רוב המשפחות הערביות עניות: "פצצת זמן שמחכה להתפוצץ"
על פי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, 53% מהמשפחות במגזר הערבי מוגדרות כעניות. "המצב מחמיר מדי שנה והממשלה לא עושה דבר", אומר יו"ר פורום מנהלי רווחה בחברה הערבית. "מפקירים אותנו", טוען תושב קלנסווה
על פי הנתונים, כמעט כל משפחה חמישית בישראל מוגדרת כענייה. מספר המשפחות העניות נמצא במגמת עלייה מדאיגה, ומצבם הכלכלי של יותר מ-1.7 מיליון העניים החמיר - כלומר הם נעשו עניים יותר ושיעור העוני במשפחות עם מפרנס אחד עלה. ישראל ממשיכה להוביל את העולם המערבי בשיעור העוני והיא גם נמצאת בתחתית הרשימה במדדי אי השוויון והפערים החברתיים.
מצבן של שתי אוכלוסיות בולט מהנתונים: האוכלוסייה החרדית רשמה אומנם שיפור משמעותי של כ-6% בשיעור העוני, אבל הוא עדיין גבוה מאוד: כמעט כל משפחה שנייה במגזר החרדי חיה מתחת לקו העוני. במגזר הערבי המצב חמור יותר: שיעור העוני במגזר עלה ב-0.7% והגיע למספר בלתי נתפס של כ-53%. המשמעות היא שיותר ממחצית המשפחות במגזר הערבי מוגדרות כעניות. בנוסף לשיעור העוני הגבוה באוכלוסייה הערבית, הדו"ח קובע כי עלו גם המדדים לעומק העוני ולחומרת העוני בין שתי השנים. כלומר, העניים בחברה הערבית הפכו לעניים יותר.
"הנתונים לא מפתיעים, אנחנו מכירים את המצב בשטח, הוא מחמיר מידי שנה והממשלה לא עושה דבר", אומר אמיל סמעאן. לדבריו, גם בתקציב שהממשלה הקצתה לחברה הערבית נושא הרווחה הוזנח. "אין בכלל התייחסות בתקציב לטיפול בעוני ולפיתוח כלים למאבק בו בחברה הערבית".
סמעאן סבור כי הבעיה נעוצה בתפקוד הרשויות המקומיות אבל גם בהזנחה מתמשכת של הממשל המרכזי. "הרשויות המקומיות לא שמות בעדיפות גבוהה את המשפחות העניות, אין מאבק על תקציבים ואין תוכניות. כ-70% מהנשים בחברה הערבית לא יוצאות לעבוד ויש כ-15 אלף אקדמאים שלא מוצאים עבודה. גזענות ואפליה הן חלק מהסיבות לכך, וחלק אחר הוא בגלל העדר מקומות עבודה מתאימים בחברה הערבית. גם בחברות הממשלתיות ובמשרדי הממשלה הייצוג של המגזר הערבי הוא קטן".
סמעאן מתייחס לטענות על כלכלה שחורה ועל אחריות החברה הערבית למצבה: "יכול להיות שיש כלכלה שחורה אבל כמה זה, 10-5 אחוז? זה לא משנה דרמטית את המצב. היו שנים שבהן הביטוח הלאומי לא מדד את העוני בחברה הבדואית, כך שייתכן שהמצב האמיתי אף חמור יותר".
"לפעמים אין לנו מה לאכול"
אחת מאותן משפחות ערביות שנאלצת להתמודד עם העוני היא משפחה מקלנסווה שמתקשה לצאת ממעגל המצוקה. "אנחנו שבע נפשות בבית אחד ועוברים עלינו ימים מאוד קשים בגלל מצבנו הכלכלי הירוד", אמר אחד מבני המשפחה. "אנחנו בקושי מתמודדים עם יוקר המחייה ולפעמים אין לנו מה לאכול. הילדים מתגעגעים לאכול בשר, ממתקים ודברים אחרים שאין לנו. גם לבלות, לטייל ולקנות בגדים אנחנו בקושי יכולים".
בן המשפחה הוסיף: "לאחר שאבא שלי נפטר לקחתי על עצמי את האחריות לפרנס את בני משפחתי. אני עובד חודש שלם ובקושי מגיע לשכר של 6,000 שקל. כל שבוע אני פונה למעסיק ומבקש ממנו מפרעה כדי לקנות אוכל למשפחה. בסוף החודש לא נשאר לי כלום. איך אני יכול להתמודד עם 6,000 שקל? יש לי חובות בבנק, חוב לבעל מכולת ולאחרים בסכום של יותר מ-15,000 שקל ואני חייב לסגור אותם. אני גם חייב לשלם עבור חשמל ומים. לא מזמן ניתקו לי את החשמל בגלל חוב".
לדבריו, "הבעיה הכי כואבת היא שאני לא יכול לקנות תרופות לאמא שלי שסובלת ממחלות. המצב גרם לי לא לצאת מהבית כי אני מתבייש מהאנשים שאני חייב להם כסף. יש כאילו שלא מוכנים להבין את מצבי. אני בן 38 ועד היום לא הצלחתי להקים משפחה בשל מצבי הכלכלי. אם לא יהיה שיפור אז עדיף להישאר רווק ולא להתחתן עם אישה שאני לא אוכל לספק לה חיים מאושרים. אני מעדיף למות ולא לראות ילדים מתים מרעב. מי שנכנס לבית שלנו יכול להבין את המצב המזעזע שאנחנו חיים בו. אין לנו ארונות במטבח ואין באפשרותנו לתקן את הליקויים ולטפל ברטיבות. אנחנו ישנים בחדרי שינה שהפכו גם למחסנים".
ומה המסר שלו לממשלת ישראל? "לצערי הממשלה תמיד מדברת
על העוני אבל בלי פתרונות. אנחנו העניים משלמים את המחיר וכולם מפקירים אותנו".
החברה החרדית: פחות ילדים, יותר מפרנסים
החברה החרדית היא דוגמה לכך שהתערבות ממשלתית יכולה להביא לשיפור: שיעור העוני בה עדיין גבוה מאוד, אך על פי הדו"ח - בשנים האחרונות וביתר שאת במהלך 2015 -נרשם שיפור משמעותי בהורדת העוני: מ-54.3% בשנת 2014 ל-48.7% בשנה שלאחר מכן. על פי החוקרים מקור הירידה נובע לא רק מהגידול בקצבאות הילדים, אלא גם מגידול בהכנסה מעבודה בשנה זו.
החוקרים מציינים גם את הירידה בילודה במגזר החרדי כאחת הסיבות להפחתת שיעור העוני. "השוואה בין שתי השנים מעלה כי מספר המשפחות החרדיות ללא ילדים ששיעור העוני שלהן נמוך יותר, עלה בין שני הסקרים בכ-17%. גם בקרב המשפחות עם ילדים גדל חלקן של המשפחות עם 3-1 ילדים בהשוואה משפחות גדולות יותר".
לפנייה לכתב/ת 
