ג'ו זה ג'ו / בלוג ה-NBA
שנתיים וחצי אחרי הפיניש המאכזב במכבי ת"א, ג'ו אינגלס צוחק על כולם. עם מקום שהולך ומתרחב ברוטציה של יוטה הוא משקיף מלמעלה על גדולי הצלפים כקלעי השלשות הטוב בליגה, מקבל אמון ממאמן שסומך עליו ומוכיח שבניגוד גמור למה שכולם חשבו, הוא יכול להיות שחקן NBA לגיטימי
53.6 שניות לסיום אחד מגמרי היורוליג המותחים בהיסטוריה, כשלוח התוצאות הראה 82:90 חלומי למכבי תל-אביב על ריאל מדריד בהארכה, הכניס דייויד בלאט את ג'ו אינגלס לפרקט במקום אלכס טיוס. המשחק כבר היה גמור, אלפי עיניים ביציע התחילו לנצנץ מרוב התרגשות, אבל בלאט לא לקח סיכונים. הוא רצה על המגרש שחקן שיודע לקלוע מהקו כדי למנוע מריאל בעלת תשע הנשמות לעשות קאמבק משום מקום.
לכתבות נוספות במדור ה-NBA
21 שניות לבאזר האחרון ובמצב של 86:96, כשהגארבג' טיים ממלא כל פינה במדיולאנום פורום הדחוס והמיוזע במילאנו ואנשי הביטחון כבר נערכים מסביב למגרש כדי למנוע מההמון לחנוק מאהבה את גיבורי השעה, פליפה רייס המתוסכל שלח את אינגלס לקו. האוסטרלי החטיא פעמיים בדרך ל-0 עגול בטור הנקודות שלו, אבל גם הוא לא מנע מגיא פניני ודייויד בלו להניף עטופים בדגלים את הגביע המרגש בהיסטוריה של המועדון - ועוד על חשבון הבלאנקוס.
מכבי זכתה באליפות אירופה מדהימה בדרך לעונת טרבל של פעם ב-. אינגלס, שבשבע וחצי דקות לא קלע או זרק אפילו פעם אחת מהשדה, לא מילא חלק משמעותי בהצלחה. בשלב הבתים הוא עוד כיכב אבל במהלך הטופ 16 התאדה, וברכבת ההרים הרגשית שליוותה את הסדרה המטורפת מול מילאנו הבליח רק לרגע כדי לעזור למכבי לגרד ניצחון עצום באיטליה. אבל זה היה רק רגע אחד.
שתי החטאות העונשין בגמר היו זיכרון עגום אחרון שהשאיר אינגלס מקדנציה מפוספסת של ארבע שנים באירופה, שהתחלקה באופן לא שווה בין ברצלונה לתל-אביב. ספק אם הוא בעצמו האמין שדווקא אקורד הסיום הזה יסלול לו את הנתיב להגשמת חלום - הבטחת מקום ב-NBA. בשבוע שעבר, יותר משנתיים אחרי שרשרת הניסים שהביאה את מכבי תל-אביב עד לפסגת האולימפוס, אינגלס זקף לעצמו ציון דרך חשוב בקריירה המתעתעת שלו כשהפך לקלעי השלשות המוביל ב-NBA. הוא ולא אחר.
אחרי קיץ מוצלח עם נבחרת אוסטרליה באליפות העולם אינגלס השיג בל.א קליפרס את חוזה הביכורים שלו בליגה הטובה בעולם, שלאוהדים בארץ נראה כאילו הגיע משום מקום. חמישה משחקי קדם עונה, כולם הפסדים שבהם תרם שש נקודות במצטבר, הספיקו לקבוצה כדי לוותר עליו. את צעדיו הראשונים ב-NBA הוא עשה במדי הג'אז. חודש אחרי ההגעה ל-LA כבר ערך בכורה די עגמומית במגרש החול החדש, עם ארבע דקות והחטאה אחת לשלוש בהפסד ליוסטון.
תפקיד ברור, קרדיט מורחב
אבל משם זה רק הלך והשתפר. זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שבהן זכה לכל-כך מעט אשראי, ודי מהר המאמן קווין סניידר שילב אותו יותר ויותר ברוטציה. אם בחלקים נרחבים בעונה ההפכפכה שעברה על מכבי תל-אביב העוף המוזר מאוסטרליה נדרש לעשות קצת מכל דבר ונפל בין הכיסאות כשהאוויר אזל, הנישה שיועדה לו מההתחלה, וששייכת לו כמעט באופן בלעדי היום, הייתה ברורה ופשוטה: לחכות לרגע הנכון כדי לצלוף שלשה, לתת כתף בהגנה ובעיקר לאפשר למשחק זרימה חופשית ככל האפשר אל עבר נקודות הכוח ההתקפיות.
לשחקנים שבנו את עצמם באירופה ואימצו גינוני כוכביות, בטח בקבוצות הבולטות, זו עלולה להישמע כמו דרישה פשטנית מדי, כמעט מעליבה. אבל בדיוק זה מה שהופך אותה לקשה לביצוע. המעבר המחשבתי הזה כבר הוכח כמאתגר גם עבור שחקני אול-אראונד מוכשרים מאינגלס, שבזכות האופי הנוח ואולי גם הבנת כללי המשחק החדשים הבין את מקומו - ובעיקר מה הוא צריך לעשות כדי לא להיות רק אורח לרגע בליגה של הגדולים.
אז סניידר שידר איתו על אותו גל, הגדיר לו גבולות גזרה ברורים, קיבל שיתוף פעולה מלא והפך את אינגלס לשחקן משלים קלאסי שהולך ומתגבש גם כאופציה מובחרת בקליעה מחוץ לקשת, אלמנט שהיה חלש אצל הג'אז בעונה שבה מכבי הלכה עד הסוף המתוק ביורוליג. "ג'ו ואני מדברים בגלוי, ואני מכבד את דעתו", אמר לא מזמן. "אמרתי לו שזו תהיה שנה קשה בשבילו, כי יהיו משחקים שבהם הוא ישחק קצת ומשחקים שבהם הוא ישחק הרבה".
אינגלס אמנם עדיין לא טעם טעמו של פלייאוף בשנתיים האחרונות, אבל מבחינתו ההצלחה הקבוצתית היא באמת הדבר הפחות החשוב (בינינו, כן?). העניין העיקרי אצלו הוא היכולת להיטמע בתוך קבוצת NBA מוערכת שלא מדשדשת בירכתי הליגה ומצליחה לעשות חיים קשים גם לקבוצות הנוצצות, לקבל בה מעמד של חוליה חשובה יחסית בשרשרת ולהיות חלק אינטגרלי ממנה, גם אם לא כאחד השחקנים המשמעותיים.
מנקודת המוצא הנמוכה שבה היה כשהוריד את המסך על הקריירה האירופית שלו, כשחגג באמביוולנטיות מסוימת (או סתם חמיצות על ההשתתפות המצומצמת בחגיגה) את התואר הסנסציוני של הצהובים, הוא הצליח לפתוח פרק NBA מכובד שרבים והרבה יותר טובים ממנו לא זכו לו. אלכס טיוס, לשם השוואה, מגיבורי הזכייה ההיא, לא הגיע לפיק דומה מאז, אפילו לא קרוב. כך גם ריקי היקמן, שלא לדבר על סופוקליס שחורציאניטיס.
הכל מתחיל ונגמר במשפחה
את ההישג הפרטי שלו והטיפוס המפתיע לפסגת קלעי השלשות בליגה (עם 48.4 אחוזים - נכון להיום הוא כבר מיוצב על 50 עגול), אינגלס חגג מהמקום ה-10-11 בהיררכיה של יוטה, שככל שחלף הזמן הצליחה להתייצב על מאזן משופר של 10:18. בעשרת המשחקים האחרונים היא צברה שמונה ניצחונות; בדרך גם מתחה כהוגן את גולדן סטייט לפני שהפסידה בפער קטן.
עם הכניסה של היוורד המצוין לעניינים, שב-21 המשחקים שלו עד עכשיו מעמיד ממוצעי שיא בנקודות (22.4) וריבאונדים (6.3), הקבוצה התארגנה מחדש על הזהות שלה. למרות ארבעה הפסדים רצופים ואחרי שהרימה מחדש את הראש היא שוב נראית כמו מועמדת מרעננת לפלייאוף במערב הלוהט, בהנחה שהפעם לשם שינוי היא תישאר עם מספיק אוויר לקרבות המיקומים לקראת סוף העונה.
כבר אפשר לומר בביטחון יחסי שמדובר בכוח הגנתי חזק, בין הטובים ב-NBA, אבל גם בקבוצת התקפה אפרורית משהו שבהיעדר מגוון רחב של כלי נשק בטוחים (רודי גובר הוא ללא ספק אחד מהם) יכולה להבליט את יכולת הקליעה המשתבחת של אינגלס. ככה או ככה, העונה הזו מסתמנת כטובה בחייו: פעמיים כבר הצליח לעבור את רף 20 הנקודות, כולל בהפסד הדחוק לווריורס שבו הפגיז שיא קריירה של 21 נקודות (בעזרת חמש שלשות). ב-18.1 דקות הוא קולע 6.1 נקודות בממוצע, שדרוג לעומת העונה שעברה, ב-52.2 אחוזים מהשדה.
הוא מוסר פחות, אבל לפחות נהנה מקצת יותר עניין ציבורי. ככה זה כשאתה משאיר אבק (לפחות על הנייר) לצלפים מפורסמים כמו סטפן קרי, קליי תומפסון, אימאן שאמפרט, קווין דוראנט וקיירי ארווינג; פתאום כולם רוצים לדעת מי אתה, גם אם אינגלס כנראה יפסיד להם בתחרות שלשות. זה נכון אפילו יותר אם סיפקת תצוגות נפל קיציות במהלך הטורניר האולימפי, שבו דייק אינגלס רק ב-16.7 אחוזים עלובים מהשדה.
"אני אוהב להיות כאן, לא יכולתי לראות את עצמי משחק עבור קבוצה אחרת", אמר לאחרונה לתקשורת האמריקנית כשנשאל לגבי העתיד שלו בסולט לייק סיטי, והעובדה שהוא מסיים חוזה בסוף העונה. "זה ה-NBA, עולם מטורף. אתה לא יודע מה יקרה".
אבל אינגלס עומל לא מעט כדי שהעתיד יהיה בידיו, כשברקע שמועות על טרייד אפשרי שישלח אותו ליוסטון: הוא עבד על מהירות השחרור של הכדור מהיד בזריקה, שיכלל את משחק ההתקפה וגם קיבל 'נזיפה' על פרגון ליתר שחקנים אחרים לצד הוראה לנצל עד תום את המבטים החופשיים שהוא מקבל. סניידר גם הסביר שהוא מרגיש לגמרי בנוח להטיל עליו משימות מיוחדות בצד השני של המגרש: "הוא אומר שהוא יכול לשחק בארבע עמדות, אז אני אומר לו שהוא צריך להיות מסוגל לשמור על ארבע עמדות".
אינגלס מיישם את ההערות, ובאותה מידה מנצל גם את מכת הפציעות שפקדה את יוטה אחרונה (ותקפה בין היתר רודני הוד, דריק פייבורס והיוורד כמובן) כדי לבסס את המקום שלו בפרמידה. סניידר נתן לו את המקום בחמישייה בניצחון על סקרמנטו וכבר השתמש בו כ"פוינט פורוורד", עדות לכך שגם בגיל 29 אינגלס קונה לעצמו שם בזכות ראיית משחק מיוחדת ואינטליגנציה. הנסיקה האחרונה שלו עד כדי כך מרשימה (למרות שלא קלע בניצחון האחרון על ממפיס), שהיא מזכירה את היכולת שהפגין עוד מימיו כסקורר ב-NBL (במדי סאות' דראגונס) - המקום התחיל את דרכו בכדורסל, בגיל 19 בלבד.
לא מזמן משפחתו של אינגלס, אשתו רנה ושני ילדיהם, נאלצה לחזור לאוסטרליה בגלל עניינים לוגיסטיים. אינגלס שמר איתם על קשר מרחוק באמצעות שיחות סקייפ תכופות, אבל עדיין התגעגע. אחרי כמעט חודשיים של קשר וירטואלי המשפחה התאחדה - ומאז אבא ג'ו פורח. מרגיש נפלא בתוך מערכת מתפקדת ושקטה, עם תא משפחתי קטן ותומך, גב מחדר הלבשה שאוהב אותו ומספרי שיא. שנתיים וחצי אחרי שתי החטאות העונשין העצובות במילאנו, ג'ו אינגלס מצא את עצמו דווקא במקום שהיה נראה הכי רחוק ממנו בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
