פסיק - תיאטרון מיוחד בשביל כולם

פיני נויבירט – בן 63, מירושלים. בילדותו לקה בנגיף הפוליו ומתנייד כעת בכסא גלגלים. משתתף בקבוצת התיאטרון של תאטרון פסיק במרכז לחיים עצמאיים. פנסיונר של משרד ממשלתי. בעבר היה פעיל למען זכויות אנשים עם מגבלות והיה ממקימי העמותה "נכים עכשיו".

במהלך חיי הנגיעה שלי באמנות הייתה די פסיבית – כקורא, מאזין או צופה. מעולם לא היו לי שאיפות להיות שחקן או זמר וחיי התנהלו מחוץ לבמה, הרחק מאור הזרקורים. כשהוזמנתי להשתתף בקבוצת התיאטרון שהוקמה 'במרכז לחיים עצמאיים', אפילו אני הופתעתי מתשובתי: "מה שיהיה, יהיה" מלמלתי, והצטרפתי למסע.

בהחלט לא יכולתי להעלות בעיני רוחי איפה אהיה כמה שנים מאוחר יותר. לא יכולתי לדמיין את עצמי עולה לקדמת הבמה ונוטל חלק משמעותי בהצגה.

כשאילת סטולר 'מתיאטרון פסיק', הבמאית של הקבוצה, נכנסה לחדר בפעם הראשונה, הבילבול היה ניכר בעיניה. היא לא הכירה אותנו, מולה היא ראתה רק את המגבלות שלנו: ניוון שרירים, שיתוק מוחין, לקות ראייה ועוד.

היא נראתה כאילו היא שואלת את עצמה: מה אפשר לעשות עם החבר'ה האלה? אך מהר מאוד היא ראתה אותנו כפי שאנחנו באמת. קבוצה של כחמישה-עשר אנשים, בכללם מבוגרים וצעירים, רווקים ונשואים, עובדים, לומדים ובעיקר, חיים כל אחד את חייו. מגוון של אנשים מיוחדים, ממש מיקרוקוסמוס של החברה.

זה מאפשר מנוחה לנפש. זה נותן לנו כוח

פעם בשבוע אנחנו נפגשים, מתכנסים מרחבי ירושלים והאזור. כולנו מגיעים בהתמדה ובמסירות. למה? מה זה עושה לנו? הרי אף אחד לא מכריח אותנו. התשובה היא פשוטה: אנחנו אוהבים את זה.

פעם בשבוע לצאת מטרדות היומיום ולהתרכז במשהו אחר, ביצירה. זה מאפשר מנוחה לנפש. זה נותן לנו כוח. אנחנו הופכים להיות שחקנים: משננים טקסטים, מפענחים את הדמות, מבינים אותה ומעלים אותה על הבמה. אנחנו יכולים לקחת על עצמנו מחזה, להשתנות מבפנים, ליצור את האווירה הנכונה ולתת את עצמנו לשעה ורבע של הופעה.

לגרום לצופים לשכוח את המגבלות שלנו

אך הסיפור הוא לא רק מה שהתיאטרון נותן לנו, אף כי אין ספק שאנחנו מקבלים המון מהעבודה על הבמה. הסיפור שלנו הוא סיפורה של החברה הישראלית. היכולת שלנו להופיע על הבמה בפני קהל, להתמסר לדמויות ולגרום לצופים לשכוח את המגבלות שלנו, מאפשרת לאנשים לראות אותנו באור שונה שגובר על הדעות הקדומות. כשאני נמצא ברחוב וניגש אלי אדם שאני לא מכיר ומספר לי שהוא זוכר אותי כי ריגשתי אותו באחת ההצגות שלנו, אני יודע שאני נמצא במקום הנכון.

כחלק מהפרויקט של 'תיאטרון פסיק', אנחנו מופיעים בפני בני נוער ולאחר ההצגה מקיימים עימם שיחה. בהתחלה הם נבוכים ונמנעים מלשאול אותנו ישירות איך אנו חיים עם הנכות, עם עיוורון, עם מגבלה בתנועה. אנחנו מדברים בפתיחות ומספרים על היכולות שלנו והדרכים המתוחכמות שעזרו לנו לבנות את עצמנו: להקים משפחות, לבנות קריירה, להוביל ארגונים ולהשפיע על מקבלי ההחלטות של המדינה, בעירייה ובכנסת.

אנחנו משתפים אותם בפחדים שלנו, בשאיפות ובתשוקות וכך גורמים להם לראות את הדמיון בינינו ולא את השוני שהוא הרושם הראשוני שמקבלים כשרואים את המגבלה הפיזית. לאט לאט הם מתגברים על המבוכה, הם נפתחים אלינו ומשתתפים ביתר חופשיות ובהתלהבות.

אני מרגיש שאנחנו שגרירים, הפותחים בפני הצעירים פתח למפגש עם עולם שהם בדרך כלל לא פוגשים. הם לומדים שמאחורי התוויות החברתיות, יש פשוט אנשים.

פסיק בשירות הילדים שנשכחו מאחור

כשילדי החינוך המיוחד לא יכולים להגיע למופעי החנוכה, תיאטרון 'פסיק' מגיע אליהם. קבוצת התאטרון של שחקנים בעלי מוגבלויות ב'מרכז לחיים עצמאיים', היא יוזמה קהילתית של תאטרון 'פסיק' ומשתתפת בפרויקט "מעות חנוכה" המגיע לבתי הספר של החינוך המיוחד, מוסדות טיפוליים, מרכזים קהילתיים ועוד, ומעלה מופעים חינוכיים המתאימים לצרכים השונים של קהל הילדים.

לשנות דעות קדומות ונקודות מבט רווחות על השונים מהם

הקושי של הילדים במופעים המוצעים לקהל הרחב נובע מחוסר ההתאמה של התכנים, מורכבות השפה, עודף גירויים וקשיים פיסיים, ולכן הפרויקט מתאים את המופעים בכל מוסד לפי צרכיו ועם גישה חברתית וחינוכית. בפרויקט פועלת קבוצת שחקנים בעלי מוגבלויות שמציגה בפני בני נוער. הקבוצה פועלת בקרב בני הנוער כדי לשנות דעות קדומות ונקודות מבט רווחות על השונים מהם. לאחר ההצגה מתקיים שיח בנושא קבלת השונה ופיתוח סבלנות.

פרויקט 'מעות חנוכה' נוצר מתוך חזון לשילוב אמנות איכותית ותרומה לקהילה, טיפוח קבלת האחר ועידוד דו-קיום בין האוכלוסיות השונות בירושלים. השנה עתידים לעלות על הבמה כ-250 אירועים במחיר סמלי של 10 שקלים או בסבסוד מלא בבתי ספר, מרכזים קהילתיים, מוסדות טיפוליים ובתי אבות ברחבי ירושלים.