קדיש על אב ובן: "עמרי ועילי - שני גיבורים"
האם שירי ניר קראה קדיש על בעלה ד"ר עמרי ובנה עילי, שנהרגו בטיול בנחל צאלים: "מודה לצוות בסורוקה, שהיה אור באפלת הגיהנום הזה". חבר המשפחה ספד: "עמרי תמיד היה מוכן להציל נפש אחר, עילי היה קסם של ילד"
דרכם האחרונה, זה לצד זה: יותר מ-1,000 בני אדם התכנסו אחר הצהריים (יום ב') בכפר ויתקין, וליוו למנוחות את עמרי ועילי ניר, אב ובנו שנהרגו בטיול משפחות בסוף השבוע, כשנפלו לתהום בנחל צאלים. אמו של עילי, שירי, החליטה לתרום את איבריו ובכך הצילה את חייהם של כמה חולים. האלמנה והאם קראה קדיש בטקס ההלוויה. בתה נעמה הגיעה גם היא להלוויה, ואילו בנה נדב נשאר בבית המשפחה.
"אני רוצה להגיד תודה לצוות של סורוקה, שנלחמו בשיניים והיו אור באפלת הגיהנום המטורף הזה", אמרה האם שירי. "אין לי מספיק מילים להודות להם. פשוט נשמות טובות".
אודי סגל, חבר המשפחה, אמר בטקס: "אנחנו קוברים כאן היום שני גיבורים. התקשורת התעסקה בעשר השניות האחרונות לחייהם של עילי ועמרי, אבל עמרי תמיד היה גיבור. הגבורה הזאת הייתה איתו מאז שאני מכיר אותו. המוכנות שלו להשליך נפשו ולהציל את האחר תמיד הייתה שם. אני משוכנע שגם אם היה מדובר בילד אחר, עמרי היה עושה בדיוק את אותו דבר".
סגל, שנכח אף הוא בטיול, אמר עוד: "עמרי לקח את המחויבות שלו מאוד ברצינות. כשהייתי מבקש ממנו להוציא את הכלבה לטיול, הוא היה שואל באיזו שעה ואיזה מסלול. הוא לא היה רוצה שאומר את הדברים האלה, הוא היה אומר 'איזה גיבור? די'. כשעילי היה צעיר יותר, הוא ביקש שוקולד משירי, ושירי אמרה לו 'תגיד את מילת הקסמים'. אז הוא היה אומר 'אין בעיה, אברה קדברה', ולוקח את השוקולד. ואז עמרי שם עליי את היד ואומר לי 'תגיד, אפשר לכעוס על ילד כזה?'. הוא פשוט היה קסם של ילד, ואי-אפשר לא לאהוב אותו. הוא גיבור הילד הזה".
פרופ' אודי פודה מאוניברסיטת ירושלים ספד אף הוא: "אני לא נמצא כאן רק כנציג הפורמלי של המוסד אלא גם כחבר של עמרי. אני מכיר אותו שנים רבות. אף אחד לא מכין אותך לכתוב נאומי הספד, בוודאי לא במקרים טרגיים כאלה. אני לא חושב שיש כאן מישהו שיכול לקלוט באמת את עוצמתה של הטרגדיה שהתרחשה כאן. אבל ובנו שהלכו לטיול משותף ביחד עם חברים אבל לא חזרו".
הוא הוסיף: "עמרי היה באמת איש נפלא, ידיד אמיתי שניתן לסמוך עליו. אחראי ומסור. מהיום הראשון שהכרתי אותו הוא התחבב עליי. הייתה בו ישירות, פתיחות, כנות, תכונות שאתה מוצא כיום פחות ופחות. הוא תמיד דאג לצאת מוקדם כדי לא להיתקע בפקקים, לא לאחר, לא לפספס שיעור. הותרת חותמך על מאות אלפי התלמידים שלימדת".
נעמי דוד, המחנכת של עילי בשנה שעברה, אמרה בהלוויה: "עילי אהוב שלי, משלשום אני מחזיקה קרוב ללבי את הלב האדום הענק שציירת לי, מתפללת בשבילך שהלב שלך לא יפסיק לפעום. אני קוראת שוב ושוב את ברכת סוף השנה שכתבת לי בכתב ידך ונזכרת בכל כך הרבה רגעים איתך. תלמיד שלי, תלמיד של מצוינות, שחוקר את העולם ולא נח. ככה פתאום הופעת לי בדלת עם משלוח מנות בפורים, כמה היית רגיש לכל מי ששונה בעולם. כתבת לי שחייבים לקיים אולימפיאדת נכים כדי שירגישו כמו כולם".
דוד אמרה עוד כי "כששיפצתם את הבית אמרת 'אני דואג לאבא כי הוא ישן שם לבד ואנחנו אצל סבתא'. דאגת לאבא שלך. כמה משמעות מקבלים דבריך כשמבינים באיזו משפחה גדלת, ואיך ברגע האמת, כשאבא קלט שאתה בצרה הוא חירף את נפשו כדי לנסות להציל אותך. והסוף נורא. נתגעגע להומור שלך המיוחד, לחיוך השמח, לחידות על הכוכבים, השמש והירח, לידע האינסופי. אפילו במותך אתה מעניק לאחרים איכות חיים ותקווה לחיים משופרים. תרומת איבריך היא דוגמה ומופת למי אתה ומאיפה הגעת".
עינת, אחות של עמרי ודודתו של עילי, ספדה גם היא. "מי מאיתנו תיאר שחודשים ספורים אחרי חגיגת יום הולדת 50 שלך כל חיינו ישתנו ללא הכר ושניכם תיפלו חבוקים אל התהום. מאז ומעולם לעמרי הייתה יכולת ליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים. חברי הילדות שלו, קרובים וטובים, הפכו לחלק מחייב. שירי הייתה האחת שאותה חיפש ולה חיכה. הם הקימו את ביתם בכפר ויתקין ובקיץ 2004 נולדה נעמה בכורתם. עמרי היה אב נוכח, מעורב, טוטלי".
היא ציינה עוד כי "ביום שישי האחרון הם יצאו ושירי ציידה אותם באוכל וממתקים. בסביבות השעה 14:00 הם נפלו חבוקים לתהום. עילי שלנו, ילד אהוב, חכם ורגיש כל כך, הסבתות שלך שאיתן היה לך קשר מיוחד ליטפו אותנו עד שהלכת מאיתנו. עכשיו הלב שלך פועם בגופו של ילד בן שמונה וחצי. אני מבטיחה לך עמריקי שנשמור כולנו זה על זה ועל המשפחה שלך".
צביקה רובינס העביר מסר לציבור בשם המשפחה: "מתוך האסון הכבד ראינו קהילה חסונה שיחד עם כל עם ישראל העניקה חיבוק למשפחה בשעתה הקשה. ראינו את כולם עושים ככל שביכולתם. בשם המשפחה אני רוצה להודות לצוות בסורוקה, ליחידת החילוץ, לכוחות הבטחון ולצבא שעשו הכול על מנת להציל חיים. המשפחה מודה ולעולם לא תשכח את החיבוק החם שקיבלה מהקהילה וכל העם. אנחנו רוצים לשלוח ברכת רפואה שלמה לחולים שבהם הושתלו איבריו של עילי. מי ייתן שבמקום שבו נגדעו חיים יצמחו חיים. אני רוצה להבטיח לשירי ולילדים שאף פעם לא תהיו לבד. עמרי ועילי בחייהם ובמותם לא נפרדו. יהי זכרם ברוך".
עילי בן ה-10 נפטר בבית החולים סורוקה בבאר שבע, יומיים לאחר האסון. אביו, ד"ר עמרי ניר, נהרג בטיול עצמו, כשניסה להגן בגופו על בנו ונפל איתו אל התהום.
מזכיר מושב כפר ויתקין, עופר כהן, סיפר כמה שעות לאחר שנקבע מותו של עילי בן ה-10: "אנחנו נערכים להלוויה לא פשוטה, אירוע מאוד מאוד קשה מבחינתנו להביא את עמרי ואת עילי, שבחייהם ובמותם לא נפרדו, למנוחת עולמים כאן בבית העלמין. נשתדל כמובן להמשיך ולתמוך במשפחה כמה שנוכל בשביל להקל על כאבה וצערה".
הוא סיפר כי "מיום שישי אנחנו כקהילה משתדלים לתת את התמיכה גם למשפחה הקרובה, לחבק אותה, לטפל עד כמה שאנחנו יכולים. וגם המועצה האזורית נערכת למתן טיפול, עזרה פסיכולוגית ונפשית, גם למשפחה, אבל גם לילדים ולהורים שהיו באירוע ובכלל לילדי בית הספר שעילי למד איתם והיה חבר שלהם".
בבית החולים שניידר בפתח תקווה התבצע במהלך היום מרתון השתלות מהאיברים של עילי שנתרמו לאחר מותו. "הלב של עילי פועם בתוך הלב של הבן שלי", אמרה ריקי גרבלי, אימא של אלמוג, הילד שקיבל את לבו של עילי.
"אמו של עילי עשתה מעשה אצילי בהחלטה שלה לתרום איברים, זה דבר מאוד חשוב", אמרה גרבלי, שבעצמה זקוקה להשתלת כליה. "תרומת איברים זה דבר מאוד חשוב, ושאנשים יהיו יותר מודעים לזה, זה כל כך חשוב, זה נותן חיים להרבה אנשים".
היא הוסיפה ואמרה: "אני מתרגשת. אתמול קראו לנו ממסיבת יום הולדת וביקשו מאיתנו להגיע לשניידר. הרמתי טלפון לאחותי והגענו. ישר הבנתי מאיפה זה מגיע. אני מעריכה את האמא שנתנה חיים לבני ולילדים נוספים, וזה דבר בכלל לא קל לעשות. אני בעצמי ממתינה כבר חמש שנים להשתלה".
לפנייה לכתב/ת 
