שתף קטע נבחר
 

האם הגרמנים יכולים ללמוד מאיתנו?

הגישה היסודית באירופה שונה מזו של "הראש הישראלי" והיא ראויה להערכה: הטרור הוא סיכון, כשם שכל נהיגה במכונית היא סיכון. אך כדי להילחם בסיכון אין זורקים את השגרה, הזכויות והחירויות לפח, כשם שאין אוסרים על הנהיגה כדי להימנע מתאונות

התגובה בישראל היא מתנשאת, כרגיל - אתם האירופים, היום - אתם הגרמנים, עדיין לא למדתם שבמלחמה מול טרור צריך להתנהל אחרת: יותר כח, יותר תיאום ביטחוני ופחות זכויות אדם מבית היוצר של יפי הנפש. מצטרפת לכך השמחה לאיד: הגרמנים פתחו שעריהם לפליטים מארצות מוסלמיות והם נענשים על כך במעשי טרור.

 

אלא שהאירופים והגרמנים אינם זקוקים לעצות מן הסוג הזה. גם הם למדו את השיעור ומודעים ל"מלחמת הציויליזציות", ולכל המאוחר מאז הפיגועים בצרפת הם מתכוננים לקדם את פני הרעה. נכון, מחדלים יש, כמו במקרה של אותו מחבל שנתפס כשהוא מכין פצצה והצליח אחר כך להתאבד בבית הסוהר הגרמני. אלא שהגישה היסודית היא שונה מזו של "הראש הישראלי" והיא ראויה להערכה: הטרור הוא סיכון, כשם שכל נהיגה במכונית היא סיכון. אך כדי להילחם בסיכון אין זורקים את השגרה, הזכויות והחירויות לפח, כשם שאין אוסרים על הנהיגה כדי להימנע מתאונות.

 

נרות בזירת הפיגוע בברלין (צילום: MCT) (צילום: MCT)
נרות בזירת הפיגוע בברלין(צילום: MCT)

 

אין הגרמנים, כאירופים, מוכנים לוותר על הלוז: חירות, זכויות אדם וניהול שגרת חיים המסורתית. ההתערבות בשם הביטחון גם במצב חירום היא אפוא קטנה ככל האפשר, גם אם יש לכך מחיר. בגרמניה הבינו היטב, שהאויב הוא האיסלם הקיצוני - הוא מחפש לו מטרות בבטן הרכה של החברה הנוצרית: פגיעה בשוק של חג המולד בגרמניה כמוה כפגיעה מכוונת בשוק ארבעת המינים בישראל. אלא שהתגובה, גם אחרי האירוע בברלין, אינה לסגור את השווקים הללו, וגם לא להפוך אותם ליעדים מבוצרים המשביתים את השמחה ופוגעים באווירת החג, אלא להמשיך בשגרה אגב יצירת תחושה של ביטחון בעזרת נוכחות משטרתית (ואם במידת הצורך גם בבטונאדות): "הם לא יפגעו בשגרת החיים, שהרי בכך זכו הטרוריסטים בניצחון"

.

כמו שאמרה הקנצלרית: יש להפריד בין טרור איסלמי ובין המון הפליטים. ואם יש להיצר על דבר מה, הרי לא על החמלה כלפי פליטים, אלא על אי שהשליטה ואי הסדר שבכניסתם. חברה שלמדה את הלקח מן העבר הנאצי שלה גם נזהרת מפני הכללות גורפות המיוסדות על דעות קדומות: אין לנצל מקרים של אונס בידי פליטים (שניים כאלה זכו לכיסוי תקשורתי נרחב לאחרונה) כדי להתייחס לכל הפליטים כאנסים בפוטנציה. זו נקודה רגישה מאוד מאז ארועי סילבסטר בשנה שעברה: הסכנה לאישה בגרמניה נוגעת בעצב רגיש והחברה ברובה מתגייסת כדי למנוע תגובה מן הסוג שאפיין את האנטישמיות הגרמנית הישנה שראתה ב"גבר היהודי" איום על "האשה הגרמניה".

 

גרמניה הדמוקרטית אינה זקוקה אפוא לעצות אחיתופל (שיתוף פעולה מודיעיני יש ממילא) ואינה ראויה לאותה שמחה לאיד. יש בקרבם קבוצה גדולה של ימין פופוליסטי המארגנת את הפגנות "PEGIDA" ומתנקזת למפלגה "אלטרנטיבה למען גרמניה". יש בכך טעם רע שקולות העולים מישראל מתאפיינים באותה מנגינה המאפיינת כוחות אלה ולעתים אף מביעים בהם תמיכה מפורשת.

 

פרופ' משה צימרמן - מומחה להיסטוריה גרמנית בחוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית בירושלים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: האוניברסיטה העברית
פרופ' משה צימרמן
צילום: האוניברסיטה העברית
מומלצים