נתן את הקול לקהילה גאה ומושתקת, ונדם: פרידה מג'ורג' מייקל
מלהיטי הפופ של וואם! דרך שערוריית המין ועד היציאה המתוקשרת מהארון שסיפקה מנוע צמיחה לקהילה הגאה: ג'ורג' מייקל, הרומנטיקן הכריזמטי עם הקול שחודר לעצמות, היה, ולנצח יישאר, קולו של דור מושמץ ומושתק, בימים שאיש לא חשב שיש לו במה להתגאות. עמית קוטלר נפרד מהאיש והסמל, שחגג את חג המולד האחרון בחייו
"היית אגדה, פסקול חיי": אייל גולן נפרד מג'ורג' מייקל
המוזיקאי ג'ורג' מייקל הלך לעולמו בגיל 53
"איבדנו מוזיקאי מבריק וחבר אהוב": אמנים נפרדים מג'ורג' מייקל
שיר פרידה: הלהיטים הגדולים של ג'ורג' מייקל
הוא היה קול של דור, שמעולם איש לא חשב שצריך שיהיה לו קול. אותו דור אייטיז מושמץ. הוא היה הפנים של דור גאה, שאיש לא חשב שיש לו במה להתגאות, או זכות לחשוף את פניו. זהו דור ההומואים שהתבגרו בשנות ה-80 וה-90. זה התחיל מבעיטות ואגרופים, שללא ספק היו דרושים באותה עת.
עוד לפני היציאה מהארון, ברמיזות ובענטוזים, היה ברור למי שהיה צריך להיות ברור, שמתחת למסיכת ה-MTV של תחילת הדרך, היה משהו אחר, מישהו אחר, מסר אחר. מישהו שעוד לפני שהתכוון לעשות זאת בעצמו או לפני שהיה שלם עם דרכו, היה נר לרגלי המונים, יורשו החוקי לחלוטין של פרדי מרקורי, שסלל עבורו חצי-דרך והלך לעולמו כשהיה צעיר מג'ורג' בשמונה שנים בלבד.
מימי וואם! ועד ליציאה הפומבית הגדולה מהארון בשנות ה-90, אפשר לומר שמייקל סחף אחריו אל אותו מהלך את העולם המערבי כולו. מהלך שתחילתו ב"קלאב טרופיקנה" וב"Careless Whisper" וסופו ב"שערוריית המין" ובשיר והקליפ הפרובוקטיבי "Outside".
לא יהיה מוגזם לומר שהתמודדותו עם עוצמת הפרסום של "מעשה הזימה הפומבי" כפי שהוגדר אז בתקשורת, סיפקה מנוע צמיחה חסר תקדים לקהילה הגאה. "אנחנו עושים את זה, כן - את זה, כמה שאנחנו רוצים ואיפה שאנחנו רוצים, ואם יש לכם בעיה עם זה - זו בעיה שלכם". זה, אם אפשר להגדיר בכמה מילים, היה המסר.
שערורייתי, והעביר את המסר. "Outside"
אבל המסר של מייקל היה בו זמנית גם עמוק מזה, עמוק מאותו משחק מקדים ומקסים. לצד תחרות החתול והעכבר עם התקשורת שבאה לידי ביטוי בחייו ובשיריו, אין ספק שהיה מדובר גם ברומנטיקן חסר תקנה. זמר מבצע שדאג להדגיש כל מילה וכל טון בשירתו הרומנטית. הוא הגדיל לעשות זאת במקרים רבים, אך יותר מכל בשיר שלבטח יתנגן לא מעט בימים הקרובים, הדואט המצמרר עם אלטון ג'ון חברו הקרוב, "Don't Let The Sun go Down on Me".
גם פעילותו למען החברה שראוי להזכיר ביום שכזה לא הייתה עניין של מה בכך, ועל כן - השיר בסוף טקסט זה.
בתוך הסערה האישית, המקצועית והתקשורתית, כמעט טבעי שקרוסלת הרכילות על מצבו הבריאותי סבבה את חייו בשנים האחרונות. אני לא רוצה להוסיף ולומר שהוא גם גרם למותו ביום חג המולד, הכריסמס שהיה כל כך מזוהה עמו בלהיט שהוא עצמו לא חיבב במיוחד, "Last Christmas". לא באמת בא לי גם לכלול את ג'ורג' ברשימת המתים המהלכים של 2016, שאלוהים יודע מה עוד היא מחביאה בששת הימים שנותרו לסופה. אבל כרגע, לא נותר אלא להתפלל. וזו צוואתו של ג'ורג' מייקל. לא, לא להתפלל עליו. לו כבר לא יעזרו יותר התפילות. אלא עלינו.
השיר "Praying for Time", מתוך האלבום "Listen Without Prejudice" שיצא ב-1990 ושאותו כתב והלחין, מסמל יותר מכל את האיש שהיה, מתחת לכל המסכות. בקליפ לשיר בחר להציג אך ורק את המילים על מסך הטלוויזיה, ללא כל אלמנטים חזותיים נוספים, למען העברת המסר. בחרתי בבית הראשון ובפזמון לסיום הפרידה מג'ורג' מייקל. נוח על משכבך בשלום, ותודה על הכל.
"Praying for Time" // ג'ורג' מייקל
אלו ימי פתחון היד, הם לא יהיו האחרונים
הסתכל סביב עתה
אלה ימי הקבצנים והבוחרים
זוהי שנתו של האדם הרעב
שמקומו בעבר
יד ביד עם הבורות
ותירוצים מקובלים
והעשיר יכריז על עצמו עני
ורובנו כלל לא בטוחים
אם יש לנו יותר מדי
אך ניקח את הסיכון
כי אלוהים הפסיק לדפוק חשבון
אני מניח שאיפשהו לאורך הדרך
הוא עזב את כולנו שנשחק
הפנה את גבו
וכל ילדי האלוהים
התגנבו החוצה מהדלת האחורית
וקשה לאהוב, יש כל כך הרבה מה לשנוא
נתלים בתקווה
כשכלל אין תקווה להיאחז בה
והשמיים הפצועים מעל, אומרים שזה כבר מאוחר
ובכן, אולי כולנו צריכים להתפלל לזמן
