עמונה ואמוניה

לא צריך להיות בעל דמיון פרוע מדי כדי למצוא הקבלות בין שני הנושאים שנמצאים כיום במרכזו של השיח הציבורי: פינוי מאחז עמונה בשומרון ופינוי מכל האמוניה שבמפרץ חיפה. לכאורה שני נושאים שונים לחלוטין זה מזה, אך למרות זאת בעלי קווי דמיון מפתיעים למדי.

עוד דעות ב-ynet:

גולדה הייתה מתביישת ב"קוד הלבוש" החדש

ההרגל ועונשו

מאחז עמונה ומכל האמוניה הוקמו שניהם בעידודה של הממשלה ובעידודן של הרשויות, אך בה בעת שניהם זכו ליד אחת שמלטפת וליד שניה שסוטרת. במשך שנים תמכו הממשלות במאחז עמונה מורלית וכלכלית. משרד השיכון תרם מיליונים להקמת מבנים, קמ"ט חשמל במינהל האזרחי דאג לחיבור לרשת החשמל ומקורות דאגה לאספקת מים; אותה ממשלה ממש הרסה בעבר מבנים תוך גינוי החלטת בג"ץ שהורה על ההריסה. וכך - שר אחד מורה על הריסה ושר שני מגנה את המעשה.

התנהלות דומה מאפיינת את מכל האמוניה. מצד אחד עיריית חיפה סירבה להעניק לו היתר בנייה ורשיון עסק, אך מנגד המשרד להגנת הסביבה העניק לו היתר רעלים שאיפשר את המשך הפעלתו. יתרה מזאת: בעקבות לחץ ציבורי החליטה הממשלה ב-2013 על הקמת מפעל ליצור אמוניה שיביא לסגירת המכל, אך באותה עת ממש המועצה לביטחון לאומי, השייכת למשרד ראש הממשלה, שידרה מסר מרגיע. המל"ל הקפידה להצהיר בכל הזדמנות, שגם אם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה קורא למכל האמוניה "פצצת האטום של לבנון", וגם אם ההערכה היא שבמלחמה הבאה יופגז הצפון מדי יום בכאלף טילים - הסיכוי לפגיעה במכל קטן ולכן, בעצם, אין חובה לפנותו. ממש כמו בעמונה - מקבלים החלטות אך בה בעת דואגים להכשיר את התנאים לאי מימושן.

אך בכל זאת קיים הבדל בין שני המקרים, והוא קשור ליחסם של שרי הממשלה ושל חברי הכנסת. בעוד שאין כמעט שר בממשלה או חבר כנסת שלא התייחסו לנושא עמונה בימים האחרונים, מעט מאוד חברי כנסת גילו עניין בנושא שמטריד את מנוחתם של מאות אלפים מתושבי הצפון. האין בקרב כל חברי הקואליציה לוחם אחד למען ביטחונם של תושבי חיפה והצפון?

בעוד שהשרים להגנת הסביבה בהווה ובעבר מצהירים - כפי שעשו עם כניסתם לתפקיד - שיסגרו את מכל האמוניה, בפועל כבר שנים דבר לא זז.

ויש עוד הבדל אחד בין עמונה למכל האמוניה, שלשניהם יש פוטנציאל נפיץ: בעוד שבעמונה הפוטנציאל היה מטפורי בלבד, בכל הקשור למכל האמוניה מדובר בסכנה מוחשית לגמרי, כשמחקרים של מומחים לנושאים חוזים תרחיש אימים של לפחות 17 אלף הרוגים אם תתרחש דליפה משמעותית כתוצאה מרעידת אדמה, תקלה או פגיעת טיל.

לפני כמה ימים, לאחר שכשל בניסיון לאתר חברה שתקים מפעל לייצור אמוניה בנגב ובזבז זמן יקר, יערוך המשרד להגנת הסביבה שימוע לחברת חיפה כימיקלים בשאלה האם להאריך את היתר הרעלים של המכל. אי-הארכת ההיתר תטיל את האחריות על חיפה כימיקלים למצוא פתרון לבעיה, שהרי היא הצרכנית העיקרית של החומר הרעיל שמגיע לארץ מדי כמה שבועות באנייה ויוצא את שערי המפעל כמוצרים המשווקים בחו"ל. אם הממשלה תמשיך להתנהל בסגנון הרגיל שלה, הרי שהתסריט ידוע מראש: המשרד להגנת הסביבה יחליט שלא להאריך את ההיתר, אך כמה דקות לאחר מכן יצלצל הטלפון בלשכתו של השר זאב אלקין ומלשכת ראש הממשלה יבקשו להאריך את ההיתר שכן הגורמים המוסמכים לא קבעו שהמיכל מסוכן והרי מדובר בחומר חיוני - ממש כפי שקרה במקרה של מפעל כרמל אולפינים.

הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להתנהל תוך קריצת עין שרק מבלבלת את הציבור. האם הממשלה מסוגלת לכך? זו השאלה הגדולה.

הכותבת היא מנכ"ל עמותת צלול