קו 189 של דן - נסיעה מהגיהנום

שעות הבוקר. אלפי נוסעים עושים את דרכם ליום עבודה נוסף ברמת החייל. וכמו בכל בוקר, רבים מהם מוצאים עצמם כלואים כמו סרדינים באוטובוס עמוס לעייפה, קו 189. שעות הערב אינן שונות. הנסיעה חזרה לכיוון הבית אינה טובה יותר, ועשרות נוסעים נאלצים להדחס אחד על השני בסיום יום עבודה מתיש, באופן המזכיר לרבים מהם קרונות בקר.

קשה להכנס, קשה עוד יותר לצאת. קו 189

אלין גופמן, המתגוררת במתחם בזל בת"א ועובדת ברמת החייל, נאלצת לעבור את הסיוט של קו 189 פעמיים ביום: "זו נסיעה נוראית, על הפנים. אין מקום, צפוף, אנשים כל הזמן נוגעים בך. אין אפילו אפשרות להעביר כרטיס רב קו. ובשיא חוצפתם, הפקחים נכנסים לאוטובוס תוך כדי נסיעה ומבקשים לראות כרטיס בתוקף, כל זאת כשאין לך מילימטר לזוז עם היד. כבר מעדתי ונפלתי בזמן הנסיעה, וספגתי חבלות. כל בוקר אותו הסיפור. אוטובוס צפוף הורס לך את הבוקר, רק מהנסיעה אתה מגיע לעבודה שחוק".

כמה זמן לוקח:

גם מזל שרף, המתגוררת בנתניה ועובדת ברמת החייל, סובלת מאד בקו האוטובוס הצפוף. "זה נורא. אני מאד כועסת. כל בוקר וערב אני מחכה פה שעות. (אנחנו) כמו סרדינים, זה מרגיש כמו בגטו. בנוסף אני צריכה לרדת באוניברסיטה ולקחת עוד אוטובוס שמגיע פעם בחצי שעה. סיוט."

בעיה נוספת שהצפיפות בקו האוטובוס השנוא יוצרת היא דילוג על תחנות. נוסעים רבים שאינם עולים על האוטובוס בתחנתו הראשונה, נידונים לא פעם להמתנה ממושכת. לטענתם, האוטובוס המלא מגיע לתחנה ולא יכול להעלות נוסעים, ולכן מדלג עליה ולא עוצר. נוסעים רבים מספרים כי אם הם מסיימים את עבודתם ברמת החייל ומעוניינים להגיע הביתה בשעה סבירה, עליהם לצעוד מספר תחנות לכיווון ההפוך ולהמתין שם לאוטובוס הסיוטי, בתקווה שיהיה להם מקום.

אי אפשר להזיז יד - קו 189 של דן

ימימה קרייפלד המתגוררת בנתניה ועובדת ברמת החייל כועסת לא פחות. "אני מחכה כבר 20 דקות לקו 189. האוטובוס הקודם לא עצר ועכשיו אני עומדת וממתינה לאוטובוס הבא שאמור היה להגיע לפני 5 דקות. זה קו ממש צפוף, לפעמים אני יוצאת ממנו כמו גופה."

החלטנו לבדוק בעצמנו.

השעה 18:00, תחנת האוטובוס של קו 189 בצומת הרחובות ראול וולנברג והברזל. על המדרכות צועדים מאות עובדי המתחם, המבקשים להגיע הביתה בעזרת התחבורה הציבורית. לאחר המתנה של 15 דקות מגיע האוטובוס אבל הוא מלא, ולא עוצר. רבע שעה נוספת חולפת. אוטובוס נוסף מגיע ואני מסתער עם שאר הנוסעים על הדלת האחורית, ומצליח בדרך כלשהי להיכנס.

כעת אני תקוע באזור הדלת האחורית, ללא יכולת להתקדם, מחוץ בין נוסעים ודלת זכוכית כמו סרדין. אני דוחף מעט, מנסה להתקדם לכיוון מכשיר הרב-קו, אך זו משימה בלתי אפשרית. האוטובוס הארוך מטלטל את הנוסעים ולי אין היכן להחזיק את עצמי. כל בלימה חזקה גורמת לי למעוך בלית ברירה את אלה שעומדים סביבי.

אפילו להוציא את היד מהכיס עם כרטיס הרב קו, אינה משימה פשוטה, ולאור הצפיפות, מחייבת חיכוך מביך עם שתי נוסעות מבוגרות. לאחר ארבע תחנות וסיוט מתמשך, אני מחליט לרדת אבל לא מצליח להגיע למתג העצירה ומצד שני מפחד להתרחק מהדלת. נוסעת אדיבה עושה זאת עבורי ואני נמלט במהירות אל החופש והאוויר הצח.

המסקנה די ברורה. דרוש תגבור דחוף של מספר האוטובוסים בקו בשעות הלחץ של הבוקר והערב. לא במקרה, קבוצת הפייסבוק הוותיקה "קו 189 - המחאה" אשר פעילה משנת 2012, דורשת תגבור של אוטובוסים במשך שנים. ללא הועיל.

תגובת חברת דן: "תנאי מתן השירות לאורך נתיבו של קו 189 הם קשים ביותר, מהותם בעומסי תנועה כבדים, עיכובים בגין עבודות ההכנה לרכבת הקלה, פקקים בלתי נסבלים ולבטח בשעות השיא בבוקר ואחה"צ הנוסעים חווים צפיפות רבה. אנו, חברת "דן", נותנים ונמשיך לתת מענה בגיבוי ובתיאום עם משרד התחבורה, בתגבורים, בוויסותים, בבקרה צמודה, עושים ונמשיך לעשות ככל שניתן כדי להקל ולשפר את השירות בקו זה ובקווים מרכזיים אחרים.