לא הכול אדיר: הבעיות של מטוס הקרב החדש
המחיר גבוה, החמקנות בספק, טווח הטיסה קטן משל F-15 ו-F-16 והחימוש מוגבל. הצדדים הפחות מבטיחים של ה-F-35 שמגיע היום לחיל האוויר
אבל מדובר גם במטוס שסבל עד כה משלל בעיות בתהליכי הפיתוח שלו, ואלה ייקרו מאוד את מחירו המקורי והביאו לאיחור שבע שנים בפרויקט. בכך הוא הפך למיזם הביטחוני היקר בהיסטוריה, והוא יעלה לארצות הברית יותר מהנחיתה על הירח. דו"חות חוזרים ונשנים של הפנטגון ושל הקונגרס מעלים שאלות רבות לגבי יכולתו לממש את הציפיות הגבוהות שנתלות בו. גם בישראל הועלו שאלות לגבי מידת הדחיפות שבהצטיידות דווקא בו, על פני מערכות נשק אחרות.
כל אחד מ-33 המטוסים הראשונים יעלה לישראל 144 מיליון דולר, כולל פיתוח ותשתיות, 120 מיליון דולר "נטו", מחיר הגבוה ב-50 אחוז מאלה של מטוסי ה-F-16I (סופה) האחרונים שרכש חיל האוויר ב-2003 במחירים של היום. כל שעת טיסה שלו יקרה בעשרות אחוזים מזו של ה-F-16, עניין שהעובדה שמחצית מטיסות האימונים עליו יבוצעו בסימולטורים על הקרקע אמורות לאזן. רק בשנים הבאות נדע אם הסידור החדשני הזה באמת עובד, או שחיל האוויר יגיע למסקנה שהשיטה הזו שהועתקה מהאמריקנים, לא מתאימה לו, יגדיל את שעות הטיסה וידרוש לכך תקציבים נוספים. בלוקהיד טוענים שבעקבות האצת קצב היצור, 17 המטוסים הנוספים שהחליט הקבינט לרכוש יעלו פחות מ-100 מיליון דולר.
ה-F-35 תוכנן "לבלוע" ולפזר את קרני המכ"ם שפוגעות בו ופליטת חום מהמנוע, כדי להקשות את איתורו. אולם הרוסים והסינים טוענים שפיתחו מכ"מים שמסוגלים לאתרו, טענה שטרם הוכחה, אך היא אינה בלתי-אפשרית. בנוסף הציגו בשנים האחרונות הרוסים והסינים מטוסים חמקנים משלהם, שמקטינים את יתרונו. גם התפתחות השימוש בחיישני חום לאיתור מטוסים כתחליף למכ"ם עשויה להקהות את יתרונו.
המטוס היה אמור להיות מבצעי ב־2010, אך רק בשנה האחרונה הוכרז ככזה בארה"ב, ועדיין לא בכשירות מלאה. התוכנה שתפעיל את התותח שלו, למשל, תהיה מוכנה רק ב־2019, אבל בחיל האוויר טוענים כי הוא יוכל לצאת למשימות מבצעיות גם ללא תותח. צוות הפיתוח מתקשה להשתלט על מיליוני שורות הקוד שיש לכתוב בגרסאות התוכנה השונות, מה שיוצר עיכובים בפרויקט, כפי שקורה בשנים האחרונות עם מטוסים חדשים אחרים, כולל בואינג 787 האזרחי.
כדי להיות חמקן חייב ה-F-35 לשאת רק כ-2.4 טונות חימוש בלבד בתאים פנימיים, כושר נשיאה של מטוס המיראז' מלפני כמעט 60 שנה. בחיל האוויר טוענים כי החמקנות דרושה רק בגלי התקיפה הראשונים עד להשלמת סוללות הטילים של האויב, ולאחריהם הוא יוכל לפעול כמטוס קרב רגיל ולשאת מתחת לכנפיו 8 טונות של חימוש, בנוסף למכלי דלק נתיקים שיאריכו את טווח הטיסה שלו..
הרדיוס המבצעי של "אדיר" במצב החמקן הוא כ־1,100 ק"מ בלבד, פחות ממטוסי ה-F-15 וה-F-16I הוותיקים של חיל האוויר, שעומד על כ-1,500 ק"מ. טווח כזה אינו מאפשר להגיע למטרות רחוקות כמו איראן ללא תדלוק אווירי מורכב ומסוכן לביצוע בשמי מדינת אויב. מטוסי התדלוק הגדולים והמסורבלים אינם חמקנים, ולכן מפגש שלהם עם ה-F-35 עלול לחשוף אותו בדרכו אל המטרה. חיל האוויר ולוקהיד בוחנים כעת רעיונות שונים להארכת הטווח.
בעידן שבו אפילו מדינות כמו עיראק ומרוקו כבר רוכשות F-16 מארה"ב, מה שמבדיל בין מטוס ישראלי זהה לזה שרוכשות מדינות ערב הם טייסי חיל האוויר והמערכות הישראליות הייחודיות, שמותאמות לתורת הלחימה שלו ובדרך כלל עדיפות על אלה האמריקניות. ה-F-35 נרכש גם על ידי טורקיה, ועשוי להגיע בעתיד למדינות אחרות באזור. צמד המטוסים שינחתו בארץ זהים כמעט לגמרי למטוסים שיקבלו לקוחות אחרים. כעת יתחיל תהליך ארוך של התאמה ל-F-35 של מערכת הלוחמה האלקטרונית המתוחכמת מתוצרת אלישרא/אלביט, שבגלל דרישה אמריקנית לא תשולב פנימית במטוס אלא תינשא בפוד חיצוני, שעלול לפגוע בחמקנות. התאמת המטוס לשיגור טילי האוויר־אוויר "פיתון־5" ופצצות ה"ספייס" שמייצרת רפאל תוכל להתרחש רק בעוד שנתיים, כאשר יגיע לישראל F-35 שנבנה במיוחד כדי לשמש גם כמטוס ניסוי.
עד כה התחייבה ישראל להשקיע ברכש האדיר 4.75 מיליארד דולר. כמעט כל הכסף מגיע מהסיוע הביטחוני האמריקני, אבל היה אפשר לעשות בו שימושים אחרים, כדי לענות על צרכים אחרים ודחופים של חיל האוויר וצה"ל כולו. בכסף הזה אפשר היה לרכוש עוד מטוסים ללא טייס שיכולים להחליף כיום רבות ממשימות מטוסי הקרב, ללא סיכון טייסיהם. היה אפשר לרכוש טילים ורקטות לטווח ארוך, שיהיו זמינים יותר לכוחות הקרקע ויאפשרו תקיפות מהירות ומדויקות גם בסביבה רבת איומים. צבא היבשה היה יכול לזרז את ההצטיידות בנגמ"ש ה"נמר", שרוב רכיביו מיוצרים כיום בארה"ב, ולשפר את רמת הציוד של חיילי החי"ר. ואפשר היה לרכוש את ספינות הסער-6 ממספנות בארה"ב במימון אמריקני, במקום בגרמניה, בעלות של 1.8 מיליארד שקל, שמגיעה מתקציב המדינה והייתה יכולה לשמש לחינוך, בריאות ותשתיות, וזאת עוד לפני סימני השאלה הפליליים המלווים את העסקה.
בשורה התחתונה, בעיות בפיתוח לא נולדו עם האדיר. בסוף שנות ה-50 גילה חיל האוויר שמטוס הסופר-מיסטר שהוא רכש מצרפת והיה הראשון שלו שעבר את מהירות הקול, סובל מבעיות בתותחים, ואלה תוקנו רק לאחר הברקות של המערך הטעני שליווה אותו. בתחילת שנות ה-90, כאשר הושבחו בארץ מטוסי הפאנטום הוותיקים בפרויקט ה"קורנס-2000", יצאו המטוסים הראשונים מפס השבחה עם גושי בטון בתוך חרטומם, כי המכ"ם האמריקני החדש עוד לא היה מוכן, אך משקלו נדרש לאיזון המטוס. רק בעתיד נדע אם התקלות הרבות והעיכובים ב-F-35 היו רק עניין זמני, או שיעיבו על השימוש במטוס שאמור לשרת בחיל האוויר עוד כ-40 שנה.
לפנייה לכתב/ת 
