צו 8 לאוהדים

"צו שמונה אחי, כולם באים. אין מצב שלא". גם בעונות גדולות של הפועל ת"א, לא זכור כזה טירוף בכניסה לאצטדיון. תורים ארוכים של מאות אנשים, שקיוו לעבור את הבדיקה הביטחונית כמה שיותר שמהר כדי לעזור להציל את הקבוצה מגזרת "המינוס תשע" ורחמנא ליצלן, ירידה ללאומית.

למשך 90 דקות, אצטדיון המושבה חסר הזהות נראה פתאום כמו בלומפילד בשיאו. התפאורה, הדגלים, האנרגיות של הקהל - "אווירה של דרבי" כמו שאומרת הקלישאה. "אחרי ארבעה מחזורים ראינו שהעונה הזו הולכת לפח, עכשיו פתאום יש על מה להילחם", זרק לי אחד האוהדים. אבל בזמן שביציעים נתנו את הכל, על המגרש זו הייתה אותה הפועל אנמית ומדכאת של השנתיים האחרונות. אפילו לפני שריקת הפתיחה, שחקנים כבר מתחו שרירים.

חן עזרא חוגג עם האוהדים(צילום: אורן אהרוני)

אחוזי החזקה בכדור של ברצלונה, ויכולת יצירת מצבים של ליגה א'. חן עזרא נכנס עם הראש בקיר, ישראל זגורי לא מצא את עצמו, ודולי מנגה? בשבילו צריך להקים ועדת חקירה. זה ממש לא שינה לקהל האדום, שקרע את הגרון שלו ודחף בלי הפסקה. אם היו מחלקים נקודות על עידוד, הפועל הייתה נאבקת על האליפות, בטח אחרי התצוגה של אתמול.

ואז הגיעה הדקה ה-71. פאס הניף את הרגל, קרע את הרשת ותקע סכין עמוק-עמוק בתוך הלב של הקהל האדום. ופתאום? דממה. בשנייה אחת השאגות נפסקו ואלפי אוהדים רק תפסו את הראש, כאילו אמרו לעצמם - "זהו, יורדים ליגה". שמונה דקות ארוכות השקט הזה נמשך, עד שהגיעה העזרא מלמעלה עם שער השוויון היקר כל כך.

ניצחון לא היה בסופו של דבר, אבל "היי, זה רק מינוס שמונה עכשיו", אמר אחד האבות לבנו. בשבוע הבא תגיע מכבי חיפה למושבה והכל יחזור על עצמו. הצבא האדום שוב יתייצב למילואים בפ"ת, והמלחמה על כל נקודה תהיה מהקשות שידעו בוולפסון. הסכם שלום? אולי, אבל רק במאי.