על חושך, אור ותקיפות מיניות

אני כותבת את הטור ברביעי בערב. כמה שעות בודדות אחרי השחרור של קצב שלכולנו היתה הרגשה שעומד להגיע. אני יושבת עם עצמי וחושבת על השבוע הזה. איך הוא התחיל. הפגיעות המיניות החדשות שהגיעו אליי בראשון בבוקר. היילו לא מקבל חנינה. קצב עומד להשתחרר. ישבתי נסערת אל מול החדשות. לא ציפיתי אפילו שאגיב לזה כך. רעידות קלות ודמעות. קראתי ליום ראשון "יום שחור לאור". בעיטה לבטן הרכה של כל נפגע/ת תקיפה מינית. ולכן אין יותר הגיוני מאשר שאכתוב טור על קצב.

אבל אני מסרבת. אני מסרבת לתת מקום גדול לחושך. אני מסרבת כי זה לא התפקיד שלי. לא זו המטרה שלי. להתרכז בחשוך, בכואב, במתיש, במייאש.

לטורים הקודמים של שני:

"איך יכול להיות שזה כל מה שהוא קיבל?"

בוכריס, שקרים ווידאו-טייפ

אדוני המפכ"ל, יודע למה כ"כ מעט מתלוננות?

אונס אפור

אונס - מיתוסים ועובדות

לפני שנתיים וחצי אחרי הראיון הראשון שלי, הבן שלי, כפרה עליו, אמר לי - "אמא, את יודעת מה ההבדל בינך לבין נפגעות אחרות שראיתי מתראיינות? הן תמיד נראות כאילו חרב עליהן עולמן והכל נגמר. ואת, את מראה שיש תקווה. שאפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים".

שמש, הם קוראים לי לא מעט. אור. את מביאה המון אור איתך למקומות החשוכים האלה. וכל פוסט פייסבוק בתחום מסתיים אצלי באותו משפט - "באנו חושך לגרש". אז זו לא אני. זו שתתייאש. שתתרכז בחושך. וזה לא התפקיד שלי. וכשאחת הנפגעות שאני מלווה כתבה לי הודעה פרטית בראשון בערב - "המון נפגעים קוראים כל מילה שלך. למלים שלך יש חשיבות גדולה", התאפסתי. נזכרתי.

גיבורי על

אז אני מסרבת לתת מקום גדול למה שלא מואר, למה שלא טוב, למה שלא חיובי בתחום. למה שלא רואים דרכו את האור בקצה המנהרה. והמנהרה הזו היא פתלתלה, עמוקה, רחבה וקשה. מלאת משוכות, תהומות ופסגות. אני אתן מקום לגיבורים האמיתיים של השבוע. גיבורי-על.

הנערה בכיתה י"א שסיפרה לי ביום ראשון על האונס שעברה במסיבה בסופ"ש, על הפחד מלספר לאמא, על שיחות הטלפון האמיצות שלה איתי, על הליכתה עם חברות לרכזת השכבה, על לספר לאמא שלה, על ללכת עם אמא למרכז לסיוע. עומדת ומצדיעה. אמיצה שאת.

האמא של נפגעת נערה אחרת שהיא נפגעת תקיפה מינית שבקשר איתי. שבשפה פשוטה וברורה כל-כך סיפרה לי על כל התהליך שהן עוברות ב 6 השנים האחרונות, על כמה קשה לה, על כמה שבתה חשובה יותר מכולם והיא רק רוצה שיהיה לה טוב. על העיקשות שלה אל מול מערכת המשפט, על גזר הדין שבן הבליעל קיבל שהוא "כבד" יחסית לעונשים המגוחכים שמקבלים פה עברייני מין, כי היא התעקשה, כי היא לא וויתרה במרדף הצדק עבור בתה. מצדיעה. לביאה שאת.

שורדת 2 מקרי אונס שאני מלווה שהתראיינה הערב בקולה שלה ובפנים גלויות ב"צינור לילה" באומץ רב. בפעם הראשונה שהיא מספרת קבל עם ועדה שהיא נפגעת תקיפות מיניות. בגבורה, בנחישות. ברצון לנצח. את המערכה הכלכך לא פשוטה הזו. מצדיעה. גאווה שאת.

לחייל ששמע אותי בהרצאה ביום שלישי ברמת הגולן, שהתקשר הבוקר כפי שהבטיח שיעשה כדי להתייעץ. כדי לקבל עצה באיך לעזור לבת זוגו, שהיא נפגעת תקיפה מינית. סיפר שהיא עדיין מאשימה את עצמה. שהיא לא מוכנה להגיש תלונה. מצדיעה. חבר לתפארת.

לאנשים האלה, אלה שמאמינים בצדק. אלה שרודפים אחר האור. אלה שלא מוכנים להתייאש. אלה שעומדים במערכות כבדות וענקיות. אלה שמתמידים. אלה שרוצים לעצמם אושר. אלה שלא מוכנים לוותר על איכות חייהם. לאורות הענקיים האלה - לאלה מגיע את מילותיי.

באנו חושך לגרש. חנוכה שמח.

• שני שטלריד היא אמא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ , ו״לא לבושה״ , הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״ ומאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, תוך ליווי מאות נפגעים והעברת הרצאות בנושא.
  

• להזמנת הרצאה היכנסו לעמוד הפייסבוק או שלחו מייל ל: shtalryd74@gmail.com  .
  

• מעבר לקווי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממתינות מתנדבות לנשים ומתנדבים לגברים, להקשיב ולשוחח באנונימיות מוחלטת. אתם לא לבד. התקשרו 1202 לקווי סיוע לנפגעות תקיפה מינית ו-1203 לנפגעי תקיפה מינית.