האוצר: אין מספיק יבוא, והמחירים עולים

היקף יבוא הסחורות והמוצרים לישראל ביחס לגודל הכלכלה נמוך בהשוואה בינלאומית, בעוד ענף המזון מהווה מקרה קיצון שבו שיעור הייבוא נמוך במיוחד, מה שמסביר את הריכוזיות הגבוהה המאפיינת אותו. כך עולה מהסקירה השבועית של אגף הכלכלן הראשי באוצר.

לפי הסקירה, שיעור יבוא הסחורות והמוצרים ביחס לתוצר בישראל נמוך בהשוואה למרבית מדינות ה-OECD: בישראל מדובר על 20% לעומת ממוצע של 27% במדינות המפותחות. ניטרולו של ענף היהלומים מהחישוב מוריד את מיקומה של ישראל עוד יותר – מדובר בענף קטן יחסית מבחינת תרומתו לכלכלת ישראל, שאחראי לייבוא בהיקף גדול. גם שיעור יבוא המוצרים למשקי בית (מוצרים סופיים) ביחס לסך הוצאות משקי הבית נמוך באופן יחסי.

(נתונים: OECD)

ענף המזון, כאמור, מתאפיין בשיעורי יבוא נמוכים באופן חריג, במידה שיכולה להסביר, לפחות חלקית, את הריכוזיות הגבוהה בענף. משק בית טיפוסי ובו חמש נפשות מוציא בממוצע כ-3,270 שקל על מזון בחודש, המהווים כ-16% מסך ההוצאה לתצרוכת. בישראל ייבוא מוצרי המזון לצריכה על ידי משקי בית מהווה כ-11% ביחס לסך הוצאות משקי בית על מזון לעומת ממוצע של כ-30% ב-OECD. מרבית המדינות בתחתית הרשימה שונות מאוד מישראל – מדינות גדולות כמו טורקיה, מקסיקו, יפן, ארה"ב ואוסטרליה. לעומת זאת, במרבית המדינות הקטנות יותר, שיעורי היבוא גבוהים משמעותית.

שוק המזון הישראלי מתאפיין בריכוזיות גבוהה, בה לשני הספקים הגדולים בכל תחום של מוצרי מזון, יש נתחי שוק גבוהים במיוחד – 100% בחלב העמיד, בקטשופ, במוצרי הלבן והאשל ובשמנת חמוצה, 98% במשקאות המוגזים השחורים, 97% במלח, 96% בקפה הטורקי וכן הלאה. בודדים הם התחומים בהם נתח השוק של שני הספקים הגדולים הוא נמוך מ-50%. על אף שבשנים האחרונות נרשמת ירידה מסויימת בריכוזיות, מדובר בירידה מתונה בלבד, כך שההיקף המוגבל של היבוא יכול להסביר, אפילו חלקית, את הריכוזיות הגבוהה בענף המזון.

(נתונים: נילסן)

"חסמים ביורוקרטיים ורגולטריים משחקים תפקיד" 

"הגדלת הייבוא יכולה להביא להגברת רמת התחרות במשק ועל ידי כך להורדת יוקר המחייה וללחוץ להורדת מחירים", מציינים באוצר. עוד מצביעים בסקירה על נתונים מעבודה שנערכה באגף הכלכלן הראשי, שמצאה כי גידול של 1% בפתיחות לסחר חוץ מביא בממוצע לירידה של 0.15% ברמת המחירים היחסית. עם זאת, נתונים ממדינות ה-OECD מצביעים על מתאם שלילי בין חשיפה לייבוא לבין עוני ואי שוויון: ככל ששיעור הייבוא גבוה יותר, כך שיעור העוני נמוך יותר. התוצאה נותרת מובהקת סטטיסטית כשמנטרלים את השפעת רמת ההכנסה של המדינה. ממצא דומה נמצא כשבוחנים את הקשר בין שיעור הייבוא לבין מדד ג'יני לאי שוויון.

"אין להסיק שהגדלת החשיפה לייבוא תביא בהכרח לירידה בעוני", נכתב, "מטבע הדברים, קיים קושי רב בביסוס קשר סיבתי ובהחלט ייתכן שקיימים גורמים אחרים שמשפיעים הן על שיעור הייבוא והן על שיעור העוני וכך מביאים לתוצאה זו באופן 'מלאכותי'. עם זאת, יש בתוצאות אלה כדי להטיל ספק רב בטענות הנשמעות מעת לעת לפיהן יש סתירה בין מדיניות המוכוונת להגברת החשיפה לייבוא כאמצעי להגברת התחרות מחד, ומאמצים להביא לצמצום פערים בחברה מאידך. יבוא עשוי להוביל להפחתת מחירים ולכך עשויה להיות השפעה פרוגרסיבית שאיננה מקבלת ביטוי מלא במדידת עוני ואי שוויון לפי נתוני הכנסה".

עוד נטען בסקירה כי הריחוק של ישראל משותפות הסחר העיקריות שלה אמנם מהווה הסבר חלקי לשיעור הייבוא הנמוך, אך גם חסמים רגולטוריים וביורוקרטיים משחקים תפקיד. "הריחוק הגיאוגרפי דווקא מחייב הגברת המאמצים להסרת חסמים ביורוקרטיים ואחרים בייבוא", נכתב, "על מנת להגיע לתוצאה המיטבית בהינתן המגבלות הגיאוגרפיות".