סיכום סיבוב בליגת הכדורסל: בניחוח סיגליות
ההצלחה של הפועל חולון ודן שמיר, הישראלי שהפתיע את כולם ואולי אפילו את עצמו. וגם: הסקורר חסר הרחמים, והקבוצה המאכזבת של הליגה. סיכום הסיבוב הראשון בליגת העל עם מבט גם להמשך העונה
הצהובים אומנם רק עם שני הפסדים, אבל כל שאר הליגה צמודה כשבין המקום השני שנותן יתרון ביתיות בפלייאוף לתשיעי ממנו כלל לא מעפילים לפלייאוף, מפרידות שלוש נקודות בלבד. אז מי הם מצטייני הסיבוב הראשון? איזה מאמן היה הטוב מכולם ואיזו קבוצה אכזבה בגדול?
שחקן הסיבוב: קאליף ווייאט
"קאליף ענק, הוא לקח שוב את הקבוצה על הגב. היכולת שלו לייצר נקודות זו אומנות". אלה רק שתיים מההתבטאויות של דן שמיר על הכוכב שלו. הפועל חולון נמצאת במקום השני בטבלה הרבה בזכות ווייאט, שלא ירד העונה מדאבל פיגרס. יתרה מכך, הרכז האמריקאי הוא מלך הסלים של הליגה (20.4 נקודות).
שמיר היה זה שהביא אותו לישראל כשאימן בהפועל אילת, וידע בדיוק מי השחקן הראשון שהוא רוצה להחתים לחולון בקיץ. משחקו הטוב ביותר העונה היה בניצחון החוץ היוקרתי בהיכל קבוצת שלמה על הפועל ת"א (84:92). ווייאט סיים עם 31 נקודות, 10 אסיסטים, 5 ריבאונדים, 5 חטיפות, 6/7 ל-2, 13/15 מהקו וסחיטת 11 עבירות (מדד 44!) ב-41 דקות.
ממוצע בסיבוב הראשון: 20.4 נקודות, 4.8 אסיסטים, 2.6 ריבאונדים, 1.6 חטיפות, 51.6 אחוזים ל-2, 80.8 אחוזים מהקו, 19 במדד ב-34.1 דקות
ישראלי הסיבוב: כרם משעור
עם ביטחון, יציבות וכוח רצון בלתי נגמר, מלך הריבאונדים הישראלי של הליגה פתח את העונה בסערה. 16 נקודות ו-17 כדורים חוזרים בניצחון על מכבי תל אביב היו השיא. גם חזרתו של אבירם זליקוביץ' מפציעה לא ערערה נכון לעכשיו את מעמדו האיתן של משעור כאחד מעמודי התווך של בני הרצליה. המגזר הערבי הצמיח כדורגלנים מוכשרים רבים אבל מעט מאוד כדורסלנים. משעור בהחלט מסתמן כפורץ דרך. רק שישפר את הקליעה מבחוץ.
ממוצע בסיבוב הראשון: 13.8 נקודות, 9.4 ריבאונדים, מדד 15 ב-33.1 דקות
חמישיית הסיבוב
אנדרו גאודלוק - הסקורר הטוב בליגה הוביל את מכבי ת"א די בקלות למקום הראשון. גאודלוק שחתום על חוזה לעונה עבור 1.2 מיליון דולר מספק את הסחורה, לא ירד פעם אחת מדאבל פיגרס, וחמש פעמים קלע 21 נקודות ומעלה. האחוזים שלו מחוץ לקשת (63.3) ומקו העונשין (92.3) ממקמים אותו במקום הראשון בשתי הקטגוריות. שני המהלכים הזכורים ביותר שלו היו השלשה ששלחה את המפגש מול נהריה במחזור הראשון להארכה, וכמובן האסיסט להטבעת הניצחון של ג'ו אלכסנדר נגד ירושלים.ממוצע בסיבוב הראשון: 17.3 נקודות, 3.1 אסיסטים, 19 במדד ב-24.6 דקות
דריון אטקינס - בלי ניסיון באירופה אבל עם הרבה לחימה ובעיקר יעילות (השחקן בעל המדד הגבוה בליגה), הפורוורד/סנטר הפך לאחד השחקנים הלוהטים בליגה. בהכנה עוד שקלו לחתוך אותו, אבל אז הליגה נפתחה ואטקינס הראה עד כמה הפוטנציאל שלו גדול. 26 נקודות ו-13 ריבאונדים מול מכבי ת"א, 23 נקודות ו-17 ריבאונדים נגד מכבי חיפה ואפשר להמשיך ולהמשיך. שחקן ההגנה ב-ACC בעונתו האחרונה במכללות, מביא בנוסף להיבט הזה, גם יכולת אתלטית מרשימה, ניידות והתמקמות מצוינת בצבע.
ממוצע בסיבוב הראשון: 15.8 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 21.9 במדד ב-29.2 דקות.
מרפי הולוויי - אם נתעלם מהתבוסה המרה לנהריה במחזור האחרון, גלבוע/גליל הייתה אחת ההפתעות הנעימות של הסיבוב הראשון, גם אם זה לא תמיד בא לידי ביטוי בטור הניצחונות. עם כל הכבוד לישראלים, האחראים הראשיים לכך הם הזרים האיכותיים של הקבוצה, וביניהם הולוויי - ששיחק בעברו בליגה הלאומית והתברר כ'גניבה' אמתית של הקבוצה מגן נר. הסנטר להט במיוחד בניצחון החוץ על מכבי תל אביב במחזור העשירי, בו קלע 26 נקודות.
ממוצע בסיבוב הראשון: 16.1 נקודות, 8.5 ריבאונדים, 1.7 חטיפות, מדד 20.4 ב-28.5 דקות.
* אליהם מצטרפים כמובן ווייאט ומשעור
מאמן הסיבוב: דן שמיר
ממבט ראשון, השילוב בין שמיר לחולון לא אידיאלי. מצד אחד מאמן מחושב שפחות עובד על אמוציות, ומנגד קבוצה שפועלת (או לפחות פעלה) בעיקר על פי הרגש. נראה שהאמון של המאמן במערכת בקיץ האחרון למרות חוסר הוודאות לגבי עתיד המועדון, וההחלטה שלו להישאר, היו הגורמים לפריחה המחודשת שלו ושלה.
היחסים בינו לבין ווייאט הנחיתו את הכוכב בעיר. ההיכרות עם שוק השחקנים סידרה לחולון את אטקינס כשגם ג'יימס בל הוא החתמה לא רעה, והשילוב עם הישראלים הוותיקים - גוני יזרעאלי ושלומי הרוש - נראה מבטיח. ולחשוב שחולון שיחקה ברוב הסיבוב הזה בלי פול דילייני וכשטוני יאנגר ואלכס צ'וברביץ' לא בשיאם.
המקום השני בו מדורגת הקבוצה חקוק על שמו של המאמן. השאלה הגדולה היא האם הסגולים יצליחו לשמור על יציבות (רק שלושה הפסדים בסיבוב) גם בהמשך הליגה ולהבטיח את הביתיות בפלייאוף, ומי יודע - אולי אף מעבר לכך.
פריצת הסיבוב: חואקין שוכמן
מבלי לשים לב זו כבר העונה הרביעית של הגארד בן ה-21 בליגת העל. ההבדל בין שלוש השנים הראשונות שלו לזו הנוכחית הוא ששוכמן הפך לשחקן מוביל, הישראלי הבכיר של גלבוע/גליל לצידו של יחזקאל סקוורר. לא מעט מאמנים משווים אותו מבחינת היכולות ההגנתיות לניצן חנוכי ומוסיפים שגם מבחינה התקפית הוא יכול לתרום.
לפחות כרגע המספרים ההתקפיים עדיין לא מרשימים במיוחד (5.6 נקודות ב-44 אחוזים ל-2 ו-57 אחוזים מהקו), אבל הגנתית שוכמן נהדר (2.3 חטיפות). כשאריאל בית הלחמי בנה את הקבוצה בקיץ הוא ידע שמבחינת כישרון לא בטוח שלעולה החדשה יהיה מה למכור, אבל על פי סגל השחקנים אין סיבה שגלבוע/גליל לא תהיה הקבוצה הכי אגרסיבית בליגה, וזה בדיוק המצב. שוכמן מוביל את קו המחשבה הזה.
ממוצע בסיבוב הראשון: 5.6 נקודות, 4.1 אסיסטים, 3.9 ריבאונדים, 2.3 חטיפות, 7.2 במדד ב-25.7 דקות.
ראוי לציון: אבי בן שימול
בניית הקבוצה הלא טובה של מכבי ראשון לציון הותירה את הרכז הישראלי בן ה-31 כמוביל הכדור היחיד של הכתומים. ספק אם גם בן שימול האמין שיוכל לסחוב במשך סיבוב שלם את הקבוצה של אריק שיבק על הכתפיים. ראשל"צ אומנם הייתה רחוקה מלהרשים אבל עדיין סיימה את הסיבוב במקום החמישי. בן שימול שבשמונת המחזורים הראשונים (עד להגעתו של מאליק וויינס) היה לבדו במערכה, ניפק את מספריו הטובים בקריירה עם 12.4 נקודות (39 אחוזים ל-3 ו-92 אחוזים מהקו), 6.5 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים ו-2.6 חטיפות (15.9 במדד) ב-34 דקות. ההצגה הטובה ביותר שלו העונה הייתה בניצחון על אשדוד בחוץ 77:84. בן שימול שיחק 40 דקות, קלע 20 נקודות, מסר 11 אסיסטים וחטף 5 פעמים (מדד 32).
הקבוצה המפתיעה: בני הרצליה
כמו בכל מסיבת עיתונאים לפתיחת עונה של בני הרצליה, גם הפעם נזרקו סיסמאות באוויר. "רוצים להגיע גבוה בפלייאוף, בונים על המשכיות" וכו' וכו' וכו'. על הנייר סגל השחקנים של מיקי גורקה לא יותר מרשים מרוב קבוצות הליגה. ג'ף אדריאן הובא ככוכב הגדול כשלצידו הוחתמו זרים פחות מוכרים כמו טוריאן גרין, חליל קאניסביץ' ואדום ג'קו (סטיבן דניס המשיך מהעונה שעברה). אבירם זליקוביץ' הפצוע לא פתח את העונה ורוב הנטל נפל על כרם משעור. ספק אם מישהו חשב שהפורוורד בן ה-25 יוכל לסחוב את השרונים, אבל יחד עם אדריאן, דניס וגרין, הרצליה סיימה את הסיבוב במקום השלישי כשבאמתחתה ארבעה הפסדים בלבד, לצד עליית שלב ביורופקאפ.
מבין כל הקבוצות המשתתפות במפעלים המשניים באירופה, הרצליה מדורגת ראשונה. לעומת ראשל"צ, נהריה ואפילו הפועל ירושלים, ההשתתפות במפעל נוסף עשתה רק טוב להרצליה. הניצחון הגדול ביותר של הקבוצה בסיבוב היה ללא ספק על מכבי ת"א באולם היובל 82:84, כשבשלב מסוים בפתיחה היתרון עמד על 3:26 לקבוצתו של גורקה.
הקבוצה המאכזבת: הפועל ירושלים
פעם למעלה, פעם למטה. הפועל ירושלים סובלת העונה מפיצול אישיות בולט ביכולת שהשחקנים מציגים במשחקים מסוימים בליגה, לעומת משחקים חשובים במסגרת המקומית ובאירופה. נכון, המועדון נכווה ביוני האחרון עם אובדן האליפות למכבי ראשון לציון אחרי שהוביל כמעט לאורך כל העונה את טבלת הליגה, ולכן האנשים שעומדים בראש המערכת הבינו שאפשר לקחת אליפות גם אם לא יסיימו במקום הראשון ושמו את היורוקאפ כיעד המרכזי. אבל הם בוודאי לא ציפו שהקבוצה תסחב עמה חמישה הפסדים בשלב מוקדם כל כך של העונה, בטח לא אחרי ההשקעה הכספית הגדולה.
משחק הסיבוב: מחזור 10, מכבי ת"א - גלבוע/גליל 92:91
וואו, איזה משחק זה היה. מכבי ת"א הגיעה אחרי שני הפסדים ביתיים מאכזבים ביורוליג לאנאדולו אפס ולבאמברג, אבל הייתה בטוחה שלא תתקשה מול קבוצה נחותה ממנה משמעותית, לפחות על הנייר. 4,500 צופים מנומנמים ראו את הצהובים מובילים לאורך כל ההתמודדות, והפער אפילו צמח ל-16 נקודות ברבע האחרון.
אלא שאז החלה קומדיה של טעויות בקבוצתו של רמי הדר. איבודי כדור ושתי החטאות מהקו של גל מקל סידרו לג'ייסון סיגרס את הכדור האחרון. הגו-טו-גאי של אריאל בית הלחמי רץ את כל המגרש, סבסב את די.ג'יי סילי, מקל נפל על הרצפה בניסיון לעזור וסיגרס עם ג'אמפ מקו העונשין נתן לקבוצתו את הניצחון המדהים בהיכל - 91:92.
לפנייה לכתב/ת 
