פחד משתק של מנהיגי הימין

ההחלטה על הריסת היישוב עמונה איננה החלטה של בית משפט, זו החלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט, שרת המשפטים איילת שקד בגיבוי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ׳. כל ניסיון להטיל את האחריות המוסרית לביצוע ההרס (המתוכנן) של עמונה על בג"ץ, אינו אלא תעתוע פוליטי שנועד לשמר את נאמנות המצביעים למפלגות בבחירות הבאות.

מדהימה היתה אמירתו של בנט ביום הנורא שבו גזר בפיו על הרס עמונה, כי הוא מודע לכך שחלק מבוחריו לא יקבלו את הקביעה הקשה הזו. בשעה שאתה, שר החינוך של מדינת ישראל, נותן גיבוי להרס, גירוש ובגידה באנשי עמונה, שכה האמינו בך, אתה מהפך בראשך בספירת הקולות בקלפי? עוד לא יבשו דמעותיהם של מגורשי גוש קטיף, והנה מוסיף "הבית היהודי" חטא על פשע ומגרש מאות ילדים מבתיהם, הורס ישוב בן 20 שנה ובתים בעפרה ובנתיב האבות ועוד ועוד, ומוסיף פרק בשרשרת החורבן של יהודים על ידי יהודים.

החלטה על הרס יישוב הינה החלטה מדינית ולא משפטית, כשם שהחלטה על שחרור 1,000 מחבלים הינה החלטה מדינית. בית המשפט גזר דינם של הרוצחים ואף על פי כן הממשלה מתעלמת מכל המערכת המשפטית ואף מאזהרות של מומחים בתחום הביטחון ומפתיעה את הציבור בתעוזתה (אוי לאותה חרפה!).

החלטה לקדם את מעמדה של "הפזורה הבדואית" בנגב תוך הפקרת אדמות מדינה וקרקעות פרטיות של יהודים, מתעלמת מרשימה ארוכה של קביעות משפטיות ואינטרסים מובהקים של מדינת ישראל. התעלמות מגזרי דין חלוטים להריסה של בתים של ערבים בירושלים ועצימת עיניים אל מול בנייה בלתי חוקית של רבבות בתים של ערבים בכל הארץ, הפכה לעניין שבשגרה. ודווקא כאשר מדובר במימוש החובה הבסיסית של ישוב הארץ אוחז שיתוק את הממשלה.

שבענו הריסות, לא מוכנים לקבל יותר את הפחד הגלותי מאומות העולם. מי שאינו מסוגל להתמודד מול לחצים יתכבד לפנות את כסאו לראויים ממנו.

עתה לא תיוותר ברירה בפני ראשי המדינה אלא להיות נאמנים לארץ ישראל. ומי שלא יכול למלא שליחותו - שיתפטר.