אשרי המאמן / טור

הזכיה בגביע היורוליג ב-2014 באה אחרי עונה הפכפכה בה כמעט פוטר, ובדרך לגביע היו הרבה ניסים ומזלות. מכך הסיקו אנשי ההנהגה המקצועית בהנהלה שלמאמן חשיבות מוגבלת, שעדיף לה לבחור מאמן מוחלש, לחסוך ממון ולהשקיע אותו בשחקנים (שהם יבחרו), לכוון את המאמן וללחוש על אוזנו גם במהלך משחקים, ועדיין להצליח. וגם כשזה לא צלח, במסגרת ההתרפקות הרומנטית מול בלאט, תמיד מונה מישהו שיזכיר אותו.

בלאט. איפה הוא ואיפה הנהלת מכבי(צילום: EPA)

בתחילה הוצב שם גיא גודס, העוזר הנאמן להנהלה, ששרד עונה וקצת. אחריו אבי אבן, עוזר נוסף של בלאט שהעביר את הלפיד, ואחרי הפיאסקו עם טבק שהגיע מגזרת וויצ'יץ', מונה ארז אדלשטיין שהיה עוזרו של בלאט בנבחרת, מינוי שהתפוגג בראשיתו בגלל התעודה המפורסמת. את העבודה העונה המשיכו העוזרים של העוזר, הדר וליובין, שעכשיו מפנה את הכיסא החם לעוזר הנוכחי של בלאט, בגאצקיס.

ליאור ליובין התחיל את קריירית האימון שלו בחטא של עמית גל. אחרי עזיבת עודד קטש עם טבעת האליפות בלגבוע, מונה עוזרו ליובין למאמן הראשי, למרות שמעולם לא ניהל אפילו משחק אחד, אפילו לא בנערים. והמשחק הראשון בחייו כמאמן היה במסגרת מוקדמות היורוליג נגד ורסאץ' של מילאן מצ'באן, כאילו כדי להדגיש את הפגם במינוי.

מאז כמובן שהוא השתלם והשתפר, אבל לפעמים אני מרגיש שהחור הזה בתהליך והבסיס הריק עדיין מפריעים לו בקבלת החלטות במשחקים. גם ההחלטה להשאיר את סוני ווימס נגד צסק"א, וגם חוסר ההתאמה לשינויים הקטנים שעשה בלאט במחצית השניה.

ליובין בתקופתו בגלבוע(צילום: עוז מועלם)

כך שגם כשבמכבי ממנים מאמן זמני, כביכול רק לשני משחקים, צריך לזכור שלמשחקים האלה אין כוכבית בסוף העונה. יש שני הפסדים, שבסיכום העונה ייתכן מאוד שיהיו אלה שיכריעו את אי עלייתה של מכבי לפלייאוף. בתחילת שני המשחקים ניכר שהסיטואציה הזמנית שחררה את השחקנים לרוץ ולקלוע, ולנצל את הכישרון הטבעי הטמון בסגל הנוכחי. ובהחלט יש קרדיט לליובין על ההכנה המנטאלית.

אבל כששני המאמנים המשובחים שמנגד בנו התאמות הקשורות בעיקר להליכה חזקה לריבאונד התקפה כדי למנוע ריצה, ולסגירתו של גאודלוק הרותח, לא הייתה תגובה מספקת מהצד הצהוב. ומול השמירה הכפולה על גאודלוק, יצא ויקטור ראד בעצלנות לחילוף על ווילבקין, שצלף עליו את השלשה המנצחת. דברים קטנים שמנצחים משחקים וסוגרים עונות.

ווילבקין. הביא למפנה(צילום: מתוך טוויטר)

לדארושפקה אין סגל מוכשר יותר מאשר למכבי. שתי הקבוצות מאוד דומות במבנה: סגל אמריקני עם חיזוק מוחלש של מקומיים. גם משחק ההתקפה העומדת די משמים ושבלוני בשתי הקבוצות. אבל בלאט מממש את פוטנציאל הכישרון שלו באופן עמוק יותר ומגוון יותר, וגורם לשחקנים לשחק עבורו. וזהו הדבר העיקרי שעשה בלאט מתחת לרדאר בארבע עונותיו האחרונות במכבי, ושנעלם מההנהלה שמייחסת למאמן רק הרכבת חמישיות ולקיחת פסקי זמן בזמן.

דרושפאקה בחרה בדיוויד בלאט כקיסר. בעל הדעה היחיד שמחליט את כל ההחלטות המקצועיות עם קרדיט בלתי מוגבל, גם בזמן רצף של ארבעה הפסדים. והנה עכשיו הוא מנצח ברצף את ריאל, פנר, וגם את מכבי. אכן, יש מה ללמוד. ואולי בסיום העונה הזו, כשהחוזה של דרושפאקה עם היורוליג יסתיים, ומכבי תרצה לעשות שינוי עמוק ואמיתי, יעלה שוב שמו של בלאט. וזה מה שכתבתי אחרי הזכיה בגביע היורוליג: "למכבי יש רק השקעה אחת נכונה - להכפיל למאמן את השכר, להאריך לו את החוזה לחמש שנים, לתת לו לבנות לבד את הקבוצה, ולעלות ליציע". מצד אחד, לא בטוח שהם יציעו. מצד שני, לא בטוח שהוא יסכים. רומן בהמשכים.