"גיבורים מלידה": ספר עמוס בפחמימות מיותרות

בלי להעליב את סופי ומאיה הצעירות, חבל ש'גיבורים מלידה' לא נראה אחרת לגמרי. בספרו הקודם, רב-המכר 'נולדנו לרוץ', מקדוגל הבריק בחיבור מדויק בין סיפור אנושי משובח לדיון מהותי בנושא אופנתי: ריצה. התוצאה הייתה טובה עד כדי כך שריתקה גם אנשים שהקשר היחיד שלהם לתחום הוא קיטורים על מרתונים שחוסמים להם את העיר. ב'גיבורים מלידה' הוא משתמש באותו טריק, אבל הפעם זה לא עובד.

וזה לא שהסיפור האנושי לא משובח.

תזונה יוונית. האם זה המקור לגבורה?(צילום: עידו ארז)

באפריל 1944 קבוצה של הרפתקנים אנגלו-סקסים בראשותו של בריטי אקסצנטרי ונהנתן חוברת למחתרת של תושבי כרתים ועושה את הבלתי אפשרי: חוטפת גנרל גרמני ומוציאה אותו מהאי בלי שהנאצים שדולקים אחריה יעלו על עקבותיה. מקדוגל משתגע מהסיפור הזה; איך לעזאזל האנשים האלה שרדו? כדי להגיע לתשובה הוא קורא כל מה שהוא יכול לקרוא, נפגש עם כל מי שיכול לסייע לו ויוצא לשטח עם פסיכולוג בריטי שאובססיבי לסיפור.

מושא הדיון האופנתי אולי מעצבן אך ראוי: האופן שבו אנחנו משתמשים - או לא משתמשים - בגוף שלנו היום, ואופי הדברים שאנחנו מכניסים לתוכו. במילים אחרות, למה מכוני כושר זה בולשיט ולמה סוכר מסוכן, בעוד שיטות אימון טבעיות כמו פארקור ושיטות תזונה כמו פליאו טובות לגוף - ולנפש - של האדם. גם כאן מקדוגל לא מסתפק בקריאה, ואף לא בשיחות עם מומחים מובחרים, אלא חווה דברים על בשרו.

הבעיה העיקרית ב'גיבורים מלידה' היא החיבור המופרך שהוא עושה בין השניים - הסיפור ומושא הדיון - באמצעות הכנסת מרכיב נוסף, מה שהוא מכנה אמנות הגבורה. סיפור החטיפה, הוא טוען, מדגים איך כל אחד יכול להיות גיבור. איך? בואו נצא למסע, מיוון העתיקה ועד ימינו, כולל מפגשים עם אנשים יוצאי דופן, שבו תבינו את הקשר בין גבורה לשליטה במיומנויות פיזיות אבודות ותזונה. בסופו של המסע קובע מקדוגל שהחוטפים לא היו שורדים אלמלא למדו את התנועה רבת הניתורים שמאפיינת את הרועים בכרתים ואכלו עלים מאוד מזינים שליקטו. רק שהוא אינו מביא ראיות ממשיות לכך, וגם אם היו לו כאלה, אפשר היה להעלות מולו עוד אלף ואחד סיפורי גבורה והישרדות שלא ייאמנו מאותה תקופה, שמה להם ולתנועה טבעית, שלא לדבר על אוכל בסיסי.

ויש עוד הרבה בעיות אחרות. למשל הצורה המרושלת שבה מוגש סיפור החטיפה המפותל, שהוא חלק משני סיפורים מפותלים אפילו יותר על יחידת ביון מיוחדת שהקימו הבריטים במלחמת העולם השנייה ועל ההתנגדות עזת הפנים של תושבי כרתים לנאצים. מקדוגל הולך לאיבוד בפרטים, מכניס מיותרים ומוותר על אלמנטריים. למשל הסגנון העמוס והלא ממוקד שבו הוא מגיש את כל השאר. לא רק שהוא לא מצליח לשכנע בכך ששני הנושאים שאיתם יצא לדרך עוסקים באותו דבר, הוא גם מציף את הספר בעוד ועוד נושאים פריפריאליים, בפחמימות מטפוריות. ופחמימות, הוא הראשון שיגיד, הן אויב.

אל כל אלה מצטרפת תפיסת עולם מדכדכת. "רכשו מיומנויות, וכשההזדמנות תגיע, תהיו מוכנים", מסכם מקדוגל בשפת סוכן המכירות שלו. רוצים להיות גיבורים? אל תיתנו לחיים להפתיע אתכם. שליטה היא שם המשחק. אם ככה, להיות אנטי-גיבור נשמע כמו אפשרות הרבה יותר מפתה.

"גיבורים מלידה", כריסטופר מקדוגל. הוצאת אחוזת בית. מאנגלית: אסנת הדר. 423 עמ'.

הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"