קשב וריכוז: הדרכים היצירתיות שעוזרות לילדים
הילדים שלהם עם הפרעות קשב וריכוז, ובמקום להתעקש על דברים ש"צריך לעשות" הם החליטו למצוא דרכים יצירתיות כדי לגרום להם להרגיש טוב. בררנו עם הורים מה קורה בבית כשהילד חוזר מותש ורעב, ואיך עוזרים לו להתכונן למבחן שלפעמים נראה כמו משימה בלתי אפשרית
ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שונים מאוד אחד מהשני, ובמקרים רבים זה קשור להתייחסות של הוריהם והדרך בה הם בוחרים לעזור להם ולתמוך בהם. ניסינו להבין מכמה הורים איך אפשר לסייע לילדים ולהגיע למצב של שלווה יחסית למרות כל האתגרים בדרך.
"נדב, הבן האמצעי שלי, אובחן כבר בגיל 3.5 עם הפרעות קשב", מספרת נועה גביש, אמא לשלושה (בת 25, בן 22 ובן 16.5). "שם התחילו הסימנים הראשונים והרופא שלו אמר בזמנו משפט נהדר: 'הוא יחיה את החיים שלו כפי שהוא ירצה, והחיים כבר יחנכו אותו'. זה משפט שלגמרי התגשם. שום דבר ממה שעשיתי לא עזר. הוא עשה מה שהוא רצה ובסופו של דבר פשוט הייתי שם בשבילו כדי לתמוך ולהקל עליו".
- מה נדב עושה היום?
"הוא טבח מאד מבוקש. אין לו תעודת בגרות, כי הוא לא היה מוכן ללכת להבחן אם לא היה בטוח שיקבל מאה. הוא ילד מאוד ייחודי ומקסים. בכיתה א' הוא היה חוזר הביתה ומתלונן: 'אמא, איך אני לא מצליח? אני יודע יותר טוב מאחרים!', וכך גם המורים העידו, אבל במבחנים הוא לא היה מצליח. לידו ישב ילד שהיה מוציא תשעיות ומאיות ונדב פשוט הרגיש פגום.
"מגיל קטן הוא פרפקציוניסט, למשל, את התיאוריה של נהיגה הוא עבר בפעם ראשונה, גם טסט מעשי עבר בפעם הראשונה. במבחנים שהיה בוחר לגשת אליהם קיבל מאה. בכיתה ב' הלכתי איתו לאבחון רחב יותר, וגילינו גם ליקויי למידה נוספים. הלכנו להוראה מתקנת ולחוג של אסטרטגיות למידה. ניסינו כמובן גם טיפול תרופתי, אבל נדב שהכדור הרדים אותו והחלטנו לוותר ולא להלחם בו, אלא יותר לתמוך בו, להיות לצדו. להקל עליו את החיים. בכיתה ח' התייאשנו, בתיכון הוא עבר לבית ספר אקסטרני, במקביל התחיל לעבוד ואנחנו פשוט היינו שם בשבילו".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
- מה עם הבת הגדולה והבן הצעיר?
"הבת הגדולה שלי אובחנה בגיל מאוחר יותר. איתה הדברים היו שונים. כבר הייתי למודת ניסיון ולכן העדפתי להקשיב למה שהיא מרגישה. היא ביקשה ממני שאזכיר לה ו'אנג'ס' לה לגבי דברים שונים, כמו שיעורים, סידור תיק, לקום בזמן וכד'. בנינו יחד איתה לוח זמנים שניסינו להקפיד עליו - מתי היא קמה, מתי היא עושה שיעורים, מתי היא נחה וכד'. זה עבד והצליח בסופו של דבר, במאמץ משותף.
"עם הבן הקטן אנחנו גם מגששים את הדרך. מנסים להבין מה הוא רוצה ומה יעזור לו. הכי חשוב בעיניי זה שאנחנו שם, מוכנים לקבל אותו וגם לסייע לו להתקדם".
- יש לך טיפ או המלצה להורים אחרים?
"כפי שכבר אמרתי - להיות שם בשבילם. לפעמים צריך להודות שהמלחמות לא עוזרות וגם כל ילד הוא שונה, לכן שיטת העבודה איתו שונה. צריך לנסות, לבדוק ולהתייעץ גם עם הילד או הילדה עצמם. בסופו של דבר מוצאים פתרון".
"אני אמא לחמישה בנים, מתוכם שניים עם טיפול תרופתי", אומרת דקלה קרן פלאצ'י. הגדול מבינהם, שהיום הוא כבר מתבגר, התחיל באישור מיוחד בגיל חמש את הטיפול התרופתי ונשאר שנה בגן. מהאבחונים והשאלות שהיו שם הבנתי שגם לי יש הפרעת קשב ויצאתי למסע חקירה: קיבלתי טיפול תרופתי במשך שנה והצלחתי להבין מה הכדור הזה עושה למוח. גיליתי שעם הכדור אני מצליחה לסדר את על הבית בשלוש שעות כמו רובוט, ואז כשההשפעה שלו יורדת אני עם כאבי ראש, רעב ורעד בגוף. מזה הבנתי שהבן שלי לחוץ ועם כאבי בטן כשההשפעה של הכדור פגה, יש לו ממש רצון לבכות כי הוא פתאום חוזר להרגיש בעוצמה את כל התחושות והרגשות שלא הרגיש יום שלם".
- אז הפסקתם עם הכדור?
"לא, אבל מצאתי שיטה להקל עליו את המעבר הזה. באותו זמן שהוא חוזר מבית הספר ומתחיל להיות עצבני אני מכינה לו כוס משקה קר, נותנת לו לאכול כי בבת אחת הגוף רוצה את כל האוכל שלא הספיק לאכול כל היום כי לא היה לו תיאבון. נותנת לו חיבוק ויחס אישי לחצי שעה, ומסבירה לו שמה שקורה לו זו ההשפעה של הכדור יורדת. הבן השני שלי לוקח כדור עם השפעה לכל היום כמעט. לו אני נותנת הרבה לאכול בארוחת ערב כדי שייקבל את כל התזונה שהוא צריך".
- מה למדת מכל הילדים וגם מעצמך על הפרעת הקשב והריכוז?
"אני קוראת לזה 'השראות קצב וריקוד' ומטיפול בחרדות שהיו לי הבנתי משהו מדהים: כמו שאני בחרדה כי מישהו הפחיד אותי בילדות, ככה אני לא מרוכזת ולא קשובה כי מישהו מפריע לי להקשיב לאינטואיציה ולקול הפנימי שלי. במשך שנים לא התרכזתי בלימודים כי חייתי בבית שמסתיר סוד גדול (לא אכנס לסיפור הזה עכשיו). הבנתי שהנפש של הילדים שלי היא לא סתם לא מרוכזת - היא אוהבת חתירה לאמת גלויה בלי הסתרות. חשוב מאד להיות גלויים ופתוחים עם הילדים, זה פשוט מקל עליהם את העולם שמסביב. לכן, בכל פעם כשמישהו מהילדים שלי נסער ולא מסוגל להתרכז, אנחנו מנסים יחד למצוא סיבה לסערת הרגשות הזאת, לאתר אותה, לנטרל, להסביר ולהשקיט אותה".
"הבנתי שיש לי בעיות קשב וריכוז רק בגיל 35, אחרי שפעמיים נשרתי מהלימודים באוניברסיטה", מספרת אלין (שם בדוי), אמא לילד בן 16. "ניגשתי לאבחון בקופת חולים ואכן התוצאה הייתה חיובית. באותה שנה גם הבן שלי שהיה אז בן עשר אובחן עם ADHD. התחלתי ליישם עליו את הטריקים שעבדו עליי כשלמדתי בבית הספר והתכוננתי למבחנים. בזמנו עשיתי את זה באופן אינטואיטיבי, למשל, לא משננים את החומר לפני המבחן, אלא מכינים 'עץ' או 'תרשים זרימה', סוג של סיכומון קצר באורך עמוד עם ציורים, חצים וטבלאות. בזכות הזיכרון הצילומי שהיה לי (ובני ירש אותו ממני), הוא מצליח לזכור את האיורים והטבלאות ואז במהלך המבחן לשחזר את התמונה בלי שזה יגרום לא ללחץ או לבלאק אאוט".
- אילו עוד שיטות עוזרות לו?
"כשהוא ניגש למבחן, יש לנו הסכם - הוא בודק את עצמו בסוף, כי הנטייה שלו היא לפתור הכל מהר ולצאת מהכיתה. אז בבדיקה נוספת הוא מצליח לרוב לעלות על השאלות שפספס או שם לב שענה לא נכון. לפני שהוא עשה את הבדיקות האלה היו פעמים שהיה פספס עמוד שלם במבחן וזה כמובן פגע לו בציון.
"אנחנו דואגים לסדר את התיק מראש בערב, כי אחרת בבוקר יש בלאגן ותסכול גדול, מה שפוגע לבני במצב הרוח וכמובן במוטיבציה בלימודים. אחרי בית הספר, אם יש מזג אוויר מתאים, הוא נשאר לשחק בגינה עם חברים, כדי קצת להוציא את המרץ שהצטבר לו במהלך יום לימודים. את שיעורי הבית הוא עושה בלי שאני מזכירה לו (כך סיכמנו). הוא מחליט מתי הוא עושה אותם ושם לעצמו תזכורת בטלפון".
- מה קורה כשהוא בשיעור ומפריע למורה?
"הייתה לי בזמנו שיחה ארוכה מאד עם היועצת והמחנכת שלו. הוא לא מפריע לאחרים, אבל נוטה להתפרץ לדברי המורה ותלמידים אחרים, כי הוא תמיד יודע את התשובה (לדבריו) ולכן קשה לו להתאפק. לכן המורים תמיד משתמשים בו כדי להביא להם בקבוק מים, לעזור עם חלוקה של דפים, לעזור לתלמיד אחר עם המשימה וכדומה. העניין הוא פשוט לתת לאנרגיה שלו לצאת בזמן, לפני שזה מתחיל להפריע לאחרים. וככה, כשהוא מקבל משימה הוא מתמסר, מרגיש את חשיבותו וזה לא פוגע לו בביטחון העצמי".
עוד בערוץ הורים:
- "את רק מורה, כשיהיו לך ילדים תביני"
- המשפחה שעוברת דירה כל 4 שנים
- מחקר: "טפשת הריון" באמת קיימת ונמשכת שנתיים
"במסגרת העבודה שלי אני פוגשת לא רק ילדים ונוער, אלא אנשים בוגרים שאובחנו לראשונה עם ADHD בגילאי 40-50", אומרת ד"ר איריס ברכוז, פסיכולוגית חינוכית, מאמנת ADHD, מנחת קבוצות הורים ומדריכת מטפלים. "כמעט בכל המקרים התגובות של הבוגרים לאבחנה הן דומות: מחד, הם חשים הקלה על כך שיש הסבר וסיבה להתנהלות הלא מאורגנת ולא קשובה שאפיינה אותם לאורך השנים. הם מתארים ממש תחושה פיזית של סלע כבד שירד להם מהכתפיים, סלע של אשמה, בושה ואמונות שליליות לגבי עצמם. מצד שני, הם מצרים מאוד על כך שלא אובחנו קודם, כי כך היו מקבלים עזרה מתאימה בזמן והיו נחסכות מהם שנים של סבל".
- מה את מציעה להורים שמתלבטים כיצד לפעול ולעזור לילדים?
"אבחון הוא הצעד הנכון הראשון בדרך להתמודדות מוצלחת של הילד ושל המשפחה עם ADHD. כשילד מקבל אבחנה של ADHD זה אומר שאמנם יש לו סימפטומים מסוימים, אך לצד זאת יש גם עוצמות וחוזקות כמו יצירתיות, אנרגטיות, סקרנות והתלהבות. קשה להשתעמם במחיצתם של בעלי הפרעות קשב וריכוז. התובנה הזו היא משמעותית ביותר, כי חשוב לקבל פרופורציות ולהבין כי ילדים עם הפרעות קשב וריכוז יכולים להגיע רחוק ולממש את כישוריהם, כאשר הסביבה, ובעיקר סביבת המשפחה, משדרת להם אמונה, מטפחת את הדימוי העצמי ומעניקה להם עזרה המתאימה לצרכים.
"למעשה, הילד מעצב לעצמו את הדימוי העצמי ואת ההערכה העצמית שלו במידה רבה דרך האופן שבו ההורים מתייחסים ומגיבים אליו ואל מעשיו. כלומר, הילד מתבונן בתגובות ההורים אליו, כאילו הוא מתבונן במראה דרכה הוא רואה את כישוריו, יכולותיו וערכו העצמי. אני אומרת להורים שהמראה הזו היא גם ראשי תיבות חשובים בהורות בכלל ובהורות ADHD בפרט: מ' מייצגת מודל, כלומר ההורה כמודל להתנהלות, ר' מייצגת ראייה כוללת של הילד, כולל כישורים, עוצמות, חוזקות וכן קשיים וצרכים, א' מתייחסת לאהבה של הילד ללא תנאי וה' מתייחסת להצבת גבולות וכללים".
- איך מיישמים את ה"מראה" בשטח?
"נתחיל בהורה כמודל לתפיסת האבחנה. ילד יוכל לקבל את ה-ADHD שלו בקלות רבה יותר, אם ההורה ישמש לילד מודל להסתכלות עניינית ואף חיובית על ADHD, יתייחס בקבלה לאבחנה ויסביר לילד איך האבחון יכול לעזור לו לתפקד טוב יותר בבית הספר ומחוצה לו. מודל הורי נכון קשור גם בטיפוח עצמי ותחזוק עצמי מיטבי שלכם, ההורים, וכן בהתמודדות יעילה ורגועה עם מצבי לחץ. צאו לבלות לפחות פעם בשבוע, טפחו את הזוגיות, דאגו לזמני מנוחה והטענת הסוללות שלכם ופנו לקבלת עזרה מקצועית לפי הצורך.
"ראיית הילד מתייחסת, כאמור, לראייה של החוזקות לצד הקשיים. חשוב לתת לילד סיוע מתאים לפי הצרכים שעלו באבחון. באותה מידה ראוי לטפח את תחומי החוזק ולחפש הזדמנויות רבות ככל האפשר למתן חיזוקים. אהבה ללא תנאי מתבטאת במגע ובמילים, גם בימים בהם הילדים מעמידים אותנו באתגרים לא פשוטים. אני ממליצה על שעת בילוי קבועה של הורה עם ילד לפחות פעם בשבוע כדי לטפח את הקשר העמוק עם הילד. בילוי קבוע כזה מאפשר לכם לראות את ילדיכם, לתת לו חיזוקים ומחמאות ולגרום לו להרגיש חשוב ואהוב".
לעזור לילדים עם הפרעות קשב וריכוז. צפו:
לפנייה לכתב/ת 
