מהישיבה לאקדמיה: עלייה חדה במספר הסטודנטים החרדים
על פי דו"ח טאוב, משנת 2008 ועד ל-2014 חל זינוק של כמעט פי 3 במספר הסטודנטים החרדים. בנוסף, הדו"ח לא מצא קשר בין הצפיפות בכיתות ובין הישגי התלמידים. ואיפה מוציאים יותר עבור חינוך טרום חובה, במרכז או בפריפריה?
יותר ויותר חרדים לומדים במוסדות אקדמאים, הצפיפות בכיתות אינה כה משמעותית כמו שנהוג לחשוב, וההוצאות עבור חינוך טרום חובה בפריפריה לא נמוכות בהרבה מאשר במרכז. הדו"ח השנתי של מרכז טאוב שמתפרסם הבוקר (ד') מציג תמונת מצב של תחום החינוך בישראל ביחס למדינות אחרות וגם בהשוואה לשנים קודמות.
אחד הפרקים בדו"ח עוסק בהשתלבות חרדים בלימודים אקדמאים וממנו עולה שבשנים האחרונות חל גידול במספר הסטודנטים החרדים הלומדים לתואר אקדמאי. משנת 2008 ועד 2014 מספר הנרשמים החרדים החדשים למוסדות לימוד אקדמאים כמעט שילש את עצמו: מ-1,122 ל-3,227. מספר בוגרי התואר החרדים ב-2014 היה כ-1,600 נשים ו-450 גברים, לעומת 650 נשים ו-200 גברים בלבד ב-2012.
למרות הגידול המרשים, שיעור בעלי תואר אקדמאי בקרב צעירים חרדים וצעירות חרדיות עדיין נמוך מאוד: נכון לשנת 2014, רק כ-2.5 אחוזים מהגברים החרדים וכ-8 אחוזים מהנשים החרדיות בקבוצת הגיל 25–35 היו בעלי תואר אקדמאי, לעומת 28% מהגברים החילונים וכ-43% מהנשים החילוניות.
ניתוח לפי זרמים חרדיים, שבוצע במחקר זה לראשונה, מגלה ששיעור הסטודנטים הגבוה ביותר הוא בקרב חסידי חב"ד (29% מהנשים ו-15% מהגברים). מבין הנשים בשלושת הזרמים המרכזיים האחרים (ליטאי, חסידי וספרדי), הליטאיות לומדות באקדמיה בשיעורים הגבוהים ביותר (15%) ושיעור הנשירה אצלן הוא הנמוך ביותר (29%).
נתון נוסף מעיד על כך שכ-58% מהסטודנטים החרדים (גברים) נושרים מהלימודים האקדמאים (מכינות ותארים), לעומת נשירה של 30% בין יהודים לא חרדים. עוד עולה כי מרביתם מתקבלים ללימודים ללא בגרות וללא פסיכומטרי. בשנת 2014 - 53% מכלל הסטודנטים החרדים התקבלו ללימודים ללא בגרות ופסיכומטרי, לעומת 26% בשנת 2000.
איתן רגב, חוקר בכיר במרכז טאוב ומחבר הפרק, מסביר כי העובדה שרוב הסטודנטים החרדים לא למדו מקצועות ליבה בתיכון פוגעת מאוד ביכולתם להשלים תואר אקדמאי. הוא מציין כי הבעיה ניכרת בעיקר באנגלית. השוואת ציוני הבחינה הפסיכומטרית של סטודנטים חילונים וסטודנטים חרדים מגלה פער גדול מאוד בחלק הבחינה באנגלית (כ-20 נקודות מתוך 100), לעומת פער של 6–7 נקודות בציון במתמטיקה ושוויון בחלק המילולי.
צפוף זה טוב?
נושא נוסף שבו עסק השנה דוח טאוב הוא הצפיפות בכיתות. מחאת הורים ברחבי הארץ הביאה את שר החינוך נפתלי בנט להכריז לפני כשנה וחצי על רפורמת הכיתה הקטנה, במסגרתה מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים לא יעלה על 34. דוח טאוב שעוסק בנושא זה ביקש לבדוק האם באמת יש קשר בין גודל הכיתה להישגי התלמידים.
בבדיקת הישגי התלמיד בהתבסס על השכלת הוריו והישגיו הקודמים אל מול גודל הכיתה – נמצא כי אין ביניהם קשר מובהק. על פי מודל זה, הגורם המשפיע ביותר על ציונו של תלמיד בכיתה ח' במבחן מיצ"ב, הוא הציון שקיבל בבחינת המיצ"ב בכיתה ה' . "נראה שכיתות קטנות לא מעודדות את ההישגים של הלומדים בהן", כותבים רעות שפריר, יוסי שביט וכרמל בלנק – מחברי פרק זה. גם ההשערה שהשפעת גודל הכיתה על ההישגים משתנה בין שכבות חברתיות ובין תלמידים חזקים לחלשים, נדחתה בכל המבחנים שבוצעו ולא נמצא הבדל בין הקבוצות הללו בפרמטרים של גודל הכיתה וההישגים.
למרות שהממצאים מעידים שגודל הכיתה בפני עצמו אינו מבטיח שיפור בהישגי התלמידים, כתבו החוקרים: "לא ברור אם מורים המלמדים בכיתות קטנות אכן מנצלים את האפשרויות הגלומות בכיתות אלו, ובכללן את שיטות ההוראה המתאימות להן. ייתכן שהם נוקטים בפדגוגיה דומה לזו הנהוגה בכיתות גדולות יותר, ובכך מבטלים את היתרון הנובע מגודל הכיתה".
בפריפריה כמעט כמו במרכז
פרק נוסף בדוח מתייחס להוצאות משקי בית עבור חינוך טרום חובה, וכתבו אותו נחום בלס, חוקר ראשי בתחום החינוך במרכז טאוב, וקיריל שרברמן, חוקר במרכז. בפרק זה מצוין כי בעקבות ועדת טרכטנברג שהוקמה לאחר המחאה החברתית, הוחל במלואו חוק חינוך חובה לבני 4-3 החל משנת הלימודים 2013-12.
בשל יישום החוק עלתה ההוצאה הממשלתית לחינוך, ובהתאם לכך חלה ירידה של 3% בהוצאה הממוצעת של משק בית על חינוך לילדים. עם זאת, הורים שרוצים לעבוד במשרה מלאה נאלצים עדיין לממן חלק גדול משהות ילדיהם במסגרות חינוכיות בשעות אחר הצהריים, והתשלומים הנוספים הללו מקזזים את הירידה שלהם בהוצאה על שכר לימוד לגנים.
בחלוקת האוכלוסייה לפי חמישוני צריכה, התגלה כי בקרב האוכלוסיות שמוציאות הכי הרבה והכי מעט, עלתה ההוצאה לחינוך טרום-חובה בשיעור של 27% בשנים 2003–2011, וירדה ב-6% בין 2011 ל-2014.
ההוצאה של החמישונים שנמצאים בין השניים הנ"ל הייתה גדולה יותר בתחילת תקופת המדידה ולאחר מכן נותרה יציבה למדי. המשמעות היא שבאופן יחסי נטל ההוצאה על חינוך טרום-חובה הכביד על חמישוני הביניים יותר מאשר על החמישון העליון והחמישון התחתון.
עוד עולה כי הוצאות משקי הבית בפריפריה על חינוך טרום יסודי עלו בתקופה שנבדקה והגיעו כמעט להוצאה של משקי הבית במרכז. "מגמה זו", כותבים בלס ושרברמן, "היא אולי תוצאת העלייה בדרישה של תושבי הפריפריה לגני ילדים פרטיים, שנובעת מהמספר הנמוך של מקומות בגנים ציבוריים באזורים אלה, או מעלייה בכמות ההורים שרוצים לשלוח את ילדיהם למה שנתפס בעיניהם כמערכת גנים טובה יותר".
עוד עולה כי ההוצאה של משק בית יהודי ממוצע לחינוך טרום-חובה גבוהה פי שלושה מההוצאה של משק בית ערבי ממוצע, אך הפערים מצטמצמים מאז 2012.
לפנייה לכתב/ת 
