האיש בעל אלף החליפות: פרידה מקרייג סייגר
הוא לבש חליפות מזעזעות, אבל שאל את השאלות החשובות. הוא הבין שהוא חלק מההצגה, אבל ידע לפנות את הבמה לכוכבים האמיתיים. שדר הקווים האגדי של ה-NBA שהלך לעולמו ממחלת הסרטן, היה תזכורת לתפקידה החשוב והמשמעותי של תקשורת וטלוויזיה בעולם הספורט
"איך אתה יכול להיות כל כך מקצוען, ובו בזמן ללבוש חליפה כזו", שאל פעם גרג פופוביץ' את קרייג סייגר באחד ממאות הראיונות שניהלו השניים וחלקם נכנסו לרגעי הקאלט של ה-NBA.
במשפט מתבדח אחד, יש אפילו שיגידו מעליב, תמצת מאמן סן אנטוניו את סוד קסמו של שדר הקווים האגדי שהלך אמש (ה') לעולמו בגיל 65 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היכולת הנדירה לשלב בין צבעוניות החליפה, לבין המקצוענות הנחוצה אל מול מיליוני צופים.
קרייג סייגר היה בכל שנותיו תזכורת לכך שתקשורת בכלל וטלוויזיה בפרט, היא מרכיב חשוב ובלתי נפרד מהספורט. לעובדה שספורטאים לא מדברים למיקרופון בסוף משחק, אלא לבן אדם שמייצג אותנו, את מה שאנחנו היינו רוצים לשאול.
ה-NBA נתנה לנו אינספור דמויות במהלך השנים. את מג'יק ובירד, את ג'ורדן, קובי ושאקיל. וגם את קרייג סייגר.
קרייג סייגר - רגעיו הגדולים
ליגה שלמה עמדה מאחוריו
"אם אין לנו תקווה ואמונה, אין לנו כלום", אמר סייגר בנאומו האחרון בטקס פרסי ESPN, כאשר קיבל פרס מיוחד אל מול אולם שלם בגווארדיה הבכירה של הספורט האמריקאי, שנעמדה על רגליה והזילה דמעה אל מול הדמות השברירית והחולה שהופיעה לפניה. "זמן הוא לא דבר שניתן לקנות. אי אפשר להתערב עליו עם אלוהים, והוא לא בלתי נגמר. זמן הוא פשוט הצורה בה אנו חיים את חיינו".
אחרי 40 שנה בשידורי הספורט, בבייסבול, פוטבול, כדורסל ואפילו סקי אלפיני, אחרי שהיה באליפויות עולם ואולימפיאדות, סייגר זכה במתנה הגדולה ביותר שאמריקה יודעת להעניק לאהוביה: פרידה ראויה עוד בחייו.
הרגע בו זכה בפרס בטקס ה-ESPY
ליגה שלמה עמדה מאחוריו במאבק מעורר השראה. רשת TNT בה עבד נתנה לבנו להיות שדר קווים בזמן ששהה בבית חולים, רק כדי להזכיר שהשם סייגר עדיין כאן. הוא קיבל כבוד מלכים במשחק האולסטאר האחרון, כולל ממייקל ג'ורדן, ואפילו זכה ביוני האחרון להיות בפעם הראשונה בחייו חלק מסדרת הגמר, נוכח העובדה שזכיינית השידור בה עבד לא החזיקה מעולם בזכויות לסדרה.
קרייג סייגר אהב את מה שעשה, ועשה את זה טוב. 40 שנה הוא היה שדר קווים. נאמן לתפקיד שמהצד אולי נראה קטן, אבל בעל חשיבות אדירה. ידע להנגיש את עצמו לשחקנים, אבל באותו זמן לא שכח את התפקיד שלו.
הוא היה תמצית החיבור בין השואו שטלוויזיה צריכה לספק, לביו העיתונאות והמקצוענות שהיא חייבת להציג. לא משנה אם הוא לבש חליפה בצבע ירוק בקבוק עם גוונים של כתום , או שחורה מלאה בנקודות ורודות - הוא תמיד שאל ברצינות המתבקשת. היה חבר של השחקנים והמאמנים, אבל מעולם לא הרפה בשעת הצורך. ידע לכבד אותם, והם כיבדו אותו.
הוא היה ישיר ונוקב, אבל לא נושך. הוא היה כל כך צבעוני, אבל מעולם לא נגע בצהוב. הוא הבין שהוא חלק מההצגה, אבל ידע לזוז הצידה בשעת הצורך ולתת את הבמה למי שבאמת מגיע לו. הספורטאים. זו המורשת האמיתית שקרייג סייגר משאיר לנו.
זה ומלתחה מלאה בחליפות מזעזעות שאפשר ללבוש רק בליל כל הקדושים הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
