הילדים תבעו - בת הזוג תעזוב את בית אביהם

אישה שבן זוגה הלך לעולמו תבעה לקבל מחצית מרכושו, כולל הדירה שבה התגוררו. אבל ביהמ"ש קיבל דווקא את הגרסה שהציגו ילדיו מנישואים קודמים

עו"ד יעל פרידמןפורסם: 29.12.16 , 21:27

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לקבל מחצית מהנכסים והזכויות שצבר מי שהיה הידוע בציבור שלה מאז 1988, והלך לפני כמה שנים לעולמו. השופטת אלה מירז לא רק קבעה שבני הזוג הקפידו על הפרדת רכוש במהלך יחסיהם, אלא גם קיבלה את התביעה שהגישו ילדיו של המנוח מנישואים קודמים – והורה לאישה לעזוב את הדירה שהוריש להם אביהם בצוואתו.

לאחר מותו של האב ב-2013 הגישה בת זוגו את התביעה בטענה שהייתה ביניהם "הלכת השיתוף" – כלומר, נכסיהם וזכויותיהם מהווים רכוש משותף. במסגרת זאת היא ביקשה לכלול את הכנסות המנוח מכל מקור שהוא – חסכונות, זכויות פנסיה, קרנות, קופות גמל וכיוצא באלה.

תביעה

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

עו"ד שי גולדנברג

גבר ואמו חתמו על ירושות הדדיות שבמסגרתן הורישו זה לזה את רכושם. אחרי ששניהם מתו פרץ סכסוך בין בנותיו לבין דודותיהן. מה קבע ביהמ"ש?

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

מנגד, ילדיו טענו שבין אביהם לבין התובעת חל מה שמוגדר בעגה המשפטית "משטר של הפרדה רכושית", ולכן אין לה כל זכויות ברכוש, למעט אלה שציווה לה בצוואתו. בנוסף, הדגישו, רוב רכושו וזכויותיו נצברו בטרם החל הקשר שלו עם התובעת. הילדים אף הגישו תביעה משלהם, שבה ביקשו לפנות אותה מדירתו של אביהם, שאותה הוריש להם בצוואתו, ובה התיר לזוגתו לגור בה רק שנה אחרי מותו.

לכך השיבה בת הזוג שהדירה נרכשה ב-1992 על ידה ועל ידי המנוח במשותף, ונרשמה על שמו בלבד רק באופן פורמלי. לשיטתה, במועד כתיבת הצוואה הוא טעה בפרשנות המשפטית של מצב הדברים, כיוון שחצי מהדירה שייכת לה.

השופטת אלה מירז שאף שאין מחלוקת שהצדדים היו ידועים בציבור, האישה לא הצליחה להוכיח שהקשר ביניהם החל ב-1988. "אדרבא, התובעת עצמה מדווחת לביטוח הלאומי על היותה גרושה ללא בן זוג", נכתב בפסק הדין. "המנוח היה נשוי לאישה אחרת, כאשר הביטוח הלאומי מכיר בה כידועה בציבור רק בשנת 1992".

השופטת הפנתה לתצהיר שכתב המנוח עצמו חודשים ספורים לפני מותו, שבו ציין כי הוא והתובעת הקפידו להפריד את הרכוש וההכנסות של כל אחד. היא העירה שלא היה להם חשבון בנק משותף, ולתובעת יש דירה שלה שרק היא נהנתה מדמי השכירות שהניבה לה.

לפיכך נקבע כי התובעת לא הוכיחה שעל הצדדים חלה הלכת השיתוף. "היא לא הצליחה לקעקע את האמירות הברורות של המנוח בתצהירו, בכל הקשור לטיב היחסים הכלכליים בדבר הפרדה רכושית", נכתב בפסק הדין.

השופטת מירז סיכמה את פסק הדין בקביעה שלפיה לתובעת אין זכויות בנכסיו של המנוח ואף לא בדירה הרשומה על שמו, ותביעת הפינוי שהגישו הילדים התקבלה. השופטת הורתה לה לפנות את הדירה תוך 60 יום ולשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקל.