דו"ח: סכנת ירידה ברמת החיים בישראל, נשים מרוויחות 32% פחות
הדו"ח השנתי של מכון טאוב מציג תמונה פסימית ביחס לגידול העתידי של התוצר הישראלי - עובדים רבים אינם בעלי מיומנויות רלוונטיות לשוק העבודה והם מפחיתים את פוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח. ההמלצות למלחמה בעוני לא מיושמות. נתון חיובי - ירידה באי השוויון בהכנסות
סימני שאלה לגבי רמת החיים העתידית של תושבי ישראל. אחרי עשורים שבהם צמח התוצר לנפש ב-2%-2.5% לשנה, בשנים 2016-2012 ירד קצב הגידול השנתי ל-1% - גידול איטי ביחס למדינות מפותחות אחרות עם תוצר לנפש דומה לישראל. חלקים גדולים יותר של העובדים במשק הם בעלי השכלה ומיומנויות שאינן רלוונטיות לשוק העבודה, והדבר מעכב את הצמיחה ויעיב עליה גם לטווח הארוך. כך עולה מהדו"ח השנתי של מרכז טאוב.
לכותרות נוספות מהדו"ח השנתי של מרכז טאוב:
מהישיבה לאקדמיה: עלייה חדה במספר הסטודנטים החרדים
למה תוחלת החיים בישראל מהגבוהות בעולם?
הדו"ח, המתייחס לעשור האבוד בצמיחת המשק הישראלי, מראה כי בהשוואה למדינות ה-OECD, התוצר לנפש בישראל ב-2015 עמד על כ-61% מהתוצר לנפש בארה"ב. בהשוואה בינלאומית ניצבת ישראל במקום ה-22 מתוך 34 מדינות הארגון.
"ההאטה בקצב הגידול מעלה חשש שחלה ירידה קבועה בגידול התוצר הפוטנציאלי במשק, ועקב כך רמת החיים בישראל עלולה להשתרך גם היא אחרי מדינות מפותחות אחרות", נכתב בדו"ח.
לצד הצמיחה הנמוכה, שוק העבודה בישראל המשיך להתרחב ושיעור האבטלה הוסיף לרדת, לצד עלייה בשיעור התעסוקה. מרכיב הצמיחה המשמעותי ביותר בעשור האחרון הוא הגידול המתמשך בהיקפי התעסוקה, שתרם כמחצית מהצמיחה בשנים 2015-2012. אך לצד זאת, ישנה מגמת ירידה בתרומת ההון האנושי לצמיחה והאטה בהשקעות במלאי ההון הפיזי (מכונות וציוד) לעובד. בפריון הכולל נרשמה ירידה שנמשכת מאז שנת 2012.
חלקים גדולים יותר מאשר בעבר של העובדים שנקלטים במשק הם בעלי השכלה ומיומנויות שאינן רלוונטיות לשוק העבודה, מה שמעכב את הצמיחה. אך מבחינה זו, העתיד לא נראה טוב יותר. במרכז טאוב חוזים כי אוכלוסיות שאינן נוטות לרכוש השכלה רלוונטית צפויות לתפוס משקל אפילו עוד יותר גדול באוכלוסייה, מה שיעיב על השיפור באיכות כוח העבודה ולהפחית את פוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח.
תהליך התרחבות שוק העבודה הגיע לידי מיצוי
לא רק אוכלוסיית העובדים השתנתה, גם תהליך ההתרחבות בשוק העבודה הגיע, לפי הדו"ח, לידי מיצוי - השינוי המסתמן בהרכב הגילאים צפוי להעיב על התעסוקה בהמשך. מאז שנת 2010 נרשמה ירידה בחלקה היחסי של האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים (64-25), כחלק מהתהליך דמוגרפי שנובע מכך ששנתוני ילידי שנות ה-50, דור הבייבי בום, רחבים ביחס לשנתונים מאוחרים יותר. "מגמה זו צפויה לבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה לקראת תום העשור הנוכחי", נכתב, "וקצב הירידה צפוי להאט במהלך העשור הבא".
האומדנים מראים כי הירידה בחלקה של האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים בחמש השנים האחרונות גרעה במצטבר כשתי נקודות אחוז מהגידול בפוטנציאל הייצור לנפש. המגמה צפויה להתגבר ולגרוע כ-0.6 נקודות האחוז מגידולו של התוצר הפוטנציאלי לנפש מדי שנה עד תום העשור.
"בטווח הקצר, צמיחת המשק תלויה בסביבה הגלובלית", קובע הדו"ח, "הצמיחה העולמית האיטית והתמתנות הסחר העולמי בשנים האחרונות מעיבות על רמת הביקושים במשק ומאטות את הצמיחה המקומית. התרחבות שוק העבודה תמכה עד כה בצמיחת המשק, אך הסימנים מצביעים על כך שערוץ זה קרוב להגיע לידי מיצוי, וללא שינוי בתנאים הקיימים מתגברת הסבירות להאטה נוספת בצמיחה.
"צמיחה ארוכת טווח אפשרית גם בתנאים אלו, אך היא תלויה במדיניות אקטיבית וביישום רפורמות שיתמכו בצמיחה בטווח הארוך. שיפור התחרות בסביבה העסקית המקומית, הסרת חסמים רגולטוריים מיותרים, השקעות בתשתיות ועידוד המחקר והפיתוח, לרבות בתעשיות המסורתיות - כל אלה יסייעו בהעלאת הפריון הכולל בטווח הארוך ובהתמודדות עם האתגרים הניצבים בפני המשק".
הדו"ח התייחס גם לפערי השכר בין גברים לנשים: פערי השכר ב-2014 עמדו על 32%. הפערים, שנמצאים במגמת ירידה בשנים האחרונות, נובעים בעיקר מכך ששעות העבודה של גברים רבות יותר.
כיוון שכך, פערי השכר מצטמצמים בבדיקות שמנטרלות את השפעת היקף העבודה. פער השכר השעתי נמוך יותר, ועמד ב-2015 על כ-15%. זהו נתון יציב, שלא השתנה מאז 1997. גורמים נוספים לפער הם השוני במקצועות התעסוקה בין המינים והישגיהן הפחותים של נשים במקצועות המתמטיים.
שיעור התעסוקה של נשים יהודיות בישראל גבוה יותר משיעור התעסוקה של נשים בכל מדינות ה-OECD ועומד על 83%, אך שיעור התעסוקה של נשים ערביות בישראל נמצא במקום אחד לפני הסוף עם 35% בלבד, אחרי טורקיה.
התשואה להשכלה נמוכה יותר עבור נשים
הדו"ח מוצא שבקרב האקדמאים, פער השכר המגדרי גבוה יותר, מה שמצביע על כך שהתשואה להשכלה היא נמוכה יותר עבור נשים. בקרב האקדמאים, פער השכר מצטמצם לאט יותר לאורך השנים. על פי הנתונים, ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים במשרה מלאה הוא 43 שעות לעומת 47 שעות אצל גברים. במשרה חלקית נשים עובדות 22 שעות בשבוע בממוצע לעומת 21 אצל גברים.
עוד עולה כי בשעה שבקרב כלל האוכלוסייה, במיוחד בקרב אקדמאים, השכר הממוצע עולה עם הגיל והניסיון, בעיקר עד גיל 40, הרי שבהפרדה מגדרית ניכר ששכרם של גברים עולה בצורה חדה יותר עם הגיל מאשר אצל נשים, גם אם מסתכלים על שכר שעתי.
פער השכר נמוך יותר בגילאים הנמוכים, אך עולה בגילאים המבוגרים. עבור גילאי 29-31, פער השכר המגדרי מצומצם יותר מאשר בשאר האוכלוסייה. הפער שאינו מוסבר במאפיינים האישיים עמד על כ-9% לכלל קבוצת גיל זו, ו-6% עבור אקדמאים בלבד.
בניגוד לפערי השכר בכלל האוכלוסייה, בהם הבדלי שעות העבודה בין גברים לנשים הם הגורם המשמעותי ביותר - בקרב קבוצת גיל זו, גם למשלחי היד וענפי התעסוקה יש תרומה גדולה לפער השכר. הנתון מדגיש את חשיבות בחירת המקצוע לקביעת השכר העתידי של נשים לעומת גברים.
עוד מוצא הדו"ח כי התרומה של המשתנים המתמטיים על השכר היא מובהקת. באומדן שכולל את ציוני הבגרות ללא הפסיכומטרי, נמצאה תרומה גדולה של מספר היחידות והציון במתמטיקה לשכר, בייחוד אצל בוגרי מתמטיקה 5 יחידות. עם הוספת משתנה ציון הפסיכומטרי, נמצאה השפעה ברורה של הציון בחלק הכמותי.
"השפעות אלה לרוב מגדילות את פערי השכר", נכתב, "היות שבממוצע גברים מגיעים לתוצאות טובות יותר מנשים במבחנים אלה, והדבר משפיע באופן חיובי על שכרם".
הדו"ח מציג גם את פערי השכר בין גברים ונשים במקצועות שדורשים מיומנות גבוהה. ב-15 מקצועות נמצא פער זניח או גדול במעט מ-0, ובהם שופטים ועורכי דין, אחיות, מבקרי חשבונות, מורים ויועצים בבתי ספר יסודי. ב-12 משלחי יד הניב החישוב פער שכר הגדול מ-20%. למשל, בקרב פקידי בנק ואשראי נמצא פער של 26%, בקרב רופאים ורוקחים נמצא פער של 25%. פער זהה נמצא בקרב הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה, 23% בקרב כלכלנים ופסיכולוגיים ופער של 22% בקרב מהנדסים ואדריכלים. בקרב מורים בבתי ספר על יסודיים ותיכונים, הפער הוא דווקא 5% לטובת הנשים.
ההוצאה הציבורית על רווחה בישראל - מהנמוכות בעולם המערבי
הדו"ח התייחס גם לאוזלת ידה של הממשלה בטיפול בעוני. ממשלת ישראל הקציבה נכון לתקציב 2015-2016 בפועל רק כ-2.3 מיליארד שקל במצטבר לטובת יישום המלצות הוועדה למלחמה בעוני. זאת, לעומת סכום של כ-7.4 מיליארד שקלים בשנה, עליו המליצה הוועדה - כלומר פחות משליש ממה שהומלץ. "נראה כי המטרה העיקרית של ההמלצות - צמצום היקף העוני במחצית בתוך עשר שנים, בהתאם לרמות במדינות המערב - לא תוכל להתממש מטעמים תקציביים", נאמר בדו"ח.
בנוסף לכך, נקבע בדו"ח, לא יושמו שתי המלצות מרכזיות של הוועדה - הגדלת קצבת הבטחת הכנסה בצורה משמעותית וריכוז הפעולות להתמודדות עם עוני בידי גוף מרכזי. לא זאת בלבד, אלא שמספר מקבלי הבטחת הכנסה, שמהווה רשת ביטחון אחרונה לחסרי הכנסה, דווקא ירד משמעותית בשל שינויים בתנאי הזכאות לתכנית והשתלבות אוכלוסייה גדולה יותר בשוק העבודה. ב-2003 כ-155 אלף משפחות היו כלולות בתכנית, וב-2015 ירד מספרן ל-98,350 בלבד.
ממצאים מדאיגים נוספים בדו"ח נוגעים לתקציב משרד השיכון: בטווח השנים 2000-2015 ירד תקציב משרד השיכון ב-70%. הירידה העיקרית, מדגישים החוקרים, נרשמה בסעיף הסיוע למשכנתאות (96%). כמו כן, בשנים 2016-1999 חלה ירידה של כ-40% במלאי הדירות בדיור הציבורי. אמנם מתחילת 2015 עד אוגוסט 2016 נרכשו 806 דירות, אך כמות זו אינה מספיקה ביחס למספר הממתינים הגדל לדיור ציבורי, שעומד בשנת 2016 על כ-27 אלף איש.
על פי המחקר, התקציב המוקצה לשירותי הרווחה עמד ב-2015 על 94 מיליארד שקלים, שהם כחמישית מסך ההוצאה הממשלתית - הקצאה שלא עלתה זה כמה שנים. יותר מ-80% מתקציב זה הוקדשו לתוכניות ביטחון סוציאלי. לפי דו"ח ה-OECD, ההוצאה הציבורית על רווחה בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי.
המחקר עסק גם בהוצאה הממשלתית לתעסוקה, אשר כוללת את מערך שירות התעסוקה, הכשרות מקצועיות, תכניות לשילוב אוכלוסיות מיוחדות בשוק העבודה ועוד. לפי המחקר ההוצאה קטנה יחסית ואינה עולה באופן ניכר לאורך השנים. נתונים אלו, כותבים החוקרים, תומכים בטענה שעולה בדו"חות ה-OECD כי ההשקעה הישראלית בתחום התעסוקה מצומצמת בהשוואה למדינות רווחה אחרות.
ירידה באי השוויון בהכנסה - אך ההכנסה הפנויה הצטמצמה
בדו"ח מציינים כי בקרב גילאי העבודה, אי השוויון בהכנסות הכלכליות (ההכנסות מעבודה, מפנסיות תעסוקתיות ומהון, לפני ניכוי תשלומי החובה) ירד באופן עקבי בתקופה זו, אולם הירידה התבטאה בצמצום אי השוויון בהכנסות הפנויות (ההכנסה הכלכלית בתוספת תשלומי העברה ובניכוי מסים ישירים) רק בשנים האחרונות. לאורך רוב התקופה, נכתב במחקר, מרבית התרומה לשינויים באי השוויון בהכנסות מקורה באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית.
שיעור העוני הכולל בקרב גילאי העבודה, לפי הדו"ח, לא השתנה בין 2002 ל-2014, אולם הרכב האוכלוסייה הענייה השתנה משמעותית: ב-2002 חלקם של משקי הבית החרדיים והערביים עמד על 44% מכלל האוכלוסייה הענייה, לעומת 54% בשנת 2014. הדו"ח קובע כי זוהי עלייה החורגת משיעור הגידול של קבוצות אלו בכלל אוכלוסיית גילאי העבודה.
במשך השנים, מלמד המחקר, חלה ירידה במדדי אי השוויון והעוני בהכנסות הכלכליות בקרב כלל האוכלוסייה המבוגרת. עם זאת, בחלוקה לשלוש קבוצות אוכלוסייה (ותיקים, עולים שהיגרו לישראל לאחר 1990 וערבים) ניכרים פערי הכנסות גדולים בין הקבוצות והבדלים בשיעורי העוני בהכנסות פנויות.
מיקור חוץ לשירותי הרווחה
הדו"ח מטיח ביקורת על המדינה על כך שהיא מבצעת מיקור חוץ לשירותי הרווחה: בשנת 2000 הוציא משרד העבודה והרווחה כ-2.3 מיליארד שקלים, שהם כ-70% מתקציבו, על שירותי מיקור חוץ (במחירי 2015). ב-2015, שבה היה תקציב המשרד כ-6 מיליארד שקלים, עלתה ההוצאה ל-80% מתקציבו והגיעה ל-4.8 מיליארד שקלים. סכומים אלו הוקדשו למיקור חוץ בתחומי שיקום, מוגבלות שכלית התפתחותית ושירותים אישיים וחברתיים.
ממצאים מטרידים אחרים במחקר מגלים כי מרבית הספקים המעניקים שירותים למשרד העבודה והרווחה הם ותיקים, ועבדו עם המשרד לפחות שנה אחת לפני 2015. ספקים ותיקים, קובעים החוקרים, זוכים ב-96% מסך תשלומי מיקור החוץ. תוצאה זו, נכתב במחקר, קשורה לחשיבות שמייחסים מכרזי ההתקשרות לניסיון ולכך שבתחומים שונים יש חשיבות יתרה לשמירת הרצף כדי למנוע פגיעה במקבלי השירות.
בסך הכל 58% מהספקים ב-2015 היו עסקים ותיקים, 38% היו עמותות ותיקות ו-4% עמותות חדשות. לפי הדו"ח, ספקי השירותים של משרד העבודה והרווחה כוללים עמותות לצד גורמים עסקיים. לאורך השנים חלה עלייה במספר העמותות ובנתח התשלום המיועד להן, ובמקביל חלה ירידה במספר הספקים העסקיים.
לפנייה לכתב/ת 
