מכבי של פעם - הימים שלא יחזרו

מכבי של פעם, אנחנו כל כך מתגעגעים...

לאן נעלמו ימי חמישי של פעם? במשך כל השבוע חיכינו ליום חמישי בערב. בבוקר סבב טלפונים לכל החבר'ה כדי לוודא מי מביא מה, אף אחד לא הבריז... בדרך חזרה מהעבודה עוצרים לקנות פיצוחים, האישה ידעה שביום חמישי בערב אין מצב לדבר, להיפגש, ללכת, לצאת או לעשות משהו אחר בין 21.00 ל-23.00. ארל וויליאמס, ג'ים בוטרייט, אולסי פרי, מוטי ארואסטי, מיקי ברקוביץ', קורבלאן, גאליס... כולם הכירו את כל השחקנים, כולל שחקני היריבה, מי חולה, מי פצוע, למי כואב מה, הכל ידענו!

אח, מכבי של פעם(צילום: עוז מועלם)

ההיכל היה מפוצץ בכל שבוע, כל המינויים נמכרו מראש, כל השאר, כמובן, היו מרותקים לערוץ אחד (למען ההגינות נזכיר שלא היו ערוצים נוספים שהיוו תחרות).

כשמכבי היו בפיגור, הלב של כולנו פעם בעוצמה, המושג דפיקות לב קיבל משמעות חדשה. לא משנה מה הייתה התוצאה, מכבי של פעם מחקה כל פיגור, תמיד ידענו שמכבי בסוף מנצחת.

חן ליפין, גיא גודס, נדב הנפלד, דורון ג'מצ'י, ווילי סימס, לבן מרסר, דראזן פטרוביץ. דינו מנגין... כל המי ומי היו דואגים להיות נוכחים ביד אליהו בימי חמישי בערב, אתה לא שם אתה לא קיים. לא משנה איזו קבוצה אתה אוהד בכדורגל, הקבוצה של כולנו, בכדורסל, היא הקבוצה של המדינה. גם כשהעולם התקדם והתפתח, לרבות האינטרנט וערוצי טלוויזיה נוספים, כלום לא השתנה, ימי חמישי בערב היו שמורים אך ורק לקבוצה של המדינה.

ואז הגיעה הקבוצה של פיני גרשון, דרק שארפ, נייט האפמן, אריאל מקדונלד, גור שלף, דורון שפר, בריסקר, פופה, שאראס. בכל פעם שמכבי הייתה עולה לפיינל פור, היינו מלווים את פיני בצעדה שלו מהאולם לבית המלון, כאילו שזה היה הדבר החשוב בעולם. כל היום היינו מחוברים און ליין לעדכונים. המאבק מול הקבוצות מרוסיה, בעיקר צסק"א מוסקובה של טקצ'נקו האימתני, המאבקים מול ריאל מדריד האגדית, הקבוצות מאיטליה עם מנגין זכה כל השנים לסטנדינג אוביישן בהיכל, כמוהו גם גאליס היווני.

רבבות היו מגיעים לכיכר רבין אחרי הזכיות באליפות אירופה, כולם היו מגיעים, מכל הדורות, צעירים ומבוגרים יחדיו. בזירה המקומית מכבי זכתה בכל תואר אפשרי, לא ספרו את הקבוצות האחרות, מכבי שלטה ללא עוררין.

מכבי, הקבוצה של המדינה, נותר לנו רק להיזכר, לחייך ולהתגעגע, ימים שלא ישובו לעולם... בשנים האחרונות מכבי איבדה את זה, גם ביכולת וגם בהתעניינות.

האישה כבר יודעת שאפשר לעשות כל דבר שתרצה. אפילו בימי חמישי...