זוגיות, בדידות, שגרה, בחירות אישיות, קפה ואהבה בעיר הגדולה - כל אלה עומדים במרכזו של האלבום החדש והמשותף של עברי לידר והמפיק עופר מאירי. תשעת שירי האלבום יראו אור בחנויות רק בעוד יומיים, אבל כבר היום (ג') זוכים גולשי ynet להאזנה ראשונה לכולם, בסדר בו הם מופיעים באלבום - כפי שתועדו בביצועים חיים באולפן ynet. צפו כאן בכל הביצועים ברצף - או גללו מטה לקליפים הנפרדים שצולמו לכל שיר באלבום.
עברי ועופר. אור ראשון, אלבום ראשון(צילום: עדן גבאי)
על אף שעבדו יחד פעמיים לאורך השנים במסגרת פרויקט "מטרופולין", זהו אלבום משותף ראשון לשניים. בין הביצועים מספר לנו לידר על הקו המקשר בין כל השירים (ובהחלט יש כזה), על הנושא של כל אחד מהם - ובמקרים מסויימים גם על האופן שבו הם נולדו. חלקם, מתברר, פשוט כתבו את עצמם מתוך חלום.
"אסיר. תודה"
"הביטוי היפה 'אסיר תודה' אומר בפשטות: 'אני אסיר תודה על משהו' - אם לבן אדם אחר, או לחיים. אבל ישנה גם ההבנה שהתודה הזו עושה אותך אסיר. אתה שבוי או של הבן אדם הזה שאתה אסיר תודה כלפיו - אם אלה ההורים שלך או אם זו אשתך, או אם זה מישהו שנורא קרוב אליך, ברגע שאתה חש המון המון תודה אתה גם קצת שבוי של התחושה הזאת. תחושת מזל בחיים, תחושת הצלחה - אתה נהיה אסיר של הדברים האלה.
"אסיר.תודה" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
X
"אסיר.תודה" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
"אני שר שם 'אסיר על הדימוי העצמי', כי כולנו כבר נהיינו טיפה פרפורמרים. בעולם הפייסבוק והאינסטגרם, שבו כולנו מציגים את החיים שלנו לראווה, אנחנו מייצרים דימויים ומתעסקים בדימויים. אני אומר את זה חצי בציניות אפילו, 'אסיר תודה על הדימוי'. כי אני חושב שאנחנו שבויים של הדבר הזה. אנחנו עובדים בזה, ולפעמים זה נורא מאמלל אותנו. כי אנחנו יוצרים פרסונה, לכל אחד יש את הפרסונה המקבילה שלו היום, ואנחנו צריכים לעבוד בה, ולהצדיק, לקיים ולהחזיק אותה".
"תלך אבל שלא תעז ללכת"
"'תלך אבל שלא תעז ללכת' זה הכי דואלי שיכול להיות. זה ההבדל בין מה שאנחנו יודעים להגיד לבין מה שאנחנו מתכוונים אליו באמת, או לבין מה שאנחנו יודעים להגיד כדי שיגיבו אלינו באיזשהו אופן. זה חוסר היכולת שלנו לפעמים להיות סתם פשוטים. לפעמים אני אומר לעצמי 'אוקיי, היום אני אגיד מה שאני רוצה להגיד, באופן הפשוט, הישיר והמיידי ביותר שאני יכול לעשות.
"תלך אבל שלא תעז ללכת" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
X
"תלך אבל שלא תעז ללכת" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
"לפעמים זה יכול להיות נהדר, אם אתה מצליח לעשות את זה. מצד שני, השאלה היא כמה זמן באמת אפשר להחזיק את זה. כמה אנחנו בנויים בכלל להחזיק צורה כזאת של התנהגות או צורה כזאת של תקשורת. לא יודע אם אנחנו יכולים. אצלי זה מחזיק שעתיים בדרך כלל".
"חלום לשניים"
"יש בתקליט הזה הרבה כמיהה לקשר. אבל אחדד ואומר שלא רק לקשר זוגי רומנטי, אלא בכלל לקשר בין אנשים. כמיהה לקשר חברי, קשר שמייצר ביטחון, קשר שמייצר נחמה או עניין. זה משהו שקצת קשה להשיג בגיל מסויים ובסטייט אוף מיינד מסויים, וגם בעיר גדולה, אפשר להגיד. ללא ספק שני הגורמים האלה הופכים את זה ליותר קשה".
"חלום לשניים" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
X
"חלום לשניים" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
"יש פה סיפור על מישהו שמתמודד עם איזו שגרה אכזרית, שגרה שיש בה הרבה בדידות. בדידות של הרצון להצליח נורא, להצטיין במה שהוא עושה. המלחמה הזאת נגד הצורך לקחת דברים נורא רחוק, ולעבוד מאוד קשה".
"איך אתה יפה" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
X
"איך אתה יפה" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
"שיר על הכמיהה, או התקווה, להחזיק זוגיות ארוכה ויציבה. למצוא אהבה פשוטה ובסיסית בתוך צורת החיים שהעיר הגדולה מציעה לנו. אם זאת תל אביב או ברלין, בסופו של דבר האנשים בערים האלה חיים אותו דבר. משהו בתחושת האינטימיות נעלם, הופך יותר מנוכר ופחות אישי. יותר קשה לייצר התקשרות קרובה עם אנשים, ויותר קשה לנו לחיות איזה רגש פשוט, בתוך הערים הגדולות והחדשות שאנחנו גרים בהן. אני חי בערים האלה כל חיי, ואני חווה את זה ביומיום שלי כבר הרבה שנים".
"בעיר הזאת" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
X
"בעיר הזאת" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
"אור ראשון הוא קודם כל האור שאנחנו מדברים עליו בהקשר של אור חיצוני. במובן הכי פשוט, אור שנכנס מהחלון בבוקר. מצד שני יש אור הרבה יותר פנימי, שקשור לתחושה שמשהו מאיר בפנים, גם אם בחוץ אין אותו. גם בשגרה הפשוטה, אגב. אני לא חושב שצריך להגיע למקום נורא חשוך או רע בשביל למצוא אור פנימי שמאפשר לך להיות בטוב גם בתוך הרגעים היותר אפורים בחיים.
"אור ראשון" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
X
"אור ראשון" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
"בשיר הזה, 'אור ראשון', יש התעסקות בתחושה חדשה של עוד מישהו לידך, אחרי שלא היה לך את זה תקופה מסויימת. כשיש שם עוד בן אדם. יש בזה משהו מקסים, אם כי מוזר לפעמים. ההתרגלות לעוד מישהו, היכולת שלך לפתוח את החלון, תרתי משמע, לעוד מישהו".
"כל יום"
"ב'כל יום' יש את הניסיון לאהוב את הפחות, להעריך את השגרה לגמרי, לאהוב אותה. להגיד 'אוקיי, התעוררתי לפחות, אבל הפחות הזה הוא נורא יפה באיזשהו אופן'. הוא לא חייב להיות דבר שמדכדך אותך, מוריד אותך, נראה לך חסר חשיבות. יש לו המון חשיבות. גם אם יש לך חיים מרגשים וטובים, הפחות הזה הוא האחוז היותר גדול של החיים שלך.
"כל יום" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
X
"כל יום" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
"אפילו במקום שלי, שהוא יחסית פחות שגרתי, יותר משתנה - יש הרבה מאוד מזה. גם שם סביר להניח שאם תמדוד את זה באחוזים, אז יהיה רוב גדול של שגרתיות ושל רפטטיביות. יש הרבה חוכמה ויופי בלנסות להתחבר דווקא אל הדבר הזה, שלפעמים יכול להיראות לך אפור - לאהוב אותו ולא לתת לו להוריד אותך".
"מבנים ישנים"
"יש לי סיפור חמוד על האופן שבו השיר הזה נכתב. מה שקרה לי עם 'מבנים ישנים' לא קרה לי עוד אף פעם בחיים. אני אמנם עובד הרבה עם חלומות בשירים שאני כותב - הרבה פעמים דברים שאני חולם מופיעים אחר כך בשירים, אבל הפעם זה היה שונה. היה לי חלום שאני נוסע באוטו עם מי שהיה העוזר שלי דאז, גלעד, על כביש החוף. האזנו לרדיו ופתאום התחיל שיר של זמר כלשהו, ואמרתי לגלעד - 'תקשיב איזה שיר יפה זה'. זכור לי שבחלום מאוד אהבתי את השיר ומאוד התרשמתי ממנו.
"מבנים ישנים" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
X
"מבנים ישנים" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: רותם שניר)
"ואז התעוררתי והלכתי לעשות לעצמי קפה, כמו שאני עושה בבוקר, ותוך כדי השיר עלה לי בראש - אבל ממש בשלמותו. היו שם מילים ולחן, שמעתי את כל השיר בראש ויכולתי לשיר אותו. ואז פתאום הבנתי שאין שיר כזה, שאני לא מכיר אותו באמת. זה לא באמת שיר של מישהו אחר. זה שיר שכתבתי בראש שלי, רק שבחלום נתתי אותו לזמר אחר. ואז פשוט ירדתי לאולפן שלי ומיד כתבתי והקלטתי אותו בשלמותו - מילים ולחן, בית, פזמון. הרבה דברים קטנים בתוך השירים שלי נולדים מהתת מודע, אבל במקרה הזה זה ממש 'הנה, קח. שיר שלם במתנה'".
"לכל צבע יש מספר"
"יש בשיר הזה הרבה מן הבית, הדברים הקרובים אליך, שגם מגדירים את היומיום שלך. יש שם שורה שאומרת 'המכונה עושה רעש עם אופי, האופי הוא רק מכונה'. יש לי מכונת קפה שעושה רעש נורא מיוחד. זה ממש נשמע כאילו יש איזו חיה שמדברת. זאת אומרת, יש למכונה מין אופי. ואז חשבתי על זה שלדברים שמסביבנו יש אופי מסוים. כמו שלכל צבע יש מספר ולכל מספר יש צבע.
"לכל צבע יש מספר" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
X
"לכל צבע יש מספר" (צילום: אלי סגל וחגי דקל, עריכה: תמר אברהם)
"אנחנו מגדירים צבעים באופי ובמספרים. אנחנו נותנים להם תכונות - אדום זה כועס, צהוב זה מקנא, שחור זה עצוב. בסופו של דבר גם האופי שלנו הרבה פעמים פועל בתבניות מאוד מכונתיות בלי שאנחנו שמים לב, או אפילו בלי שאנחנו יודעים. לפעמים אני עושה משהו ואז אומר לעצמי 'אוקיי, זה היה לגמרי מתוכנן. זו לא באמת החלטה חופשית, אלא מפני שאני מתוכנת ככה. ואז יש לך דיאלוג עם המקום הזה שמודע לכך שאתה לא באמת עושה כל הזמן בחירות חופשיות".
עריכת וידאו: רותם שניר ותמר אברהם I במאי: רובי שביט לוי I הפקה טכנית: עידן ארבל ואופיר גונן I סאונד: אלמוג יוסף I צלמים: אלי סגל וחגי דקל I ניהול אולפן: הדר גילעד I הפקה: סהר אברהמי I מסכים : שי בונדר CCU I: צחי רוזנצוויג I תאורה: רונן נגר I איפור: תהילה גוטליב וחן I שפירא לוי
