אויש, תנוחו
המשולש של קליבלנד משחק יחד טוב מתמיד אחרי עונת האליפות, אבל המאמן לא מהסס לתת להם חופש יזום – כי למרות שאנחנו רק בדצמבר, הקאבס חושבים רק על הפלייאוף
קיירי ארווינג, למקרה שהתגעגעתם, בדיוק חזר מחופשה של שבוע. לא, בניגוד לשנים הקודמות העונה הוא לא מתמודד עם פציעות אינסופיות, כמו למשל השבר בפיקת הברך ממנו סבל במשחק הראשון של גמר הפלייאוף לפני שנתיים.
טיירון לו פשוט החליט לשלוח את ארווינג לשבוע של מנוחה. "הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא לשמור את קיירי בריא", אמר המאמן. "כן, יהיו מקרים בהם הוא יכעס, אבל אנחנו חייבים להכין את עצמנו לפלייאוף".
אתמול לפנות בוקר הוא חזר ב-108:119 של קליבלנד על הלייקרס. ניק יאנג בערב אדיר של 32 נקודות, ותרומה יפה של הגארדים ג'ורדן קלארקסון ולו וויליאמס מהספסל, שמרו את אל-איי במרחק מספיק מתבוסה, אבל לא היה לה בדיוק מה להציע כדי לנצח את ארווינג הרענן שנתן 21 נקודות ו-12 אסיסטים, לברון ג'יימס שקלע 26, וקווין לאב שהצטיין עם 27 ו-17 ריבאונדים.
אבל גם אם הקאבס היו מפסידים, לא היו עפים חפצים בחדר ההלבשה ושחקנים לא היו מזילים דמעה ומתחילים ללכלך. לא מזמן הקבוצה ספגה שלושה הפסדים רצופים, למילווקי, לקליפרס ולשיקגו, ולמרות שלברון הזכיר לחברים שלו ש"נגמר ירח הדבש" שאחרי האליפות וצריך להתחיל להילחם, לא היו דרמות.
טיירון לו פשוט הבין בעונה הראשונה אותה הוא פותח כמאמן הראשי של קליבלנד דבר אחד חשוב, לקח קריטי מעונת השיאים האחרונה של גולדן סטייט. בתקופה הנוכחית של שני כוחות-העל ממזרח וממערב, שנפגשו בשני הגמרים האחרונים, העונה הסדירה חסרת חשיבות. קליבלנד וגולדן סטייט יכולות לפתוח בפיהוק, לצבור הפסדים פה ושם, אבל עדיין אין מי שיתפוס להן את הבכורה.
במזרח, טורונטו פתחה נחמד והיא היחידה שעוד קרובה לקאבס (מרחק 1.5 משחקים נכון לאתמול), אבל הפלייאוף המוזר שלה בעונה שעברה הדגיש שאין לה מה שצריך בשביל לעשות דברים גדולים. במערב סן-אנטוניו כהרגלה למעלה, אבל היא המציאה את שיטת המנוחה המלאכותית לכוכבים. יוסטון והקליפרס לא יציבות מספיק.
וכך, שישה הפסדים ב-25 משחקים כמו במקרה של קליבלנד, או 4 ב-28 לגולדן סטייט הנוצצת (90:135 ענק על פורטלנד אתמול), הם עניין שולי. שתיהן כבר לא חושבות על שיא הניצחונות בעונה, אותם 73 מדהימים של הווריורס.
המטרה היחידה בעונה המתישה הזו היא להגיע מוכנים לרגע האמת. ולכן, עוד לפני חג המולד, לו מרשה לעצמו לזרוק הצידה את הדיפלומטיות ולהצהיר שהוא חושב על הפלייאוף.
ארווינג אינו היחיד שלו נזהר לגביו. במשחק החוץ מול ממפיס לאחרונה, בו קליבלנד הפסידה, לו השאיר בחוץ גם את לברון ולאב. וכפי שציינו בארה"ב, הלו"ז של הקבוצה באותם ימים אפילו לא היה עמוס. זהו חלק בלתי נפרד ממדעי ניהול הקבוצה של ימים אלה – לדעת איך להשתמש נכון בסגל. סביר להניח שיותר ויותר קבוצות יעשו זאת עם הזמן.
האוהדים מאוכזבים
המאזנים לא סובלים במיוחד מכך. הבעיה היא שהקהל כן. אוהדים רבים משלמים ביוקר במטרה לראות את הכוכבים הגדולים בעולם, רק כדי לגלות שדווקא בביקור בעיר שלהם הסופרסטארים מעודדים מהצד. מאמן גולדן סטייט סטיב קר סיפר כי אחרי שלא שיתף את סטף קרי וקליי תומפסון במשחק בדנבר בעונה שעברה, הוא קיבל "מיילים מאנשים שנסעו מאות קילומטרים כדי לראות את סטף משחק".
ההמשך הציני שלו לתלונות, "שלחנו להם חבילות שי והתנצלויות, סטף הלך לכל בית ושר להם שיר", מלמד על החשיבות שתפס המהלך. הקבוצות התחרותיות באמת הבינו שצריך למתוח גבול בין שואו-טיים לבין הפיכה למופעי קרקס נודד. השיאים והאוהדים המאוכזבים אינם חשובים כמו תארים.
אי אפשר לומר עדיין אם העניין יצליח עבור קליבלנד, שהדרך שלה לגמר הפלייאוף נראית ברורה (לגולדן סטייט יהיה פלייאוף סבוך הרבה יותר), אבל בינתיים הגישה הרגועה והלחץ שירד אחרי האליפות ההיסטורית עושים רק טוב לקאבס.
המשולש מגובש
לברון, תאמינו או לא, תורם את כמות הנקודות הנמוכה ביותר מאז עונת הבכורה שלו בליגה, "רק" 25 למשחק, אבל הקפיץ את האסיסטים לשיא קריירה מדהים של תשעה למשחק, מה שמציב אותו במקום החמישי בליגה! קיירי, לעומת זאת, קולע יותר מתמיד, 23.8, וזה עוד לפני שדיברנו על לאב.
אחרי התאקלמות קשה וארוכה מדי, האיש שקליבלנד נלחמה להביא כדי לעזור ללברון מתחיל
להיראות כמו האלמנט המכריע שהוא מסוגל להיות. אם בשתי עונותיו הראשונות בקאבס הוא קלע בממוצע 16.2 נקודות בעונה הסדירה, העונה הוא זינק ל-22.3. זה החלק הראשון מממוצע של דאבל-דאבל, כי הוא חצה את התחום החד-ספרתי ומוריד 10.7 ריבאונדים.
גם בלי כריס אנדרסן, שגמר את העונה בגלל קרע ברצועה, הצוות המשלים עדיין נהדר, למרות שקשה לשים אליו לב כשהמשולש סוף-סוף מגובש. אז לפעמים הם מקבלים מנוחה. לא נורא. המטרה האמיתית עוד רחוקה.
לפנייה לכתב/ת 
