"נובל": שואפת לפרימיום, נשארת ממוצעת
מי שאחראי ל"נובל", דרמת מתח נורווגית שמתחקה אחר חייל משוחרר שמסתבך במשימת הרג, צריך לקבל פרס על תרומתו לחקר מדעי השינה. כי אולי היא מצטלמת מצוין, אבל נשארת משעממת ומפוזרת
גיבורה של הסדרה, שתשודר בימי ב' ב-yes Oh וב-yesBinge, הוא ארלינג (אקסל הני המצוין), חייל ביחידת עילית נורבגית המוצבת באפגניסטן, ששב הביתה אחר תקופה ארוכה בבוץ האפגני לקול מצהלות בנו (אמונד וויגנד בלקסדווט) ואשתו (טובה נובוטני), עוזרת בכירה לרה"מ הנורווגי. אבל תוך זמן קצר בלבד, האידיליה המשפחתית המחודשת מתערערת כשארלינג נענה להוראה שמגיעה בסלולרי, ומוצא את עצמו הורג אפגני שנמצא בנורווגיה וקשור איכשהו לשתי תקריות אלימות בהן היה מעורב ארלינג באפגניסטן. הבעיה היא שאותו אפגני גם היה בכיר, איתו רה"מ הנורבגי אמור היה להיפגש, מה שמסבך את אשתו של ארלינג, שנמצאת בדיוק בלב קלחת התככים שסביב זהות זוכה פרס נובל לשלום. הסיפור קופץ קדימה ואחורה בזמנים, פורש עלילה רחבת-היקף אך לא מקורית או מעניינת מאוד.
הפאזל ההולך ונחשף – מי שלח פקודה כוזבת לארלינג וטמן לו פח? כיצד תנווט אשתו בתוך הביצה הטובענית אליה גרר אותה? כיצד מעשיו של ארלינג כחייל באפגניסטן ישובו לרדוף אותו? – לא מצליח להצדיק את הקצב המזדחל, עם יותר מדי סצנות שנמתחות הרבה מעבר ליכולתן ולא ממש מגיעות לשום מקום. גם האקשן הסביר ורגעי המתח האפקטיביים בפלאשבקים מאפגניסטן מנוקדים ביותר מדי מלל וסצנות מיותרות.
מכתוביות הפתיחה המושקעות, ברור כמה "נובל" רוצה להיות פרימיום, להצדיק את המוניטין של הדרמות הסקנדינביות האפלות אליהן היא מבקשת להשתייך. אבל גם אם היא עונה בגדול על ההגדרה – ומבחינה טכנית, ראוי לומר, היא מבוצעת לעילא, כנהוג בז'אנר – ברמה הנרטיבית היא מתפזרת, ובגדול נרשמת כחוויה די מתישה.
הביקורת פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
