מסיפוח להכרה
לראשונה מזה קרוב לחצי מאה נוצר חלון הזדמנויות היסטורי לשינוי נוסחת ההסדר העתידי ברמת הגולן: מנוסחת האתמול שמוקדה בנסיגה ישראלית תמורת הסכם עם סוריה, לנוסחת המחר שצריכה ויכולה לכלול הסכמה בינלאומית לשליטה ישראלית ברמה לאורך זמן כמרכיב ליבה בייצוב האזור
היום נציין 35 שנים לחקיקת "חוק הגולן" שהחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן, וסיפח הלכה למעשה את הרמה למדינת ישראל.
מאז חקיקת החוק שונו ללא היכר פני המזרח התיכון, המדינה הסורית קרסה ובמקביל מסתמן שינוי אסטרטגי בתפיסה הגאופוליטית של ארה"ב בכל הקשור למזרח התיכון. לראשונה מזה קרוב לחצי מאה נוצר חלון הזדמנויות היסטורי לשינוי נוסחת ההסדר העתידי ברמת הגולן: מנוסחת האתמול שמוקדה בנסיגה ישראלית תמורת הסכם עם סוריה, לנוסחת המחר שצריכה ויכולה לכלול הסכמה בינלאומית לשליטה ישראלית ברמה לאורך זמן כמרכיב ליבה בייצוב האזור.
התפוגגות ההסדרים שהגדירו את הגבולות ואת המדינות במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה מציבה בפני ישראל אתגר משמעותי, המחייב לנסח מחדש את האינטרסים הגיאו-אסטרטגיים שלה (ולא רק ברמת הגולן) תוך הסתכלות הרחק אל המחר, ולא עמוק אל האתמול.
ישראל, המשוועת קרוב לחצי מאה להכרה בצורך לשינוי גבולות, מוצאת עצמה בנקודת זמן ומקום אופטימלית להשגת הישגים הסטורים. הדבר מותנה ביכולת מנהיגותית לראות את גודל השעה ולנווט אל מחוץ לאזור הנוחות ובסביבת אי וודאות, ולנסות להשפיע על הנעשה באזור כדי ליצור משוואה מדינית - ביטחונית חדשה לישראל.
אין שליטה על עם אחר
נגזרת הגולן היא הנגזרת הבשלה ביותר לניסיון להשיג "שינוי בכללי המשחק" המוכרים לנו ב-50 שנה האחרונות. ברמת הגולן אין מרכיב של "שליטה על עם אחר". סוריה - אם בכלל תמשיך ותתקיים כמדינה אחת - לא תהיה עוד כפי שהייתה. שיח זכויות האדם אינו רלוונטי לגולן. במציאות שבה 25 אלף מתושביו הדרוזים יכולים לקבל אזרחות בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, האלטרנטיבה הסורית בשבילם מעולם לא נראתה הזויה יותר. כל זה צריך להוביל לשינוי המוסכמה הבינלאומית האנכרוניסטית, לפיה הגבול בין סוריה לישראל צריך לשכון לחופי הכנרת. מוסכמה שמופרכותה מוכחת מידי יום לאור שפיכות הדם הבלתי נתפסת, המתרחשת מזה חצי עשור במרחבי עירק וסוריה בואכה רמת הגולן.יש לקיים עכשיו הליך "תיאום ציפיות" עם הקהילה הבינלאומית, ובראש ובראשונה עם הממשל האמריקני החדש ועם הקונגרס האמריקני באשר לחלופות השליטה במרחב שבין פאתי קוניטרה לכנרת, בהקשר כולל של ייצוב האזור: לא החליפות האיסלאמית של דאעש. לא הג'יהדיסטים של ג'בהת א-נוסרה ואל קאעידה, וגם לא דריסת רגל גסה של איראן-חיזבאללה-אסד בכנרת הם שיאפשרו את ייצובו של האזור ושיקומו. אין אופק אחר ברמת הגולן זולת האופק הישראלי.
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, הנהנה מרוב בשני בתי הנבחרים, יוצרת הזדמנות קונקרטית לדיון נוסף בסוגית "הפיצוי" הישראלי לאור הסכם הגרעין עם איראן. יהיה זה כישלון היסטורי אם ישראל תסתפק רק בצרכים טקטיים של אמל"ח מתקדם כמענה להסכם. נוסחת האיזון מול ההישג האיראני (והרצחנות האסדית) צריכה לכלול לצד צמצום מקסימלי של סכנת הגירעון האיראני, גידור פוטנציאל התוקפנות הקונבנציונלית של איראן ומניעת יצירת ציר יבשתי טהרן-עין גב. זאת על ידי גניזה בינלאומית סופית של השאיפה איראנית-אסדית להשתלט מחדש על הגולן הישראלי, ששטחו פחות מ-1% מהשטח של מה שהיה פעם סוריה.
יכולתו המסתמנת הנדירה של הממשל האמריקני החדש, לנהל דיון קונסטרוקטיבי עם רוסיה בכל הקשור למזרח התיכון, כמו גם מצבו המיוחד של אסד ותלותו המוחלטת ברוסיה יכולים לשרת את האינטרס הישראלי בגולן. יש לפעול לתאום אינטרסים בין ארה"ב, רוסיה וישראל באשר להסדר של "היום שאחרי" המלחמה בסוריה ולפעול בכל דרך להנכיח את צרכיה של ישראל בשיח הבינ-מעצמתי בכל הקשור לעתיד סוריה ומשטר אסד.
להבטיח שליטה
הבטוחה האסטרטגית המינימלית הנדרשת היא הבטחה נשיאותית וחקיקה בקונגרס האמריקני, שתבטיח את השליטה הישראלית בגולן וסיום הדיון בנושא זה. לא מדובר ברעיון מופרך. כבר ב-1975 ניתנה הבטחה נשיאותית בכתב מאת הנשיא ג'ראלד פורד לראש הממשלה יצחק רבין, שכללה הכרה אמריקנית בדבר נחיצות ההישארות של ישראל ברמת הגולן, גם בעת שלום.
והנה, רק לאחרונה הציע שר הביטחון להחיות מחדש את ההבנות שהושגו בין ישראל לממשל האמריקני בהתבסס על מכתבו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון משנת 2004 בנוגע לבנייה ישראלית ביהודה ושומרון. אין כל סיבה לא לאשרר גם את מכתבו של הנשיא פורד בעניין הגולן ולפעול לעיגון תוכנו בשינוי עקרוני של המדיניות האמריקנית הפומבית והפורמלית בכל הקשור לגולן, הן של הממשל והן של הקונגרס.
ואולם הנגזרת הבינלאומית אינה חזית הכל. לאחר חמישה עשורים שבהם ישראל לא השכילה ולא הצליחה להפוך את רמת הגולן לחבל ארץ משגשג ומיושב, ולא נקטה בצעדים מהותיים לביסוס שליטה דה פקטו על-ידי קביעת מציאות התיישבותית בלתי הפיכה, עליה להציב כעת את רמת הגולן בראש סדר העדיפויות הלאומי.
אסור לממשלת ישראל, בפרט בהרכבה הקואליציוני הנוכחי, להחמיץ את גודל השעה. עליה לאמץ ראיית מרחב היסטורית בן-גוריוניסטית ולהאיץ התיישבות בגולן באמצעות תמריצים כלכליים, פיתוח מוקדי תעסוקה מודרניים ומתקדמים והעתקה ופיתוח של מתקנים ותשתיות לאומיות, אשר יחד יקבעו עובדות בשטח ויקבעו את הגולן למעשה ולא רק להלכה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.
הכותב הוא מזכיר הממשלה לשעבר.
המאמר פורסם בחוברת של מרכז בגין במלאות 35 שנה לחוק הגולן
לפנייה לכתב/ת 
