יעלה לכם ביוקר: לגור עם בן הזוג אצל ההורים
בעשור האחרון יותר ויותר זוגות צעירים מתגוררים בביתם של ההורים. אך הרצון לחסוך בעלויות עלול להתברר כיקר בהרבה ואפילו לעלות לכם בקשר
בעשור האחרון יותר ויותר זוגות צעירים מתגוררים בביתם של ההורים. מדובר בתופעה עולמית אשר הולכת והופכת לנפוצה ממגוון סיבות, ובראשן יוקר המחייה. עוד סיבות הן העובדה שזוגות רבים משקיעים את השנים הראשונות של היחסים שלהם בלימודים גבוהים, עליית גיל הנשואים וכמובן - מחירי הנדל"ן המנופחים.
אם פעם זוג היה מתחתן וישר עובר לבית משלו, היום מדובר באופרה שונה לגמרי - הם יכולים "להיתקע" אצל ההורים גם אחרי שהביאו לעולם שני ילדים. השאלה היא כיצד המגורים המשותפים עם ההורים משפיעים על הזוגיות? התשובה תלויה בהמון גורמים, בהם טיב היחסים בין בני הזוג להורים, אורח החיים שלהם, מידת המעורבות של ההורים בחיי הזוג ועוד. לכן ברור שאין תשובה שמתאימה לכולם, אך יחד עם זאת, אני יכולה לומר באופן כללי שרצוי לא לגור עם ההורים, אם ישנה אפשרות כזאת, ואני אסביר זאת באמצעות דוגמה.
לפני כמה שנים שידכתי בין שני סטודנטים מדהימים - דנה ואורי. הזוגיות שלהם באמת היתה מופלאה, עד שהם החליטו לעבור לגור אצל ההורים שלו. מההתחלה היחסים בין דנה לבין חמותה לא היו משהו. לכאורה השתיים הסתדרו ומעולם לא רבו טרם המעבר, אבל לא היתה ביניהם טיפה של חום או קירבה. היא ידעה זאת מראש, ועדיין קיבלה יחד עם בעלה החלטה מושכלת "להעביר" שם שנתיים עד שייבנה הבית שהם רכשו. בהיבט הפרקטי היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתם לשלם גם משכנתא וגם שכירות במקביל, מה גם ששניהם היו סטודנטים לתואר שני, עבדו במשרה כמעט מלאה ובקושי נכחו בבית. לכן המחשבה היתה שגם ככה הם רק מתקלחים וישנים בבית, ולכן אין טעם לזרוק כסף על שכירות.
אין ספק שההחלטה שלהם היתה רציונלית, אבל היא לא לקחה בחשבון שגם בזמן מועט של נוכחות בבית, עלולות לצוץ בעיות. מסתבר שחמותה התערבה להם בכל פרט ופרט בחייהם, והתנהגה אליהם כאילו היו ילדים קטנים. מעבר לכך היה לה מה לומר על כל דבר שדנה עשתה, החל משגרת הניקיון שלה, דרך סוגי המאכלים שהיא בחרה לאכול ועד להתנהלות הכספית של הזוג.
אורי, מצידו, לא רצה להיכנס ביניהן, וכל הזמן אמר לדנה שעליהם לבלוע את הצפרדע: "זה זמני, עוד מעט נהיה בבית משלנו ונהיה אדונים לעצמנו. אל תתייחסי לשטויות של אמא שלי", היה אומר לה, אבל זה היה חזק ממנה. למרות שהיא ניסתה להבליג ולספוג בשקט את ההערות העוקצניות של חמותה, היא לא יכלה להיות בבית כזה, ובאופן טבעי כל המצב העיב מאוד על היחסים הזוגיים שלהם. בסופו של דבר, היא הציבה לאורי אולטימטום - "אני יוצאת לשכירות איתך או בלעדיך. אני מעדיפה לגור במרתף מעופש מאשר כאן עם אמא שלך!".
המקרה שלהם הסתיים טוב, אך כשדכנית שמעתי לא פעם על מקרים בהם לא היה 'האפי אנד'. לכן, כאמור, אם קיימת אפשרות להימנע ממגורים משותפים עם ההורים, עדיף. ואם לא, כדאי לקחת בחשבון דבר חשוב טרם קבלת ההחלטה: אם לא הסתדרתם לפני, אין סיבה שפתאום תסתדרו היטב כשאתם חיים תחת קורת גג אחת. אם אין כימיה בסיסית, לא כדאי להיכנס להרפתקה הזאת ועדיף לחפש אלטרנטיבות מגורים אחרות.
הכרתי בעבר זוג שהתלבט אם לעבור לגור אצל ההורים שלו או שלה. הבחירה ההגיונית היתה לעבור לגור אצל ההורים שלו כי היתה להם וילה גדולה, לא היו אחים קטנים בבית, ושם הם היו יכולים לקבל הכי הרבה פרטיות. ההורים שלה, לעומת זאת, התגוררו בדירה קטנה, ושם הם היו נאלצים לגור בתנאי צפיפות. למרות זאת, הם החליטו לגור אצל ההורים שלה כי היחסים איתם היו הרבה טובים והם העמידו את נושא טיב היחסים לפני הנוחות, ולדעתי הם עשו בשכל. אני מאמינה שאנרגיות חיוביות חשובות הרבה יותר ממטר מרובע. אם זוג יחיה בוילה מפוארת אבל עם הורים קשים, זה כמו לחיות בכלוב של זהב.
לסיכום, למרות הפיתוי הכלכלי הגדול לחיות תקופה מסוימת אצל ההורים, חשבו היטב בטרם עשיית הצעד הזה, ואם אכן החלטתם ללכת על זה, עשו לעצמכם הכנה נפשית, תיאום ציפיות, וזכרו שהכל זמני, ומה שבאמת חשוב הוא האהבה שלכם.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
