לדבר אל הילד ולשמוע את אבא שלך
אביב בורנשטיין מדבר עם בנו וקולט שהוא אומר בדיוק את אותם משפטים שאביו אמר לו. אז מה יהיה עם האוכל בצלחת ומה יקרה אם הילד ירוץ מהר?
כשהייתי ילד היו משפטים שההורים שלי היו אומרים לי בכל הזדמנות. אני מניח שהדבר נכון לכל אחד מאיתנו - התנהגויות ומשפטים ששמענו מההורים שלנו. אני לא מדבר על משפטים שגובלים בפולניות יתר, כמו "לא יורדים מהמיטה יחפים", למרות שאני לא זוכר שאמרו לי את המשפט הזה.
מה שכן אני זוכר הוא שאם הייתי מקבל במבחן ציון של 90, אבא שלי היה מסתכל עליי ושואל אותי לאן נעלמו עשר נקודות. זה היה נכון לכל מבחן שעשיתי ולא משנה מה היה הציון שלי. זה המשיך בזה שאם הייתי מקבל ציון גבוה במיוחד, הייתי מתרברב בפניו שאני גאון. אני זוכר את המבט שלו בעיניים כשהוא אומר לי - "אתה גאון רק כשכל הגאונים ישנים". כשהתעקשתי על העובדה שאני חייב להיות גאון, הוא היה מוסיף בחיוך - "העיקר שאתה מאמין בזה".
אני מניח שכולנו ספגנו התנהגויות ומשפטים מההורים שלנו. כשהייתי קטן, אבל ממש קטן, אבא שלי היה לוקח את היד שלי ומצמיד לפנים שלו כשהיו לו זיפים והיה מוריד את היד. אני זוכר את עצמי מתגלגל מצחוק מזה והדבר שהכי מדהים הוא שעשיתי אותו הדבר עם הילד שלי ואני ממשיך לעשות את הפעולה הזאת גם עם הילדה. כל פעם זה גורם לי לחשוב כמה התנהגויות אנחנו יורשים מההורים שלנו.
כולנו אמרנו בילדותנו על אוכל ששמו לנו בצלחת שאנחנו לא רוצים לאכול ושמענו את המשפט המפורסם: "יש ילדים שהיו שמחים לאכול את האוכל הזה", וההמשך הישיר או בוורסיה אחרת - "יש ילדים שאין להם מה לאכול". כשאני חושב על השאלה הזאת, אני מנסה לנחש האם יש ילד אחד בכדור הארץ ששמע את המשפט הזה ואמר לעצמו "טוב, זה טיעון הגיוני. עכשיו אני אוכל את הרגל קרושה ששמו לי בצלחת". וכמה מאיתנו בלי לשים לב, באמת בלי כוונה, כאילו בטעות, זרקו את המשפט הזה לילד שלהם שישב לאכול ואמר "זה לא טעים לי". כמה פעמים רציתם לדפוק את הראש בקיר באותו הזמן במחשבה של "מה אמרתי עכשיו?".
לטורים הקודמים:
- "נמאס לי להסביר לאנשים על ההפרש הגדול בין ילדיי"
- "הבת שלי רוצה רק את אימא שלה"
אני לא יודע אם המשפטים האלו הם גנטים או שמקבלים אותם כחלק מסל הלידה, ברגע שמוסיפים את הילד ואת שמו בתעודת הזהות של ההורה. באותו הרגע מקבלים צרור משפטים שלא חשבתם שאי פעם תגידו. כמה מאיתנו אמרו את המשפט הידוע לילד שלהם בזמן שהם יצאו איתו לטייל - "אם תרוץ תיפול". האם המשפט הזה גרם למישהו מאיתנו לא לרוץ ולא ליפול? האם המשפט הזה בכלל עוזר במשהו למישהו? האם לא עדיף לומר לילד - תרוץ, תיפול, ככה תלמד.
ולסיום, אולי משפט המחץ, זה שאני חושב שאם אחפש טוב במקורות של כל הדתות ובספרי הקודש של כולם, הוא חייב להיות רשום. אני חושב שאפשר למצוא את זה כבר בסיפור גן עדן שחווה נתנה לאדם לאכול מתפוח עץ הדעת. אני די משוכנע שהמשפט הראשון שאלוהים אמר להם וכנראה נמחק בתרגום היה "כשאני הייתי בגילך...".
יקום ההורה שלא השתמש לפחות פעם אחת במשפט הזה, גם אם זה לא כלפי הילד, אלא בשיחה בין ההורים כשמדברים על זה שהילד בן חמש וביקש טלפון סלולרי ואז אחד ההורים אומר בלי לשים לב "כשאנחנו היינו בגילו, לאף אחד לא היה סלולרי". כן, במקרה שלי זה די נכון.
ועכשיו פנייה לקוראים, אם גם לכם יש משפטים כאלו ששמעתם כשהייתם קטנים ואתם משתמשים בהם כלפי הילדים שלכם, אם גם אתם דופקים את הראש שאתם עושים את זה, אז בתגובות זו ההזדמנות שלכם לספר על זה וביחד ניצור מאגר של משפטים שנוציא אותם מחוץ לחוק.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אילו טעויות הורים עושים עם ילדים? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
