משהו בה חייב להשתנות
ארז אדלשטיין רצה לעשות את הדברים נכון, אבל לא נתנו לו. רמי הדר ניסה לעשות את הדברים נכון, אבל לא הצליח. אז אולי הגיע הזמן שהנהלת מכבי ת"א תעשה את הדברים נכון, ואם היא לא מסוגלת, אז לפחות שתיתן למישהו שבאמת מבין בכדורסל הזדמנות אמיתית, ארוכה (!) וראויה לעשות את זה בשבילה?
"באתי למכבי תל אביב כדי לעשות דברים נכון. מהרגע שנקראתי למשימה מצאתי חברות, משפחה, איך שתקראו לזה. ישבנו ביחד בהמון שיחות, הבנתי שזה בדיוק כמו שניקולה אמר פעם, שזה ארגון ייחודי... אני מנסה ללמוד את המערכת כדי לעשות את הדברים הכי נכון שאפשר. הכי נכון שאפשר. אני רוצה להאמין שהצוות הזה מביא בשורה. את היכולות של רמי בשנתיים האחרונות כולם ראו" (ארז אדלשטיין מוצג כמאמן מכבי ת"א, 14.6.2016).
באחד מנאומיו הראשונים בתפקיד החלומות החדש שלו הצהיר הג'ינג'י, כאמור, שהוא "כאן כדי לעשות את הדברים נכון". הכי נכון שאפשר. חצי שנה אחרי פרצי האידיליה, מהצוות בעל הפוטנציאל "להביא בשורה" נשאר רק ליאור ליובין אחד, עצוב ועזוב. מהחברות, המשפחה והשיחות נשארו עוד שברים ועוד סדקים במערכת אבודה ונטולת כיוון, שבעוד זמן לא רב תעמיד בחלון הראווה שלה מאמן שביעי תוך שנתיים וחצי.
גם רמי הדר ניסה לעשות את הדברים נכון מאז שלקח לידיו את השרביט: הבליט את הלחימה והחכמה של קולטון אייברסון, טחן עד דק את היכולות הלא ברורות של די.ג'יי סילי, נתן את הבמה למשחק הריצה נטול הרסן של ויקטור ראד. זה עבד לזמן מסוים - יש שיגידו בדיוק טווח הזמן שבו אפקט החלפת מאמנים עובד בכל קבוצה מתוקנת, או לא מתוקנת במקרה של מכבי תל אביב. עד שהנורות התחילו להבהב, והקסם הזמני פג.
וכשסימני האזהרה צצו וצפו אל מעל פני השטח, הדר סירב להחליף דיסקט. גם כשסילי הפסיק להועיל הוא המשיך לשחק ויוגב אוחיון, גל מקל וסילבן לנדסברג התייבשו על הספסל (לפחות בחלק מהמקרים). ראד לא מצא את מקומו (שלא לדבר על לשמור) אבל המשיך לשוטט. גם כשאייברסון התעייף, נחסם, הוגבל, הוא היה שם. שלושתם היו מהפייבוריטים של הדר, וזה בסדר גמור. לשלושתם היו תחליפים הולמים, שיכול להיות שפשוט לא נוסו מספיק.
שניים מהם כן קיבלו הזדמנות מהדר בעצמו לתת לו הזדמנות נוספת. כשאוחיון פתח בחמישייה בבלגרד והריץ בכלל לא רע את מכבי בתחילת הרבע הראשון, היה נראה שההבנה לפיה לשנות זו לא מילה גסה החלה לחלחל. אבל אז הוא הוחלף (באותו רבע), סילי לא נכנס לעניינים ובכל זאת נשאר על המגרש. הדר קפא ו"התעורר" בדיוק בזמן כדי להחזיר את צירבס בחזרה לספסל דווקא כשהיה נראה שהוא מתחיל ליהנות ממה שהוא עושה.
בונים ללא יד מכוונת
החלטות שנויות במחלוקת תוך כדי משחק היו רק קצה הקרחון של הפיאסקו בסרביה, כמובן. אפס זריקות עונשין זו כבר עדות למיני פשיטת רגל מקצועית, אבל גם היא לא נותנת לנו שום סיבה להפיל את התיק העצום על האניגמטיות של מי שעד לא מזמן אימן את מכבי חיפה ובסך הכל קיבל את צ'אנס חייו.
גם אם הוא בסך הכל הקדים תרופה למכה, לקיחת האחריות שלו היא צעד אמיץ, נדיר במחוזותינו, שצריך לתת השראה לעוד כמה אנשים במכבי ת"א. ומעל הכל, ההתנהלות שלו בשבועיים האחרונים לא היוותה אפילו עשרים אחוזים מכלל הבעיות האמיתית והאקוטיות של הצהובים.
כי גם ההנהלה, קצת כמו הדר של התקופה האחרונה, מסרבת לשנות כיוון. העניין הוא שלמרות שהביקורות התכופות עליה מזכירות תקליט שבור, אף אחד מהקברניטים לא זז הצידה (או עולה ליציע). אף אחד לא לוקח אחריות אמיתית, מתייצב מול אלפי אוהדים מיואשים ומספק הסברים, או לכל הפחות מנסה לשנות את דרכיו. גם אין מי שיעשה את זה בשבילם.
כל זה למרות שהרעות החולות הן אותן רעות חולות ולעוסות: שוב בניית קבוצה בלי קו מנחה אחד, שוב הסתמכות על חושיו ומחשבותיו של "מנהל מקצועי" שכשל בהחלטותיו או על הקונספציה לפיה סיעור המוחות חזק מכל איש כדורסל. אתם כבר מכירים מתוך שינה את המטריה: מכבי לא סמכה על גודס אז הצמידה לו את גרשון, בדיוק כפי שלא סמכה על טבק ואיפשרה לו לבנות קבוצה כראות עיניו. היא לא האמינה גם באדלשטיין, אז זרקה אותו מכל המדרגות אחרי שני משחקי יורוליג, והפכה אפילו את בלאט לברווז צולע.
אז נכון, הגיעו לכאן שחקנים טובים, שאולי היו נוחתים במדריד או איסטנבול אם מכבי הייתה משתהה. אבל מה בעצם השתנה כאן אם הכוכבים הללו שוב מונחתים על ראשו של המאמן? מה ההבדל, ברמה הרעיונית, בין גיוסו של מאיק צירבס על-ידי דני פדרמן ובין החתמתו של ג'ורדן פרמאר על-ידי דייויד, בניגוד גמור לדעת אנשי המקצוע? ומה שווים ה"תותחים" ללא יד מכוונת, כזו שכבר כיוונה שחקנים ברמות האלה?
חייבים לתת למאמן זמן וסמכויות
גם לי אין ספק בכוונות הטובות של אלה השופכים ערימות של כסף על מפעל חייהם. אף אחד לא נהנה לראות את הבייבי שלו מתנפץ ונמעך עונה אחרי עונה. אף אחד לא נהנה לבזבז מיליונים או לגרום צער לאלה המשלמים אלפים על המינויים היקרים. הם באמת לא מתכוונים להרע, ושוב הם לא ישנים בלילות.
אבל איפשהו בדרך, הספק שהתעורר אצל רבים מדי באשר ליכולת שלהם כמקבלי החלטות מקצועיות לתקן את הנזקים הכבדים שנוצרו היה צריך להתעורר גם אצלם. המעורבות הרגשית הגדולה היא לא תירוץ להתכחשות לעובדות, והעובדות הן שהם פשוט לא אנשי מקצוע - אבל עדיין מתעקשים לשמש ככאלה כדי להציל את מה שנשאר. פעם אחר פעם, גם הפעם.
בליגה כל כך מטורפת ומאוזנת, יש עוד זמן לתקן. אבל זה צריך לקרות עכשיו, עם צעד אחד נכון. גם אם מהעונה הקרובה לא ייצא כלום, מהמשבר המי-יודע-כמה בשלוש השנים האחרונות חייב לצמוח שינוי אמיתי לטווח הארוך. אפילו במועדון צמא להישגי אינסטנט כמו מכבי ת"א הגיע הזמן לטפח הסתכלות אל מעבר לעונה אחת. אפילו הקטסטרופה הנוכחית היא הזדמנות לקו מחשבתי חדש והשלכה מבורכת לפח של דפוסי פעולה בעיתיים, פתרונות מאובקים מהאייטיז וחשיבה היסטרית.
העזיבה של רמי הדר היא רק פלסטר קטן לפצע מדמם גדול. לכן התרופה האמיתית צריכה לבוא בעיניי בדמות חוזה לשנתיים, אפילו שלוש. למי? לכל מאמן יורוליג שמכבי תראה בו כאיש שיכול לרפא אותה באמת. לעזור לה באמת. להועיל לה ב-א-מ-ת. לא חצי עונה, לא עוד צ'אנס קצר וזהו.
זה יכול להיות אינראס בגאצקיס, זה יכול להיות פיני גרשון. אבל זה לא יכול להיות לא עוד סותם חורים לפרק זמן מוגבל. זה לא יכול להיות עוד מושיע זמני. המאמן החדש, יהיה אשר יהיה, צריך לקבל לפחות עוד עונה של אוטונומיה מוחלטת, של חופש פעולה אמיתי, של מרחב נשימה. שנה מלאה של שקט, עם סגל שהוא ורק הוא בנה.
זה נשמע כמו רעיון מופרע, כמעט בדיחה. אבל זו מסתמנת כמו הברירה השפויה היחידה בתוך ברדק ניהולי וים של צרות וסימני שאלה. כמות האופציות האיכותיות מצומצמת בשלב כזה, אבל גם זה לא תירוץ. יש מאמנים טובים בחוץ. זו ההחלטה המתבקשת - וגם אם היא לא תצמיח הצלחה מידית, היא לפחות תוכיח שמכבי ת"א מנסה לעשות את הדברים נכון. בדיוק כמו שהמאמן המפוטר שלה רצה כל-כך, אי שם בתחילת הקיץ.
לפנייה לכתב/ת 
