להגיע לתלמיד החולה הביתה וללמד אותו שם

שמי מרגלית פוגל ובעשור האחרון אני מורה לילדים חולים וילדים עם צרכים מיוחדים. מזה שנתיים אני מורה בפרויקט 'שלבים' - תכנית חינוכית ייחודית הפועלת מתוקף חוק, למתן שירותי לימוד ביתי עבור ילדים וילדות שנבצר מהם להגיע לבית הספר באופן סדיר עקב מחלה או תאונה.

משרד החינוך, באמצעות עמותת 'קדימה מדע', מגיע אל הילדים המרותקים לביתם ובאופן אישי, אחד על אחד, בביתם שלהם, מספק להם סל טיפולים הניתנים על ידי סייעים ומטפלים פרא-רפואיים המלווים את התלמיד; ומסגרת לימודית על ידי מורים מקצועיים המשלימים להם את פערי הלימודים, בתיאום המסגרת החינוכית, מגיל הגן ועד סיום תיכון והגשה לבגרות.

כמורה בתכנית אני יכולה לומר, שאנחנו מבקשים להעשיר את עולמם של התלמידים, לשמור אותם ברמה אחת עם המוסד החינוכי בו הם לומדים ובעיקר – לספק להם כוח ותקווה לחזור לשגרה מהר ככל הניתן.

להיות מורה בשלבים זו שליחות. אצלי, הכל התחיל כשסיימתי ללמוד בסמינר הקיבוצים חינוך לגיל הרך. במסגרת לימודי הבנתי שאני מתחברת יותר לעבודה בקבוצות קטנות או באופן אישי עם תלמיד. תובנה זו גרמה לי לעשות הסבה מקצועית לחינוך מיוחד. כך מצאתי עצמי בפרויקט 'שלבים'.

עבודתו של מורה בפרויקט שונה מאוד מעבודתו של מורה רגיל. בעוד האספקטים הפדגוגיים הם דומים, אנו עובדים עם ילדים פצועים או חולים, לעיתים במצבים בריאותיים קשים ביותר המשפיעים על הילד עצמו, על משפחתו וגם עלינו כמורים וכבני אדם.

תעצומות הנפש, הרגש וההכלה הן שעושות את העבודה הזו למיוחדת ומאתגרת

תעצומות הנפש, הרגש וההכלה הן שעושות את העבודה הזו למיוחדת ומאתגרת כל כך. מעבר להוראה, ראשית כל מדובר בנתינה. למרות הקושי שהתפקיד מציב לא פעם, אני מרגישה שמישהו צריך לעשות את המשימה החשובה הזו.

כשאני מגיעה לבית של תלמיד/ה, עם כניסתי, במרבית המקרים, אני רואה שמחה ואושר על פני התלמיד/ה אפילו שלעיתים לא קל להם להביע רגש זה. כשילד מצליח לתת לי 'כיף' אני מאושרת. אני חשה על בשרי את התהליך המשמעותי שעברנו יחד - החל מהפעם הראשונה בה ראה אותי ובכה או לא הגיב כלל ועד הרגע בו הוא מתקשר איתי ושמח על בואי.

להרגיש חלק מהמארג המשפחתי

מידי שבוע, אני נכנסת לבתי המשפחות אותן אני מלווה, משפחות אחדות אני מלווה מספר שנים. השהייה הרבה בבתי הילדים, השיח הקרוב עם ההורים והמשפחה, גורם לי להרגיש פעמים רבות חלק מהמארג המשפחתי, אני חוגגת עם מתנות בחגים ובימי ההולדת ומוזמנת לשמחות משפחתיות. קשר עוצמתי זה נשמר פעמים רבות גם לאחר הבראת הילד. התלמיד הופך לחלק מחיי כפי שאני חלק מחייו.

תפקידי מאפשר לי ללוות ילדים ומשפחות ברגעים קשים ביותר. טיפולים, כאבים, פחדים, חרדות, לחצים ולעיתים רגעי חוסר הוודאות לגבי המשך החיים עצמם.

לא פעם עולות בי דמעות, עם השנים פיתחתי לי הרגל שמסייע לי ולתלמידי להתמודד עם הקושי, כל שיעור אני מבקשת לסיים עם קטע מוסיקלי או עבודת יצירה כדי לסיים באווירה שמחה וחיובית; להבריח את הפחדים ולתת מקום לתקווה להיכנס.

יום עבודתי לא נגמר עם עזיבת התלמידים, לפעמים אני חושבת, כמה מזל נפל בחלקי שילדי בריאים ואיני עומדת במקומם של ההורים. לרבים מהם קשה לקבל את המוגבלות שפקדה את ילדם, לעיתים לצמיתות. למרות זאת, תמיד, כולנו יחד, ממשיכים להשקיע לתמוך ולחזק בתקווה שהמצב ישתנה לטובה.

שלושה מתלמידי נפטרו מסרטן. כולם היו בני 6-7

לצערי בתפקידי ידעתי גם אובדן. מחלה קשה היא טרגדיה לאדם ולאוהביו. אחת פי כמה וכמה כאשר מדובר בילדים. בשנה שעברה, שלושה מתלמידי נפטרו מסרטן. כולם היו בני 6-7. לאחר מותם הרגשתי שקשה לי לשמור על קשר עם המשפחות, עם בואי לביקורים בהם ביקשתי לתמוך את המשפחה אותה ליוויתי, הבנתי כמה קשה להורים לראותי ושילדם לא מקבל את פני. כאב קשה מנשוא.

התלמיד הופך לחלק מחיי כפי שאני חלק מחייו. צילומי אילוסטרציה

במקרים אחרים, יש סוף טוב יותר, כמו תלמידה שלי בת 6. עם הגעתי אליה בפעם הראשונה היא הייתה פשוט יפיפייה, עם שיער ארוך וגולש. לאחר כמה חודשים נשר שיערה, חוויה לא פשוטה עבור כל אדם ובעיקר לילדה, אך לבסוף, בתום הטיפולים שערה צמח חזרה.

היום, היא חזרה לקו הבריאות ונמצאת במעקב. מבחינתי לראות אותה חוזרת, עם ביטחון, ידע ואמונה ביכולותיה, למסגרת בה למדה זהו אושר אדיר, תחושה של השפעה אמתית ומשמעותית על ילד ומשפחתו.

הלימוד הוא דרך, חוויה, תשומת לב אישית וגירויים. אחד מתלמידי בן ה 4, יפה תואר, סובל מבעיה מוטורית קשה. הוא מוזן דרך זונדה, רק יושב או שוכב; כמה חודשים שאינו מדבר. למרות קשיי התקשורת שלו, עם הגעתי תמיד נפרס חיוך על פניו, אי אפשר לפספס את אישיותו העצמאית והמיוחדת.

יחד אנו עושים את שכמעט בלתי אפשרי - יושבים שעתיים ללמוד. אנו צובעים, מאזינים למוסיקה וקוראים סיפורים. תפקידי להתאים לכל ילד את החליפה הלימודית המותאמת לו ולצרכיו. כל ילד הוא עולם.

זכיתי לסייע לאנשים ברגעיהם הקשים ביותר הכוח המניע עבורי הוא הזכות לתת הסיוע לאנשים שהכי צריכים אותו, ברגעי השבר הכי קשים של החיים, עם מצוקות קורעות לב. דרך עבודתי אני מגלה את הכוחות והעוצמה האישיות שלי.

ברור לי שלא כל אדם יכול להתמודד עם עבודה מסוג זה, להיכנס מבחירה למקומות רגשיים מורכבים ביותר ולנסות לסייע בהם. עבורי זו שליחות. אני אוהבת את המקצוע בו בחרתי, את התלמידים והמשפחות האמיצות. זכיתי להיות מורה של אלו הנאבקים לחיות. מורה לחיים.  

• מרגלית פוגל היא מורה בתכנית 'שלבים', אותה מפעילה קדימה מדע (חברה לתועלת הציבור) עבור משרד החינוך.