מיקי לאון: "כמה שחשבתי שאני שמאלני, הנאמנות לצבא מנצחת"

לא בכל יום שחקן ישראלי מסרב להצעה להשתתף בהפקה בינלאומית - לרוב מדובר בהגשמת חלום - אבל מיקי לאון החליט לוותר על תפקיד בערוץ 4 הבריטי אחרי שהבין את המהות שלו ואת המסר הנלווה שלו.

"ההצעה הייתה לגלם בהפקה חדשה קצין ישראלי שמשתמש בילדים כמגן אנושי", הוא מספר בראיון, "הלכתי להקראה ושם נאמר שכך זה קורה באופן קבוע. סירבתי. אני לא חושב שזה הנוהל, אני לא חושב שמשתמשים בילדים כמגן אנושי, וגם הרגשתי שאני נכנס להפקה לא סימטרית ומוטה. זה נכון שאנחנו צבא כובש, אבל הסיטואציה פה הרבה יותר מורכבת, ולי היה נדמה שהסיפור מסופר באופן חד ממדי ואנטי ישראלי, ולא רציתי את זה".

מיקי לאון בחזרות ל"במנהרה"(צילום: סטס)

פניו של לאון (43) מוכרות לרבים - אם זה החוקר ב"מטומטמת", או איש שב"כ ב"כפולים", הוא כבר הופיע לא פעם על המסך וגם על הבמה. פעמים רבות בתפקיד איש ביטחון קשוח. הוא עצמו שירת בצבא ביחידות מובחרות, רקע שניכר בסירוב שלו להפקה הבריטית. "נוכחתי לדעת שכמה שחשבתי שאני שמאלני - הרבה פעמים הסולידריות והלויאליות לצבא מנצחים. אנחנו תוצר של ישראליות מסוימת, גדלנו וחונכנו על הצבא, וחברים שלנו נהרגו בו. הכרתי בצבא אנשים מופלאים שלא הייתי מכיר מעולם באזרחות, ובמילואים יש אחווה מסוימת וקשר - אנשים באים שם אחד בשביל השני".

המילה "שמאלני" וההסתייגות ממנה חוזרות על עצמן לא פעם במהלך הראיון. לאון סבור ששום דבר הקשור למצב הביטחוני והמדיני - הוא לא חד משמעי. "אני לא יכול לקרוא לעצמי שמאלני - אני חושב שההיפרדות מהשטחים היא אינטרס לאומי שלנו, אני לא עושה את זה מאהבת ערבים גדולה. אני עושה את זה כי זו הדרך לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. אני מרכז, לא יכול לקרוא לעצמי שמאל. קשה להיות שמאלני כשיורים עלינו רקטות מעזה. אני מתעצבן. אני חושב שזה טיפשי ואז אני רוצה להגיד 'כנסו בהם'.

"אני כן חושב שאנחנו כובשים. אני נגד הכיבוש, אבל בסופו של דבר כשאני רואה חייל ששובר מצלמה לצלם - אז אני רואה גם קריאת עזרה של החייל עצמו. אני רואה פה בן אדם שאומר 'קיבינימט למה אתם שמים אותי בסיטואציה כזאת'. בסופו של דבר אנחנו מעמידים ילדים בני 19 בסיטואציה בלתי אפשרית".

באירוע של "היפים והנכונים". לא מתעסק בלהיות סלב(צילום: ענת מוסברג)

מה אפשר לעשות לדעתך?

"נצא מהשטחים. זה לא כל כך פשוט, אבל כן - צרך לצאת משם. ההתנתקות, לדוגמה, נעשתה בצורה לא חכמה, נסיגה חד צדדית שבה אתה יוצא בלי שום פיקוח ועזרה למנגנונים הפלסטינים -  ברור שהקיצונים השתלטו. הנסיגה לא הייתה נכונה. ההנהגה העכשווית הלכה לאיבוד, אני לא רואה מישהו פה שיש לו את הביצים לקחת יוזמה ולהוציא אותנו מהברוך שאנחנו נמצאים בו מאז 67'. המלחמה הכי מפוארת שלנו היא הקללה הכי גדולה שלנו. אתה יודע כמה אזרחים חסרי זכויות אזרח חיים בעזה? אי אפשר להחזיק כמות כזאת של אנשים במשטר צבאי. אין לי פתרון. בסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת אני יכול להבין את ההתנהלות שלנו, אבל אני לא בעד".

בדבריו מזכיר לאון גם את מקרה החייל אלאור אזריה. "אותם אנשים ששולחים לשמור על קומץ אנשים בחברון - נמצאים במפגש מתמיד עם אזרחים שהם שולטים עליהם, ובמפגש מתמיד עם מחבלים שהורגים את החיילים שלהם. מקרים כמו של אלאור אזריה ימשיכו לקרות. אני לא מצדיק את זה, אני רק אומר שהסיטואציה מלכתחילה היא בלתי אפשרית. איך חייל שאמור להיות קרבי ולהסתער ולהילחם, צריך להתמודד עם אישה בהריון? זה משחית אותו ואת כולנו".

כשהוא נשאל אם צריך להקל את עונשו של אזריה במקרה של הרשעה, לאון מהסס וחוכך בדעתו. "מה שהוא עשה פסול, אבל גם הוא קורבן של סיטואציה", הוא משיב לבסוף. "ילד בן 19 רואה שניסו להרוג את החברים שלו - יש בו כעס גובר. לא צריך צריך להקל עליו בעונש, בתוך כל המגבלות והקושי - אסור היו לו לעשות מה שעשה".

בינואר תעלה בתיאטרון גשר הצגה בכיכובו של לאון בשם "במנהרה", שנכתבה על ידי רועי חן בהשראת הסרט "שטח הפקר". הוא מגלם בה חייל מילואים ישראלי, אב לילדה בת 12, שנקלע להיתקלות במערה בעזה. חבריו חושבים שהוא נהרג, מניחים את גופתו בשוגג על מוקש, ושובים פלסטיני. מכאן מתפתחת עלילה שבמהלכה הוא נתקע ביחד עם חייל נוסף ופלסטינים בתוך המנהרה. "ההצגה הזאת נוגעת במקומות שלא נגעו בתיאטרון - אני לא זוכר שעשו בתיאטרון הרפורטארי חומר שנוגע בצורה ישירה, בלי משל, בסכסוך הישראלי פלסטיני".

אתה לא חושש? ראינו מה קרה לשחקנים שהכניסו עצמם לדיון על הסכסוך.

"ההצגה הזאת מאוד סימטרית - אי אפשר להגיד שהיא שמאלנית ואי אפשר להגיד שהיא ימנית. שני הצדדים שוטחים את הטענות שלהם, ועם שניהם אתה יכול להסכים. זו הצגה שמביאה סיטואציה מורכבת. אני לא מחפש להגיד משהו פוליטי, אני מחפש להבין מה הדמות שלי עושה בתוך סיטואציה כזאת, ובתוך הדבר הזה מתקיים דיאלוג. מה יש לי לפחד מלקיים דיאלוג פתוח ששוטח את שני הצדדים? מי שיוצא אחראי לכל המצב זה דווקא השלטון".

"התמזל מזלי". לאון ב"כפולים".

גם האירועים החדשותיים האחרונים מעידים, לדבריו, על הפגמים בשלטון. "הדבר הראשון שעבר לי בראש כשאמרו שמחבלים אחראים לשריפה בחיפה, זה איך האשימו את היהודים במגיפה השחורה. חכו עם האשמה הפומבית ועם ההסתה הזאת עוד לפני שאתם מגישים כתבי אישום. תגישו כתבי אישום ואז תדברו, אבל ישר לזרוק את זה עליהם? זה מריח כאילו מישהו מנסה להסית את האש מעצמו כדי למצוא אשמים.

"וסיפור עמונה זה פשע - אנשים שם יושבים על קרקעות פרטיות והם עבריינים והם מקבלים מיליון שקל. על זה שהם פאקינג עבריינים. זה מרתיח. זה רק מראה לך עד כמה הכל פה מעוות. זה מיקרוקוסמוס שלנו. לאנשים פה אין כסף לאכול, והם מקבלים כסף".

אתה מופיע בהתנחלויות? באריאל למשל.

"אני מופיע באריאל כל הזמן. מבחינתי תושבי אריאל הם קורבנות ואני לא חושב שהדרך היא לנתק אותם מבחינה תרבותית וחברתית. ההפך, אם יש לי הזדמנות לדבר אליהם, אז למה לא? הם חלק מהעם שלי, לא? והם נשלחו לשם על ידי מנהיגים".

השנה האחרונה הייתה פורייה במיוחד בשביל השחקן, אולי הטובה ביותר בקריירה שלו - בין היתר הוא כיכב בסדרות להיט כמו "מטומטמת" ו"תאג"ד" וכן בסדרה החדשה "אורי ואלה". "זו בהחלט שנה שאני מקווה שתמשיך. אבל כל פעם כשיש גל כזה אתה בטוח שהוא הכי גדול שהיה. שיחקתי ב'כפולים', סדרה של פריים טיים ו-30 אחוז רייטינג, והאפקט של התגובות והקהל והאנשים ברחוב הוא לא פחות חזק מאשר 'תאג"ד' ו'מטומטמת'. התמזל מזלי והייתי חלק מפרויקטים שהפכו פופולריים".

למרות הסדרות המצליחות ששיחקת בהן, לא הפכת לכוכב שלא יכול ללכת ברחוב. זה מכוון?

"אני לא מתעסק בלהיות סלב. אני לא מתחזק עמוד אינסטגרם ואני לא הולך להשקות. אני מעדיף שהחשיפה שלי תהיה מהדברים שאני עושה. זה מבחינתי מה שחשוב - העבודה עצמה. אבל כן, אתה צודק - אנשים הרבה זמן לא קישרו את השם לפרצוף שלי".

ובכל זאת - הגעת למקום 25 ברשימת "היפים והנכונים" של פנאי פלוס. לא רע למי שמתחמק מחשיפה.

"זה מאוד מחמיא וכיף - העניין הוא לא להזדהות עם הדברים האלה יותר מדי באופן כללי. לא להזדהות עם שום דבר זה אחד האתגרים הכי חשובים בחיים. לא להזדהות בהצלחות ולא בכישלונות. זה נחמד ונעים אבל בין זה וללכת ולהגיד שאני יפה ונכון - יש הבדל. להיות סלב זה לא הרעיון".

זה דווקא יכול לעזור לרווק בן 43.

"הרבה זמן לא הייתי מוכן לזוגיות. היום אני חושב שאני מוכן ואני רוצה את זה מאוד, רק צריך למצוא את הדבר הנכון. אני לא מסוג האנשים שהולך במסלול הברור - כולם הבינו את זה, גם ההורים שלי. אני אעשה את הדברים בקצב שלי, ואני גם רוצה ילדים. העניין הוא למצוא את הדבר הנכון".