בקרת נזקים / מליניאק בשלישי
אילו יו"ר הרשות לבקרת תקציבים עופר אורליצקי היה מפעיל את הסעיף שמאפשר "להשעות מנהל קבוצה, אם הגירעון מקורו בניהול גרוע", אולי אפשר היה להציל את הפועל תל אביב. המסקנה: חובה לנתק את הקשר בין הבקרה לבין הקבוצות שמממנות אותה
רו"ח עופר אורליצקי, יו"ר הרשות לבקרת תקציבים, הוא אחד מרואי החשבון המובילים בישראל. לכן קשה לי להבין איך איש מקצוע כמוהו מסכן את המוניטין שלו ונותן לאמיר כבירי להחריב את הפועל תל אביב.
לא צריך להיות מומחה כדי להבין שקריסתה של הפועל ת"א היא רק עניין של זמן. פרסומים בתקשורת אינם הוכחות לכלום, אבל כשמצבת החובות, לפי מקורות זרים, התנפחה בקצב של 10 מיליון שקל בשבוע, משהו צריך לקרות לפני שמגיעים למינוס 100 מיליון. ספינים כמו רכישה קרובה של עומר דמארי נועדו להסוות הלנות שכר לעובדים, בזמן שהמנג'ר נוסע בג'יפ ב-מ-וו.
שנים אני מתריע שאסור להתיר עסקאות שממומנות על ידי "מקורבים" ו"גורמים". במועדון מסודר כל התרומות צריכות ללכת לקופת הקבוצה. מישהו שמע על מקורבים שמממנים שחקן בהפועל באר שבע או במכבי חיפה?
יכול להיות שאורליצקי חשש שהתערבות שלו בחודשיים האחרונים תפנה אליו את האצבע המאשימה לקריסה. מצב שמזכיר קצת את בועת מניות הבנקים. כולם ידעו שתתפוצץ, ואף אחד לא רצה להיות זה שיואשם בפיצוץ, אז המשיכו לנפח. קשה להימנע מהשוואה בין יחסה המקל של הבקרה התקציבית להפועל ת"א לבין האיסור שהוטל על אשקלון לרכוש שחקנים. נכון, כאשר עירייה לא ערבה לתקציב זה מסוכן, אבל האם פסלים וציורים זה יותר בטוח?
כבירי יכול להחתים צוות אימון ספרדי חסר מושג, לשלוח אותו לכל הרוחות ולהאמין שהוא יתאייד ולא ידרוש את שכרו. לבקרה התקציבית אין את הפריווילגיה הזאת. היא הוקמה לא רק כדי להבטיח לשחקנים את שכרם, אלא גם להציל את הקבוצות מפני הבעלים שלהן. נפילת מכבי נתניה הייתה מחדל, אבל כולם שוכחים את החורבן שהשאיר ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים, גם אם לא הותיר חובות.
הרשות ממומנת על ידי הקבוצות דרך ההתאחדות לכדורגל. חובה לנתק את הקשר הזה. אילו אורליצקי היה מפעיל את סעיף 9ב(8) בתקנון, שמאפשר "להשעות מנהל קבוצה, אם הרשות הגיעה למסקנה שהגירעון מקורו בניהול גרוע", להפועל ת"א היה מזמן מנהל מיוחד. אולי הוא היה מציל את המועדון ואת העונה.
רק רשות לבקרת תקציבים חיצונית, שמנותקת רגשית מהכדורגל ואינה ממומנת על ידי הקבוצות שאותה היא מבקרת, תעשה סדר.
המאמן מפוטר, והמשפחה משלמת את המחיר
לפחות חצי ממאמני הכדורסל והכדורגל בצרות. ההיגיון נותן שאם חצי מהמאמנים סובלים, סביר שהחצי השני נהנים. טעות. מעטים המאמנים שקמים בבוקר והולכים לאמן עם שיר חדש בלב. אני לא מכיר מאמן שלא פוטר או התפטר. כשהוא מתחיל לחיות על זמן שאול, הבעיה הכי גדולה שלו זה הסיוט שהמשפחה עוברת.
לפעמים מאמן עובד בחו"ל או בפריפריה הרחוקה, והמשפחה עוברת איתו. הילדים לומדים בגנים ובבתי ספר, פתאום אבא מפוטר באמצע העונה. מעבר לאי-הנעימות עם השכנים והחברים לכיתה, לעבור דירה באמצע השנה כמעט בלתי אפשרי. לכן רוב המאמנים לא מעבירים את המשפחות. מוכנים נפשית למכה.
בכל העולם מאמנים עוברים מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי להתפרנס. חלקם מפוטרים. לא מדובר בהמצאה ישראלית. דייויד בלאט פוטר אחרי שהגיע עם קליבלנד לגמר ה-NBA. אריק שיבק פוטר מאילת על אף שבעונה קודם לכן הדיח את מכבי ת"א בסדרה והגיע לגמר הפלייאוף. תארו לעצמכם שהיה מעביר את המשפחה לאילת. ז'וזה מוריניו חתם במנצ'סטר יונייטד, גר במלון ולא מיהר להעביר את המשפחה. הוא ידע למה.
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו מאמנים ישראלים, שחלקם לא מגיע אפילו למשחק החמישי בעונה. התקשורת שותפה מלאה לשחיטה הסיטונית של המאמנים. מרימים אותם על הכתפיים, כדי להפיל אותם מגבוה לרצפה. ראו איזה עליות ומורדות ידע רמי הדר בחודש וחצי בלבד. כמה מאמנים באירופה ניצחו את פנרבחצ'ה ואת אולימפיאקוס בפיראוס? אחרי שהבטיח לעצמו לכאורה את הקדנציה, הדר הפסיד לאנאדולו אפס, במברג וגלבוע/גליל, והכל התהפך.
די במשפט אחד שפולט בעלי קבוצה בראיון לאחר משחק כדי שהשחקנים והאוהדים יבינו שדמו של המאמן הותר. וכשמניה עוברת מ"קונים בלבד" ל"מוכרים בלבד", קשה לעצור את המפולת. המאמן מאבד את השליטה על הקבוצה, והנפילה מתחזקת עד לחבטה הסופית.
הבעיות מתחילות כשהקבוצה מנצחת
מאמן בקבוצה מקצוענית תקוע בין בעלים לבין שחקנים. שחקן מחטיא ליי-אפ, או בועט פנדל לשמיים, ובמקום להתייחס לשחקן מתנפלים האוהדים על המאמן. צריך להוציא את העצבים על מישהו, אבל למה על המאמן?
הבעיות מתחילות כאשר הקבוצה מנצחת, ואנשים חסרי מושג מייחסים למאמן תכונות של קוסם. אנשים חושבים בטעות שכשמאמן כדורסל עובר לשמור אזורית או משרטט קשקוש על הלוח, זה מה שמנצח במשחק. גם מאמנים מתחילים להאמין שהם באמת קוסמים, וזה קורה בדרך כלל לצעירים. המנוסים יודעים שתהילת עולם היא זמנית ונזהרים לא להיסחף, כי בספורט אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. למאמן אין חשבון חיסכון שאפשר להעביר ממנו נקודות כשאתה נכנס למינוס.
יש אנשים שמגיעים למגרש במטרה אחת: לגרום למאמן להתפטר. כל שבוע שעובר ורן בן שמעון לא מפוטר רק מטריף עוד יותר את אוהדי בית"ר ירושלים. איזו בעיה תיפתר אחרי שהוא יילך? הסוף ידוע: יירדו לחיי המאמן הבא.
רוב הבעלים ומנהלי הקבוצות הם אנשים חלשים שחוששים להתעמת עם שחקנים וגם עם אוהדים, אז מקריבים את המאמן. זעזוע, נענוע. כמה מאמנים צריך לפטר בשביל להבין שזה לא עובד? מאמן שמסדר תרגיל לשחקן שמקבל את הכדור מטר מהסל סיים את עבודתו. מה רוצים, שהוא שגם יקלע?
מבחינתו של שמעון מזרחי, רמי הדר יצא גבר, כי הוא חסך ממכבי ת"א את הפדיחה הקבועה. השאלה: מתי ייקח אחריות מי שממנה את המאמנים? הדר היה מהבודדים שהיה להם אומץ להגיד למצלמה: אני לוקח אחריות. מצד שני, לפתוח חשבון עם התקשורת מהיום הראשון זה לא חכם. התקשורת דורשת תשובות בשמם של עשרות אלפי אוהדים. לא מומלץ לזלזל בהם.
מאמן לא חייב להריץ דחקות עם המראיין ולא צריך לענות לכל SMS, אבל אפשר לחייך גם אחרי הפסד, וקצת הומור עצמי לא מזיק. מאמן שהופך לנכס תקשורתי, מקבל ממנה "כיפת ברזל" בעיתות משבר. תשאלו את פיני גרשון.
לפנייה לכתב/ת 
