נשיאת טייוואן לא נבהלת מהסקרים - ועושה היסטוריה
שיחת הטלפון המפתיעה בין נשיאת טייוואן, טסאי אינג ון, לנשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, הייתה הראשונה בין המדינות זה עשרות שנים - וגרמה לרבים לתהות אם מדובר באומץ או נמהרות. במקרה שלה זהו אומץ אופייני, שמוביל אותה גם להקשיח את יחסה לסין. אך נראה שגורל הנשיאה ועתידה הכלכלי של טייוואן תלויים במידה רבה בגחמות הנשיא האמריקני החדש
בחודשים האחרונים טייוואן עלתה לכותרות בעולם בזכות שיחת טלפון קצרה בת כ-10 דקות בין הנשיאה, טסאי אינג ון, והנשיא הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ. תוכן השיחה ומה שנאמר בה - לא חשובים. עצם קיום השיחה בלבד גרם לעולם להתרגש, לאור העובדה שנשיאים נבחרים אמריקנים לא נוהגים כך מזה עשרות שנים.
טורים נוספים של טל רשף
פרטי השיחה פורסמו בהרחבה בכתבות של תחילת חודש דצמבר. השלטון בבייג'ינג תפש את השיחה כמנוגדת לעקרון "סין אחת" עליו התחייבה בשעתו ארה"ב, וכלי התקשורת הסינים נחלקו בין אלה שנקטו קו ביקורתי זהיר ומזהיר על הנשיא שהכריז כי יצא לדרך חדשה מול מזרח אסיה, לבין אלה שלגלגו על חוסר הניסיון של הנשיא החדש וחוסר האחריות שלו. מאוחר יותר, הצהיר טראמפ כי הוא לא מבין מדוע אסור לקיים שיחת טלפון עם מנהיגה של מדינה שקונה מארה"ב נשק במיליארדי דולרים בכל שנה.
נשיאת טייוואן מכירה את הנושא מקרוב. היא נבחרה בתחילת השנה על בסיס קו תקיף כלפי סין העממית והבטחות להניע את הכלכלה, גברה על נציג המפלגה המכהנת - המפלגה שהקימה את טייוואן במתכונתה הנוכחית - ונכנסה לתפקיד עם תמיכה רחבה ביותר. היום, כחצי שנה מאוחר יותר, התמיכה בה הולכת ויורדת, ובסוף נובמבר הגיעה לשפל של 41% בלבד.
על מנת להבין את גודל הצניחה, צריך לזכור כי בחודש מאי האחרון, מעט אחרי שנכנסה לתפקיד, עמד אחוז התמיכה בה על כמעט 70%. גם אם טבעי הדבר שמנהיג שנבחר נהנה מתמיכה רבה עם בחירתו, וזו נשחקת במפגש הבלתי נמנע עם האתגרים שמציבה המציאות, הפער, במקרה של טסאי, בוודאי חורג מהמקובל.
הפוטנציאל והמכשולים: מצב הכלכלה וסין
מדוע הנשיאה מאבדת תמיכה? ובכן, שני הגורמים המרכזיים העומדים מאחורי התופעה קשורים באופן ישיר לסיבות שהביאו אותה לתפקיד מלכתחילה - סין והכלכלה.
טייוואן, כמדינה תעשייתית משגשגת, סובלת מבעיה זהה לזו שבפניה ניצבות ארה"ב, אירופה, יפן וקוריאה הדרומית - התייקרות עלויות היצור מרחיקה ממנה פסי יצור וגורמת לעלייה ביבוא ולירידה ביצוא. יפן מנסה להילחם בכך בעזרת תכנית "אבנומיקס" השאפתנית, בארה"ב נבחר נשיא שמתכונן לצאת למלחמה על פסי יצור גם מול בנות ברית ובקוריאה, מסיבות אחרות, הודחה לאחרונה נשיאה שהתחייבה להביא פתרון לתופעה, ונראה שכעת הגיע תורה של טייוואן.
לטייוואן יש בעיה כפולה. היא לא רק מתייקרת, היא גם תלויה בצורה כמעט מוחלטת בקשריה הכלכליים עם סין העממית. כ-50% מכלכלת האי מבוססת על שיתוף פעולה עם מדינת האם: יבוא מסין, יצוא לסין וניהול פעילות בסין, בעיקר קווי יצור. זו בעיה, מכיוון שברגע שבו מסתמנת האטה בכלכלת סין, משלמת על כך טייוואן מחיר בתוצר משק גולמי. זו בעייה גם משום שאם ממשלת האי נוקטת בצעד שאינו מקובל על הענק הסיני שמעבר למיצר, קל מאד להטיל עליה סנקציות כלכליות אפקטיביות, וסין, החותרת להחליף את ארה"ב כמעצמה מובילה לא מהססת לעשות שימוש בעוצמה שלה.
לא רק בסנקציות כלכליות מדובר. הגברת טסאי מקשיחה את ההתבטאויות כלפי סין העממית, ביחס לקודמיה בתפקיד, אך בייג׳ינג הבהירה כי אם הקו הזה ירחיק לכת - למשל, אם היא תכריז על היותה של טייוואן מדינה עצמאית, שאינה רואה עצמה יותר חלק מסין, יהיו לכך השלכות של חוסר יציבות במיצר טייוואן; זהו רמז עבה להתערבות צבאית, והאי הזה, גם כאשר הוא תחת חסות צבאית אמריקנית, לא מעוניין להקלע לעימות צבאי עם הצבא הגדול בעולם, שגם הולך ומשפר את מערכותיו בשנים האחרונות. אם אנו כבר עוסקים ביכולות הסיניות, טייוואן הפכה בשנים האחרונות לאחד היעדים המרכזיים בתחום התקפות סייבר באסיה בפרט ובעולם בכלל. האנליסטים מעריכים כי המקור העיקרי להתקפות הוא בייג'ינג.
בזמן שבו הייצור בסין העממית מתייקר, יש מדרום לטייוואן מדינות זולות בהרבה, ולשם חותרת הגברת טסאי, ולצד זאת מדינות מפותחות המצטיינות בתחומי החדשנות הטכנולוגית, כמו אוסטרליה וניו-זילנד (שהיא, אגב, אחת משתי המדינות המשמעותיות בעולם שלה הסכם איזור סחר חופשי עם טייוואן, לצד סינגפור).
בנוסף, הבטחתו של טראמפ להוציא פסי הייצור של חלקים למוצרים אמריקניים חזרה לארה"ב עלולה להיות מכה לא פשוטה ליצרנים הטייוואנים. קחו, למשל, את ״פוקסקון״ - חברת ענק טייוואנית הפועלת בסין ומייצרת רכיבים עבור חברות אמריקניות, בראשן ״אפל״, המצליחה מאוד בסין כמו מסכים לאייפון ולאייפד. ״פוקסקון״, שהיא המעסיק הפרטי הגדול ביותר בסין, מנהלת שם יותר ממיליון פועלים, ומגלגלת בזכות פעילות זאת סכומי עתק. העברת הייצור לארה״ב או למקום אחר, מעמידה בסכנה את אחד מעמודי התווך של הכלכלה הטייוואנית. מנהלי ״פוקסקון״ כבר החלו בהעברת פסי ייצור לאינדונזיה והודו על מנת להוריד עלויות ייצור, ובכיוון זה גם פועלת הנשיאה שלהם.
מהרגע שבו מבקרים במדינות אלו ועד שמתחילות להגיע תוצאות יכולות לחלוף שנים, ובינתיים נמשכת הירידה ביצוא ותושבי טייוואן מאבדים מקומות עבודה, במקביל, מגלה הנשיאה טסאי כי מסוכן להקשיח את העמדות מול סין העממית, ולכן היא ממתנת את ההתבטאויות שלה בנושא זה - דבר המרחיק ממנה תומכים. אם לא די בכל אלה, הגיעו גם תקופת יובש והתקפות סייבר אל טייוואן.
הגורם הנסתר: שינויי האקלים
באי הזה, המוקף באוקיינוס מכל עבריו, 2,500 מ"מ גשם לשנה בממוצע, והם פרושים על פני 188 ימי גשם בממוצע בשנה. אלה נתונים שישראל יכולה רק להתקנא בהם, אבל מה קורה כאשר תופעת אל-ניניו גורמת לירידה בכמות המשקעים ובמספר ימי הגשם בשנה, כפי שקורה לאחרונה? ובכן, מתברר כי טייוואן לא ערוכה לכך, המאגרים מתרוקנים חיש קל ויש צורך להכריז על קיצוב באספקת מים לאזורים מסויימים באי - זו סיבה נוספת לחוסר שביעות רצון.בטייוואן גם קיים קושי מובנה בתחום האנרגיה; המדינה מייבאת כמעט את כל צרכי האנרגיה שלה, שהם דלקים פוסיליים ואורניום. יבוא זה מגביל את המדינה מבחינת המאזן של יבוא ויצוא ומעורר קשיי סביבה וחוסר שקט באוכלוסיה. גם לאלה יש לתת מענה, מכיוון שהדבר תורם לחוסר שביעות הרצון מטסאי הקיים ממילא. על שני אלה ניתן גם להוסיף את ההתקפות השגרתיות כמעט בתחום הסייבר. מה היה לנו? אנרגיה, מים וסייבר, אלה הן שלוש בעיות שלא נוצרו תחת שלטונה טסאי, אבל הזעזועים התכופים שהן גורמות, מרחיקים ממנה תומכים; קוראים לכך ״סנטימנט שלילי".
איך כל אלה קשורים לישראל? קשורים בהחלט. ישראל אמנם לא יכולה לסייע לטייוואן, ששמה הרשמי הוא ה״רפובליקה של סין" בקשריה הסבוכים עם סין העממית. ישראל עומלת קשות לטפח את קשריה עם הענק הסיני, ומוקדם יותר השנה החלה במו״מ אתה לקראת הסכם סחר חופשי. ישראל לא יכולה לסייע לטאייוון בפיתוח חלופות לסין העממית, אבל אנחנו בהחלט יכולים לסייע בפתרון הבעיות האחרונות - המים, הסייבר והאנרגיה.
ישראל נחשבת פורצת דרך טכנולוגית בתחומים הללו וגם ברבים אחרים, ומעניין להזכיר כי דו״ח של חברת ״דלויט״ הבינלאומית העניק לאחרונה לישראל את הציון יוצא הדופן 100 בתחום המים. לא, ישראל לא תזמין לכאן את הנשיאה טסאי לביקור ממלכתי, וגם לא תשלח לשם נציג רשמי שיצעד על שטיח אדם ויסקור משמר כבוד, אבל היא מפעילה בטייפה נציגות שבהיעדר יחסים דיפלומטיים (ובדומה לעוד כ-50 מדינות) מוגדרת כ״משרד כלכלה ותרבות״, שהלכה למעשה, מהווה שגרירות כמעט לכל דבר וענין.
לישראל רקע של קשרים טובים מאד עם האי. בטייוואן - שהדמיון בינה לבין ישראל רב מכפי שניתן להעלות על הדעת - הערכה רבה ליכולות הישראליות, בעיקר לאלה הצבאיות והטכנולוגיות. בהיעדר יכולת לפעול בטייוואן בנושאים צבאיים, מסיבות מדיניות, ניתן למנף את מה שישראל יכולה להציע בעיקר בתחומי המים, אבטחת הסייבר והאנרגיה החלופית. זה טוב לישראל, זה טוב לטייוואן, וזה טוב גם לנשיאה טסאי.
הכותב הוא טל רשף - יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בסין , מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות
לפנייה לכתב/ת 
