כשהעסק שלך הוא המשפחה

לעבוד עם האבא או הילד: בעלים של חברות משפחתיות עובדים בעסק כבר מהתיכון ולא רוצים לעשות משהו אחר.

כתבות נוספות בערוץ הקריירה

הנשים שעזבו משרת חלומות ויצאו לעצמאות

יזמיות הזהב: הנשים שפתחו עסק בגיל 60

קריירה מהפרברים: המצליחנים שגרים רחוק

לשרית גולדשטיין קוראים למעשה שרית קריתי-גולדשטיין, "אבל אף אחד לא זוכר שהתחתני", והיא המנכ"לית של גולדשטיין גלרי טפט, חברה לעיצוב טפטים לקיר שפועלת משנות ה-30. "סבא שלי הגיע לארץ מרוסיה ושלחו אותו לסלול כבישים. הוא היה רזה ודקיק אז הוא נכנס לעסק של הוילונות. אמא שלי, הבת שלו, התחתנה עם אבא שלי שהכניס את הטפטים לקירות, בראשית שנות ה-60".

נשות משפחת גולדשטיין

קריתי-גולדשטיין נכנסה באופן רשמי לעסק בשנת 1984, אבל הרבה לפני כן עזרה להוריה. "מגיל אפס אתה הופך להיות כוח עבודה, גם אם אתה לא רוצה. בגיל שלוש שיחקתי עם קטלוגים של טפטים, בגיל 11 כבר שלחו אותי לבנק, ובגיל 13 כבר ישבתי בתערוכות של עיצוב פנים. בגיל 15, כשההורים שלי היו נוסעים לחו"ל, אני והאחיות שלי ניהלנו במקומם. כשהשתחררתי מהצבא, עבדתי במשרד אדריכלים ואבא שלי אמר 'בואי לעסק".

אמא של קריתי-גולדשטיין ממשיכה לעבוד בעסק גם כיום, בגיל 80. "קמה בכל בוקר ב-6 לעבודה ולא מוותרת" והיא משערת שגם הדור הרביעי ילך בעקבותיה: "הם עדיין לא בגיל שאני יכולה לומר במה הם יעבדו, אבל הם אוהבים את זה וגדלו לאותו דבר כמוני".

גם אסי ארביב משמש כבעלים של החברה המשפחתית, יחד עם אבא שלו. אביו הקים את "קלינטון סחר בינלאומי בע"מ", חנות למוצרי חשמל כבסטה קטנה, ועם הזמן הפכה לחברה של 70 עובדים. "נולדתי לתוך ענף החשמל, לא ידעתי משהו אחר. התחלתי בתור ילד בבית ספר בעבודה במחסנים ובשירות לקוחות, ואחרי הצבא נסעתי איתו לחו"ל ללמוד על היבוא ולהכיר ספקים". 

מבין אחיו, ארביב היחיד שנשאר לעבוד בעסק יחד עם אביו: "זה לא פשוט לעבוד עם אבא שלי, אבל אני יותר מסתדר איתו, למדתי להכיר ולכבד את הבקשות", והוא לא ממהר להכניס את ילדיו לעסק: "הם עדייין קטנים, אז אני מעדיף שיתרכזו בינתיים בלימודים ואנחנו נדאג לפרנסה".

"הילדים דיגמנו לקטלוג"

מילי עשור משמשת כבר 26 כמנכ"לית והבעלים של "האוס אין", חברה לעיצוב רהיטים לחדרי ילדים יחד עם בן זוגה. "כשהשתחררתי פתחנו יחד את העסק, בהתחלה ליצור פוטונים, ולאחר מכן, כשנולדה הבת הבכורה, התחלנו לייצר עבורה רהיטי ילדים כי חפשנו משהו איכותי ומיוחד".

עשור מספרת שארבעת ילדיה מהווים חלק בלתי נפרד מהעסק: "בשנים הראשונות, הבית היה מאה מטר מהחנות, הייתי מביאה אותם איתי והם היו שוכבים על המיטות. כל אחד מהם דגמן לקטלוגים שלנו ובגלל שאלו רהיטי ילדים תמיד היה להם 'סיי' בעיצוב". אפילו החדרים המעוצבים קרויים על שמות הילדים. "אני מניחה שהילדים ימשיכו בעסק וחשוב לי שהם יעשו זאת, העסק זה הנשמה שלנו".

מילי ויובל עשור

"הציעו לבן שמונים אלף דולר בחודש והחליט להישאר"

ארז אלון הקים בשנת 1985 את "מיסטרל", מתחם לכלי הגשה ואירוח. "לפני הצבא עבדתי בתור פועל במה אבל אחרי שהתחתנתי אשתי אמרה לי שהיא לא רוצה שאעבוד בזה, עניתי למודעת דרושים והגעתי לחברה בשם "שירותי ארגז", ואחרי חמש שנים שם פתחתי עסק עצמאי".

כיום, בעסק עובדים גם אשתו ובנו של אלון. "בחופשות, הבן שלי היה מגיע לעבודה. אחרי הצבא הציעו לו לעבוד באמדוקס תמורת שמונים אלף דולר לחודש, ואמרתי לו 'לך, אני אסתדר לבד', ובסוף הוא הגיע למסקנה שהוא נשאר. אני מכיר הרבה קולגות שלא הצליחו לעבוד עם הילדים, אבל אני נותן לו לעשות טעויות. זה עולה כסף אבל אתה מקבל אחר כך סמנכ"ל".

אלון מוסיף שיש ערבוב בין העסק לבית: "אנחנו חיים את זה, יש לנו חיבור מאוד חזק בבית, גם בלי העבודה, אבל ברור שזה קושר את זה, כי אתה כל הזמן נמצא יחד".