"קמצן!": קומדיה שמתקמצנת על הצחוקים

דמות הקמצן היא אחת המזוהות בתולדות התרבות המערבית בזכות הקומדיה הקלאסית של מולייר. "קמצן!" ("Radin!"), בכיכובו של הקומיקאי הצרפתי דני בון, אמנם אינו מציע תובנות שנונות - פסיכולוגיות, מגדריות ופוליטיות – כמו אלה שסיפק בכיר מחזאי צרפת, אך לזכותו ייאמר שאין לו כל יומרות כאלה, ושכל איזכור שלו ביחס למחזהו של הנ"ל הוא על אחריות הכותב בלבד.

בון, למי שנתקל פה בשמו לראשונה, הוא הקומיקאי הפופולארי ביותר בצרפת כיום (בשנת 2002 הוא אף התגייר כאשר נישא לאשתו השלישית). הקומדיה בכיכובו ובבימויו, "ברוכים הבאים לצפון" מ-2008, נהפכה לסרט הקופתי בתולדות הקולנוע הצרפתי, ובאותה שנה אף הוכתר בון כשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע האירופאי.

מה זה אומר, בעצם? לא הרבה, לפחות בעיניים ישראליות. סרטיו (בהם "ברוכים הבאים למכס" מ-2010 ו"היפוכונדר מבריק" מ-2014 שאותם גם ביים) לא ממש זכו פה להצלחה. בון איננו לואי דה פינס הגדול, אף כי נוכחותו אינה לוקה בוולגריות או מלווה בתחושת רחמים ואי נעימות. נסתפק בלומר שאם מדובר בקומיקאי בחסד, הרי שאת החסד הזה נותר עוד לגלות.

ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

• "מסיבת השנה": גדושה בדמויות, דלה בצחוק
• "רוג אחת": מלחמת הכוכבים למבוגרים
• "בגרות": שוחד ושחיתות הם שם המשחק
• "מואנה": הנסיכה החדשה עוד תהיה מלכה
  

ב"קמצן!" מגלם בון את דמותו של כנר ומורה למוזיקה החי בגפו, ושהבעיה הגדולה ביותר שלו מצוינת בשם הסרט. כך, הוא נמנע בקביעות מלהדליק את האור בדירתו ומסתפק בזה של פנסי הרחוב החודר פנימה, נס על נפשו כדי להתחמק מלהשתתף ברכישת מתנת פרידה למוזיקאי-קולגה שפורש, ובעבר אף השתמש בקונדום שתאריך התפוגה שלו פג זה מכבר – מה שמסביר את העובדה שיש לו בת שעל קיומה לא ידע ואשר צצה לפתע בחייו.

ישנן בסרט כמה "יציאות" משעשעות כמו פקיד הבנק של הגיבור שמשמש גם כפסיכולוג שלו (על מנת לחסוך כסף), ומה שעוד עובד לזכותו היא העובדה ששתי הנשים שחודרות אל חייו אינן מתיימרות לרפא אותו מקמצנותו. אדרבא, תושייתה של הבת (נעמי שמידט) הופכת אותו מהדמות השנואה בבלוק שבו הוא מתגורר – לנערצת, וכתוצאה שכניו העוינים ממש יוצאים מגדרם כדי לדאוג לו.

אז כן, הסרט אינו מספק לצופיו הומור שנון במיוחד. אחרי הכל, כמה כבר אפשר לחדש עם בדיחות על קמצנים. הדמות המרכזית בו אינה יותר מאשר קריקטורה, שהניסיון לצקת אל תוכה תוכן אנושי בחלקו השני של הסרט נדמה בעיקר מאולץ. טוויסט עלילתי מופרך (כמה נוח שמישהו פה שוכח את הטלפון הנייד ברגע הנכון...) ועוד מחלה שהיא בבחינת דאוס-אקס-מכינה שתכליתה לגאול את הגיבור ממחלתו שלו עצמו, קרי הקמצנות, נוטלים את הסרט ואת דמותו של בון למקומות רדודים במיוחד. אפשר ליהנות מהסרט (שהיה, כצפוי, ללהיט בארצות דוברות צרפתית), אך קחו בחשבון שאת הצחוקים, כמתבקש משמו, לא תקבלו בנדיבות וברוחב לב.