חיים יבין: "אנחנו לא העם הנבחר"

תחילת הטרגדיה הישראלית, לפי חיים יבין, נעוצה במאניה הישראלית שלאחר ששת הימים. "אנחנו עם שלא יודע להסתפק במועט אבל צריכים ללמוד: יש לנו נתח בעולם הזה ואנחנו חייבים לדעת להסתפק בו", הוא בראיון ל"ידיעות אחרונות", לקראת שידור סרטו "ירושלים - עיר של חלומות שבורים" (חמישי, 29 בדצמבר, בערוץ 2).

"אנחנו לא העם הנבחר", הוא מדגיש. "אנחנו לא יכולים לרשום מקומות על הטאבו שלנו. וזה בכל ההתנחלויות. ואני יודע שיש מתנחלים שקוראים לי בוגד בגלל זה. אני עוד זוכר שלפני 20 שנה במגרון אמרו לנו, 'אנחנו נגיע להבנה ואז מוחמד יגיש לנו קפה'. יש אפילו מי שאומר לא לפגוע בעמונה. אבל יש שם כל מיני פרחחים. אנרכיסטים. נוער הגבעות. עמונה שממונה, אצלם הכל כשר במלחמת הקודש שציווה הקב"ה. ברגע ששרפנו ערבי - ואבו ח'דיר מופיע בסרט - אין דרך חזרה. אני מאמין שהרוב בסדר, אבל יכול להיות שאני נמצא על הכוונת של מישהו, אני מפלל שלא. אלוהים ישמור".

חיים יבין. "אנחנו לא העם הנבחר"(צילום: יונתן בלום)

בראיון חושף יבין את דעתו על הדתיים: "הדתיים בירושלים הפריעו לי - חלקם - כי יש בהם מידה של פרימיטיביות. האמונות התפלות. חוסר ההשכלה. עשיתי סרט באור יהודה ואמרתי לש"סניקים, 'מה נתן לכם הרב?'. אחד אמר, 'אני חולה לב, הרב אמר לי לאכול לחם והבראתי'. איך אתם מסביר את השישה מיליון? עונה לי, 'חטאו'! הפרימיטיביות הזאת מגעילה אותי".

וגם את דעתו על התנועות המזרחיות החדשות בסגנון ערס-פואטיקה הוא חושף: "אני לא אוהב את זה. לא נראה לי שזה מחזיק מים מבחינת ההיסטוריה התרבותית של מדינת ישראל. עושים מזה צימעס, אם להשתמש בביטוי אשכנזי, ובסופו של דבר מה שיישאר זה הצימעס, ולא הניצחון המזרחי, במרכאות. אני לא מאמין שנהיה מדינה מזרחית במובן של עיראק, מצרים, ירדן. אנחנו מדינה ים תיכונית. כמו יוון, כמו איטליה. אני מאוד שם".

יבין נזכר גם בימים שבהם הכללים לגבי הטרדות מיניות היו היו שונים לגמרי. "פעם הייתה אווירה הרבה יותר חופשית. אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק - זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתתני סטירה ונגמור את העניין".

הראיון המלא יתפרסם מחר במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"