מי העלים מיליונים? הטריק של רשות המסים

בכתבי אישום נהוג לציין את גובה ההכנסה שהנישום העלים ולא את סכום המס שלא שילם. כך מעוותים את התמונה המוצגת בפני בית המשפט. דעה

עו"ד אליהו סרורפורסם: 19.12.16 , 07:38

סעיף 220 לפקודת מס הכנסה קובע שאדם שלא דיווח על הכנסה חייבת במס מתוך כוונה להתחמק מתשלום דינו מאסר שבע שנים. מדובר בסעיף הפלילי החמור ביותר בפקודה, שמכוחו מורשע אדם בעבירה מסוג פשע – הגבוהה ביותר בסולם העבירות הפליליות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בכתבי אישום המוגשים לפי סעיף זה נוהגת רשות המסים לא לציין את גובה המס שהנאשם גרע בפועל מקופת המדינה. תחת זאת, הפרקטיקה הנוהגת היא להגיש כתבי אישום המתייחסים לגובה מחזור ההכנסות של הנאשם שהושמטו ולא דווחו כדין. בנסיבות אלה, סכום המס שאותו הנאשם לא שילם בפועל אינו ידוע לבית המשפט.

איפה הכסף

סכסוך המס של ישראלי שזכה במיליונים בפוקר

עו"ד איתי הכהן

רפי אמית ישלם מס על רווחים של 1.4 מיליון ש' ב-2007 מטורנירים בחו"ל. ביהמ"ש עסק בשאלת התושבות בישראל, ורמז למעשה: פוקר הוא לא משחק מזל

סכסוך המס של ישראלי שזכה במיליונים בפוקר

מובן שאותו סכום בומבסטי המצוין בכתב האישום, המתייחס לסכום ההכנסה הלא מדווחת, לעולם יהיה גבוה בהרבה מסכום המס שלא שולם בפועל, אף שהאחרון הוא המדד האמיתי לבחינת חומרת העבירה.

התנהלות זו עלולה להביא למצבים אבסורדיים. שוו בנפשכם מקרה שבו נאשם נמנע מלדווח על הכנסה בסך מיליוני שקלים כמצוין בכתב האישום. דא עקא, שבאותה שנת מס הוצאותיו היו גדולות מהכנסותיו. במקרה זה, לא רק שבשורה התחתונה הוא אינו חייב בתשלום מס (שחל רק על רווחים), אלא שייתכן שהמדינה היא זו שחייבת לו החזרי מס (אם הוא שילם מקדמות).

למה הדבר דומה? לשני נהגים שעברו את הרמזור באור אדום. בעוד האחד עבר את הרמזור והמשיך בנסיעתו, פגע השני בהולך רגל והרגו. בניתוח פשטני, לשיטתה של רשות המסים יש להאשים את שני הנהגים בהריגה.

מובן שתוצאה זו חותרת תחת היסודות הבסיסיים ביותר של שיטת המשפט. לא יתכן שדינו של מי שהעלים הכנסה וחב במס בגינה יהיה כדינו של מי שהעלים הכנסה ולא חב במס בגינה. ויודגש, סעיף 220 האמור מתייחס במפורש, שחור על גבי לבן, לכוונה להתחמק ממס ולא לכוונה להשמיט הכנסות.

הפרקטיקה המתוארת לעיל משפיעה באופן ישיר ומהותי על העונש שמושת על הנאשם בסופו של ההליך. כך, בעוד שכוונת המחוקק הייתה להעניש את הנאשם על פי גובה המס שהעלים, הדרך שבה מנוסח כתב האישום מביאה לכך שבמרבית המקרים, העונש המושת עליו ייגזר מהיקף העלמת ההכנסה ולא מהיקף המס שנגרע מהקופה הציבורית.

חריג למציאות מטרידה זו ניתן למצוא בפסק דין שפורסם באחרונה על ידי בית משפט השלום בעכו. בהליך זה הוגש נגד אדם שייצגתי כתב אישום חמור בגין העלמת הכנסות של כ-7 מיליוני שקלים. הפרקליטות דרשה לגזור על הנאשם 48-24 חודשי מאסר בפועל.

במקרה זה בית המשפט קיבל את עמדתי שלפיה יש להבחין בין גובה ההכנסה הלא מדווחת לבין חוב המס בפועל, שעמד על 330 אלף שקל בלבד. על בסיס אבחנה זו קבע השופט שעל הנאשם יוטלו שישה חודשי עבודות שרות בלבד וקנס, ללא מאסר בפועל.