להתראות נעורים, להתראות אהבה / טור
לרגעים התבוסה בבלגרד נראתה כמו חבלה מכוונת, אבל זו פשוט קבוצת כדורסל מפורקת מנשמתה ומנוטרלת מכוחה. אפשר עוד להגיע להצלבה, אבל הפתרון היחידי, מעבר לשחרור שני שחקנים, הוא לעשות מהפכת ניהול. עידו אשד על מכבי ת"א המושפלת
היה זה יום סגריר, והקבוצה הפסידה
הקבוצה הגיעה מוכנה. הרבה מאוד שיחות אישיות וקבוצתיות, אימונים טקטיים ואישיים, הסברים ברורים על חשיבות המשחק הקבוצתי. אבל המשחק היה שונה לגמרי. ולמאמן היתה רק תרומה אחת קטנה אבל מכרעת. בדקה השישית, ביתרון של 10-7, הוא ערך חילוף כפול שנראה כאילו מהבית, והוציא את שני השחקנים שהם סמל הקבוצתיות של מכבי, יוגב אוחיון ודווין סמית'.
אני רואה מלאך והוא אומר לי קח
עלייתו של יוגב בחמישיה לראשונה מאז המחזור החמישי סימלה משהו. דגש על הקבוצה. יוגב הוא סמל להקרבה, להגנה, לחיבור. ולפעמים גם רק עלה התאנה של הישראלים. כל שנה מביאים ליוגב שני שחקנים חדשים על העמדה. והוא מחייך, נלחם על כל דקה, מפרגן לכולם. בכל חמישיה חייבים שחקן אחד ורצוי שניים שחושבים קבוצה. יציאתו של יוגב סימלה גם את יציאתה של הרוח הקבוצתית של מכבי. והעסק התפורר מהר וקשה מהצפוי.
חזרנו מבלגרד עם הפנים בין הידיים
אולם פיוניר אינו אולם רגיל במורשת של מכבי. שם בעצם התחילה ההיסטוריה האמיתית של המועדון. כל אוהד שמגיע לשם נכנס אליו בחרדת קודש. שמעון מזרחי מכיר וזוכר כל בלטה בחדר ההלבשה. אבל נראה שבשיחות המקדימות לא הועברה באמת רוח המועדון. לא ייתכן שמכבי תל אביב תציג משחק כל כך נורא דווקא באולם הזה. לרגעים זה נראה כמו חבלה מכוונת, אבל זה היתה פשוט קבוצת כדורסל מפורקת מנשמתה ומנוטרלת מכוחה.
האויב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים
זה היה אקס-יגוסלביה נגד אמריקה סניף ישראל. יסודות כדורסל נגד אתלטיקה נטולת פואנטה. פרגון ומשחק מסירות נגד יכולת אישית ואגו, חדוות משחק ורוח נעורים נגד היסטריה ולחץ שהפכו לאדישות. הכוכבים האדומים שיחקו את הכדורסל הכי נקי והכי טהור. כמו יין בוז'ולה, צעיר ובוסרי, אבל עדיף על יין שכבר תסס יותר מדי ונרקב. ולרגע נזכרתי ביוגופלסטיקה הגדולה שניצחה את מכבי בגמר 89. ברור שזו לא אותה רמה, אבל זה אותו רעיון.
מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל
מייק צירבס, שלא באשמתו, הוא הסמל הבולט של המפלה. הוא סומן ונרכש על ידי ההנהלה כבר בחודש אפריל, במהלך העונה, למרות שהיה תחת חוזה, ולמרות שלא היה ברור מי יהיה המאמן. והוא סמל התפיסה השגויה של המועדון לגבי קבלת ההחלטות המקצועית. פלופ בהגנה ובהתקפה. איבד כבר כל חשק לשחק, ועדיין הועלה לפרקט ולפחות קלע כמה סלים. אבל אז הושב לספסל מוקדם מדי ועוד מיני מומנטום התבזבז לו. הוא קיבל תשואות מהקהל שזכר לו את השנה הקודמת היפה,אבל הוחמא במיוחד כשחטף גג ואיבד כדור לסימיונוביץ', והתחבק איתו באמצע המשחק. לשחרר. עכשיו.
הוא היה מטורף, אמר פוליטיקאי משופשף
הדבר ביחיד שהזכיר את רוח מכבי היתה העבירה הבלתי ספורטיבית בעליל של פניני, במינוס 18. זו עבירה מסוכנת שיכולה לפרק פרצוף, אבל זה פניני, והוא לפחות לא הסכים ללכת מובס ללא תנאי, עם הראש למטה. "עלי לא יעשו סל. שיילך לקו, אם יצליח לזחול לשם". זה מאוד בלט על רקע המספר חסר התקדים של אפס (0!) זריקות עונשין של מכבי. מספר שמלמד על אפס אגרסיביות, מאה אחוז כניעה, אפס אחוז מכבי. ואפס רגש. הכל שטוח וקר. ככה לא עושים ספורט.
קוראים לי מיסטר LOVE, רומנטיקן השקר
מכבי תל אביב נענשת על ניהול לקוי לאורך שלוש העונות האחרונות, בניה בעזרת טלאים ללא תכנית על מסודרת, ריבוי של מקבלי החלטות, איסוף שחקנים בעלי סטטיסטיקה מרשימה
אך חסרי נשמה ואופי, ובעיקר על הזלזול בתפקיד המאמן והרצון לקבל החלטות מכריעות גם בחלק המקצועי. חוסר השקיפות מקשה על הבנת התהליכים, אבל חייבים לשאול: האם ניקולה וויצ'יץ' הוא המנהל המקצועי? איך ייתכן שהוא לא מדבר לתקשורת ולאוהדים? מילה אחת? ואם הוא לא המנהל המקצועי, למה הוא נמצא במועדון ויושב על הספסל?
משהו בחיי הולך להשתנות
אז זהו, שיש מה לעשות. יש עוד עונה ארוכה. אפשר עוד להגיע להצלבה. אבל הפתרון היחיד, מעבר לשחרור שני שחקנים (גם סוני ווימס צריך ללכת), הוא לעשות מהפכת ניהול. להביא מנהל מקצועי אמיתי, שיעבוד מעל המאמן. שיחליט מה המדיניות, אבל שרק הוא יחליט. ושההנהלה תעלה ליציע. כל דבר אחר לא יוכל לעבוד, ולא ייצר שינוי.
אידיאולוגה וכסף לא הולכים ביחד. ועובדות החיים הן חדות כמו סכין.
לפנייה לכתב/ת 
