"יום המורה הוא יום כיפור הפרטי שלי"
אחרי הברכות, המתנות והחגיגות מגיעות השאלות הקשות - איך מקצוע ההוראה הפך ממקצוע מוערך לתחושת שמרטפות? ורד אלגלי, מחנכת כיתה ג', "חוגגת" את יום המורה ברגשות מעורבים
לכתבות וטורים נוספים היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לו הייתי יכולה לדבר עם כלל הוריי ישראל שילדיהם נמצאים במערכות החינוך השונות הייתי רוצה לומר להם שאנחנו קמות כל יום עם תחושת שליחות, מתוך אמונה שלמה לקדם את החינוך במדינתנו. אני מציינת זאת לא בכדי אלא מפני שהרשתות החברתיות לא בוחלות ואין חוקים מגבילים. ישנם הורים שבוחרים להשתמש בהן כדי לקדם את מטרתם נגד המורים כאשר אינם רואים איתם בעין אחת. בתחושתי, התנהגויות אלה נובעות מחוויות לא נעימות של ההורים שחוו כתלמידים במערכת, שכן לנגד עיניהם עומדת המטרה "לא אתן שיעשו לילדיי מה שעשו לי".
מטרתי פה היא להגיש את צד אנשי ונשות המערכת ולבשר בקול תרועה כי אכן קם דור חדש של מורים/ות שמדברות עם התלמידים בגובה העיניים, שאינן מוותרות על התלמידים, שבתבונתן שינו המון במדדי הערכה כדי לתת שוויון הזדמנויות, שלמדו את סוגי האינטליגנציה השונים בכדי להעצים את התלמידים בחוזקות שלהם ועושות ככל שביכולתן, ואין זה פשוט, בכדי להנגיש את המערכת לפי צרכיו של כל תלמיד ותלמידה.
לא בחרנו במקצוע בגלל החופשים
אחד הדברים היותר קשים לנו אנשי המערכת היא ההתמודדות עם אמירות ההורים בתקשורת ובמדיות נגד החופשים. שוב אנו מוצאות עצמנו על המוקד בצורך להתנצל. אנחנו לא צריכות להתנצל ובטח שלא בחרנו במקצוע בגלל סיבה זו. בעיתיות סינכרון החופשים של התלמידים עם הוריהם לא צריכה להיות מכוונות אלינו, אלא לדרגים הגבוהים יותר במדינה ששם נמצא הפיתרון, שהוא שינוי המדיניות לא על חשבון חופשות המורים.
חופשות אלו מאווררות אותנו מעבודה שאין לה סוף. היא לא באמת נגמרת בשעה שתיים. הראש והלב עובד שעות נוספות ותמיד עם תחושת מצפון שאולי היינו יכולות לעשות יותר, גם כשאנו עושות הכל. ולא די בזאת אלא שיש לבנות יחידות הוראה, מערכי שיעור, בדיקת עבודות ומבחנים, שיחות עם הורים, התייעצויות עם אנשי הצוות ושוב הלב והראש עובד שעות נוספות.
קראו עוד:
- המשפחה שלא מפחדת משינויים ועוברת דירה כל 4 שנים
- התחרות הסמויה בין ההורים לקראת חנוכה
כשנכנסתי לתחום ההוראה היה ברור לי שאני שמה לנגד עיניי את המשולש הקדוש: תלמיד, הורה ומורה. ברגע שצלע אחת סוטה אפילו במעט כבר אינו יכול להתקיים משולש. כאשר יש דיאלוג תקין ושיח מכבד בין הורה למורה, כשטובת הילד מול העיניים, רואים את ההצלחה.
חשוב לומר שלא תמיד יש הסכמה בדרך ובתהליכים, כיוון שלכל אדם יש את האני מאמין שלו ואת החוויות שעיצבו אותו, ולכן לרב רואים בדרך שונה. כאן זה המקום שלנו הורים ומורים ללמד את הילדים שזה בסדר לא להסכים ועוד יותר בסדר זה למצוא את עמק השווה תוך שמירה על כבוד הדדי. רק ככה נוכל לגדל דור מופלא שידע לשמור על כבוד האדם גם כאשר אין הסכמה. כשאיננו מהווים דוגמה כזו אנו רק נכשלים ביצירת תלמידים מתוסכלים ומקשים על הצלחתם.
בשמי ובשם אנשי ונשות חינוך נוספים אנו מודים לכל ההורים שתורמים מעצמם, תומכים, מעריכים, מכבדים, מוקירים ומוכנים לעשות שינוי. כל דבר ממה שציינתי הוא המוטיבציה שלנו, המפתח שלנו להצלחה והמשכורת האמיתית שלנו.
הכותבת היא מחנכת כיתה ג' בבית ספר "תשרי" בנתניה
יום המורה בתיכון שז"ר בבת ים. צפו:
לפנייה לכתב/ת 
