חברים ב"קבוצת הפעולה", שבה יש כיום כמעט 40 בני אדם, אומרים שהם מזהים יסודות מהתיאוריות האלה בדיון הציבורי שמתנהל בימים אלה בנוגע למדיניותה של גרמניה כלפי מהגרים. בגרמניה חלה עלייה במספר ההתקפות נגד מהגרים בשנתיים האחרונות על רקע גל המהגרים חסר התקדים – כמיליון איש – שפקד אותה. ארגוני ימין קיצוני טענו כי הממשלה מנסה במכוון לייבא אזרחים זרים כדי להחליש את העם הגרמני – ואולי אף למחוק אותו.
מבחינת ניאו-נאצים לשעבר כמו בנקנשטיין התפתחויות כאלה מדאיגות. "הפליטים לא ממש מדאיגים אותי – אני מודאג מהלך הרוח שנובע מבואם", הוא אומר. "כולם יכולים לראות כיצד התמונה הפוליטית בגרמניה משתנה כרגע".
המצב בגרמניה מגביר את חשיבותה של "קבוצת הפעולה". לפני שנתיים היא עלתה לכותרות כשקראה לציבור "לממן" צעדת ימין קיצוני, אבל בפועל בעבור כל מטר שצעדו המפגינים דאגה שייתרמו עשרה אירו לקמפיין נגד ניאו-נאצים. בשנה שעברה היא הובילה פרויקט שבמסגרתו נתרם כסף על כל פוסט גזעני בפייסבוק – ככל שהתפרסמו פוסטים גזעניים רבים יותר, כך נתרם יותר כסף לארגונים הפועלים נגד ביטויי שנאה. ארגונים מחוץ לגרמניה החלו לחקות את התעלולים של הקבוצה, וכעת יש לה גם תנועה-אחות בארה"ב.
אישיות מפוצלת, חור בלב
אחדים מהמשתקמים עשו דרך ארוכה מאז שעזבו את הימין הקיצוני. באמצע שנות ה-20 לחייו נעשה סטפן רוצ'וב מנער פעיל למנהיג תנועת הנוער של "המפלגה הלאומית הדמוקרטית" האחראית לגיוס חברים חדשים ולגיבוש האידיאולוגיה של המפלגה. כלפי חוץ הוא האשים אזרחים זרים ופוליטיקאים מהזרם המרכזי של הפוליטיקה הגרמנית בצרותיה של ארצו, אבל בתוכו כרסם הספק. השחיתות בתוך המפלגה והתעוררות דתית שחווה בעצמו גרמו לו לפקפק ברעיונות שבשבילם נלחם במשך יותר מעשור.
"חייתי בשני עולמות", הוא נזכר, "האישיות שלי הייתה מפוצלת לחלוטין". בעזרת בת זוגו והכומר הקתולי שלו הוא הצליח בסופו של דבר לעזוב את המפלגה – תהליך שנמשך שלוש שנים. הטלטלה והקשיים שחווה גרמו לו לפנות לפעול נגד חבריו לשעבר. הוא עוד זוכר שהרגיש שחור גדול נפער בחייו כשעזב סוף סוף את מפלגת הימין הקיצוני ב-2008. האמונה הנוצרית שאותה גילה מחדש סייעה לו למלא את החלל.
בימים אלה הוא עסוק יותר מאי פעם. חוץ מלהפעיל את העסק שלו ולסייע "להחזיר בתשובה" ניאו-נאצים הוא עובד בימי רביעי אחר הצהריים בבית קפה – ושם הוא מסייע לפליטים מסוריה ומעיראק להסתגל לחייהם החדשים בגרמניה.
לפנייה לכתב/ת 
