דו"ח משרד החוץ: "אירופה לא מסוגלת להגן על עצמה"
דו"ח מסווג של המרכז למחקר מדיני מעלה תמונה עגומה לפיה אירופה נקלעה לחוסר אונים צבאי. בין התובנות: אף מדינה אירופית אינה מסוגלת לבצע פעולה צבאית עצמאית, הטרור האיסלאמיסטי גורם לתחושה גוברת של איום קיומי ביבשת
אירופה אינה מסוגלת להגן על עצמה מפני מתקפה צבאית ישירה, אף לא מדינה אירופית אחת מסוגלת להוציא לפועל פעולה צבאית עצמאית לחלוטין. כך עולה מדו"ח מסווג של הממ"ד (המרכז למחקר מדיני) במשרד החוץ – אחד משלושת גופי ההערכה הרשמיים של ישראל לצד חטיבת המחקר של אמ"ן והמוסד.
המסמך מסכם סדרה של חמישה דיונים שהתקיימו בממ"ד בהשתתפות בכירי משרד החוץ תחת השאלה: "אירופה לאן – עתידה של מדיניות הביטחון המשותפת". מהדיונים הצטיירה תמונה עגומה לפיה אירופה, שהוקמה על בסיס הכחדתה של תופעת המלחמה ביבשת, נקלעה לחוסר אונים צבאי ואינה מסוגלת עוד להגן על עצמה בכוחות עצמה.
במקביל, לראשונה זה זמן רב, החשש מפני איומים ביטחוניים מטרור ועד לעומתיות רוסית – נמצא גבוה יחסית בדעת הקהל האירופית. הירידה באמון ההדדי בין המדינות מקשה עליהן עוד יותר להתחייב לוויתורים הנדרשים במדיניות הביטחון הלאומית האירופית. בטווח הארוך עשוי קיפאון זה לחזק עוד יותר את הכוחות הפופוליסטיים המערערים על פרויקט האינטגרציה ומאתגרים את ההתרחקות המכוונת ורבת-השנים של אירופה משימוש בכוח להשגתן של מטרות מדיניות.
התובנה המרכזית שעלתה בדיונים היא שכיום אין אף לא מדינה אירופית אחת המסוגלת להוציא לפועל פעולה צבאית עצמאית לחלוטין. במקרים רבים התלות אינה רק במדינות אירופיות אחרות, אלא בארצות הברית. למדינות האירופיות אין יכולת שיתוף פעולה טכנולוגית מעשית. אין אפשרות מעשית לתרגם את גודלו המצרפי של סדר הכוחות הצבאי באירופה לכדי עוצמה צבאית משותפת.
עוד עולה כי חוסר הרצון האירופי להשתמש בכוח לקידום מדיניות פנים או חוץ, מקשה את יכולתה לעשות זאת ומחזק את התלות של האירופיות בארה"ב במכלול. מציאות זו באה לידי ביטוי בכפיפותן המעשית של חברות נאט"ו למדיניות הביטחון האמריקנית. האירופיות מוצאות את עצמן מתחמשות נגד איומים שאינם בהכרח רלוונטיים ומחזיקות יכולות שאינן מספקות מענה לאיומים הספציפיים עליהן. מערך ההגנה האירופי הקיים מבוסס על אמצעי לחימה אמריקניים יקרים ויקרים לתחזוקה, שאינם מספקים את היתרון הצבאי הנדרש להכרעה מול האיומים החיצוניים האפשריים על אירופה.
כמו כן, נטען בדו"ח כי אירופה מתקשה לדבר ביטחון. מדיניות החוץ האירופית משתמשת באיום בכוח צבאי אך השימוש האופרטיבי בו, ודאי ברמת האיחוד האירופי, הוא רעיוני-תיאורטי יותר. כפועל יוצא ממגבלות יכולת, איבד האיום לעשות שימוש בכוח צבאי אירופי הרבה מאמינותו במרוצת השנים – גם בעיני האירופאים עצמם.
עוד צוין כי כתוצאה מבעיות ביטחון הפנים והחוץ הגוברות, מורגש שינוי משמעותי בשיח על הסוגיה. כך למשל, רעיונות דוגמת צבא לאירופה והשימוש בצבא להתמודדות עם משברים חברתיים (הגירה) כבר אינם מוקצים מחמת מיאוס. במדינות שספגו פיגועי טרור מורגשת נוכחות הצבא ברחובות – תופעה בלתי נתפסת באירופה לפני כעשור.
הדו"ח מצביע גם על שינויים במערכת הגלובלית ובאירופה בדגש על לעומתיות רוסית, חשש מירידה במחויבות האמריקנית להגנה על אירופה מהטרור האיסלאמיסטי והירידה ביעילותם של הגבולות האירופים – שמחזקים את התחושה הגוברת של איום קיומי באירופה. אליהם נוספים חששות משינויים דמוגרפיים ואידיאולוגיים שמחולל משבר ההגירה.
נקודה בולטת נוספת מראה כי מדינות רבות משקל, בהן גרמניה וצרפת, אינן רואות ברוסיה של פוטין איום אסטרטגי ביטחוני משמעותי - בשונה מפולין למשל.
לפנייה לכתב/ת 
