שחר ינזוף, בניון יזיל דמעה / התחזית השנתית
אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל יש מספר תרחישים שאפשר להניח שיקרו בסבירות גבוהה בכדורגל הישראלי ב-2017, לפחות אם מסתמכים על מקרי העבר. נותר רק לחכות ולראות איזו קבוצה תתפרק, על איזה שדר קווים יתנשא רן בן שמעון בפעם הבאה ומתי איתי שכטר שוב יתחזה ברחבה
נגמרה 2016, יצאנו מלאי תקווה ל-2017, אבל חייבים לזכור שיש דברים שכנראה לעולם לא ישתנו. בטח בספורט הישראלי. אז הנה לכבוד השנה האזרחית החדשה כמה מהריטואלים הקבועים של הכדורגל בארץ הקודש, שבוודאי יחזרו גם ב-2017:
1. סולם יעקב. לא משנה מי המאמן, כמה כסף נשפך בקיץ ובאיזה מבטא מדבר הג'נרל מנג'ר - מתישהו יענקל'ה שחר "יגיע במיוחד" למתחם האימונים או לחדר ההלבשה של מכבי חיפה לשיחת נזיפה/השכמה לשחקנים. כמו שליט רם ומזרה אימה יורד שחר אל הנתינים המפונקים ואת הפרצופים הנרגנים מהצילומים הקלאסיים ביציע הכבוד מחליפה סדרת נזיפות ואיומים שכמובן יודלפו במדויק לעיתונאים. הדיווחים מהשיחות הללו יהיו לעד נרגשים כאילו זו הפעם הראשונה בה כבוד הנשיא הראשון של הכדורגל העברי מנסה להעיר את השחקנים ולהציל את ההשקעה שלו.
וכמובן: האפקטיביות של קריאת ההשכמה המסורתית היא קצת יותר נמוכה מהניסיון להעיר נער מתבגר בחופש הגדול כדי שיילך להתנדב במעון של נעמ"ת.
2. נפרק אותם. לא משנה כמה נורות אזהרה הבהבו בקיץ, עד כמה הבעלים החדש נראה לא מחובר לענף (ולמציאות) ועד כמה הזרים שהוחתמו בשכר אסטרונומי מזכירים את החבר הגמלוני שלך מהכדורגל ביום שישי – מתישהו כולם יופתעו כשמועדון מרכזי בכדורגל הישראלי ייקלע לקשיים כלכליים בלתי אפשרים ויהיה בסכנת פירוק.
מהפועל פתח תקוה והפועל כפר סבא, דרך מכבי נתניה ועד הפועל תל אביב. והעיקר שעופר אורליצקי והחברים שלו בהתאחדות בטוחים שיו"ר הרשות לבקרת תקציבים עושה את העבודה שלו.
3. עושה צחוק. מתישהו אבי לוזון יגניב לעצמו חיוך עם מידה גדושה של שמחה לאיד. כי איך אפשר שלא כשאתה מצליח להחזיק קבוצה בליגת העל בשליש תקציב מכל ההזויים מסעיף 2, להגיע מדי פעם לאירופה, למכור שחקנים למועדונים בחו"ל וכל זה עם 500 איש ביציע. מדי פעם, אשר אלון יצטרף אליו וזה כבר יהפוך לצחוק גדול.
4. חיים משבת לשבת. בערך פעמיים בעונה הופך חיים סילבס לתקווה הלבנה הגדולה של עולם האימון, מוזכר כמועמד למכבי חיפה / מכבי ת"א / אייאקס (היי, הם עוד זוכרים לו שם את הבומבה מ-20 מטר) ואז חוטף שני הפסדים ברציפות ולאשר אלון מסעיף 3 נמחק החיוך ועולים העצבים.
5. מוריניו בלחץ. ויש את הגרסה המתקדמת של סילבס, שכבר יש הטוענים בלהט שהוא חייב להכניס סעיף יציאה לאירופה כי במסדרונות המועדונים הכי גדולים ונוצצים ביבשת מנסים להבין איך הוגים את שמו – קוראים לו ברק בכר, עם H.
6. המתחזה. בערך פעמיים במחצית ייפול איתי שכטר ברחבה ויעשה לשופט את הפרצוף של "מה??? זה לא פנדל?".
כן, הפרצוף לא נועד לשנות את השריקה, רק להציל אותו מהצהוב המוצדק על ההתחזות המביכה. אגב, לאחרונה קמו לשכטר לא מעט חקיינים, שכמו המקור יורים לעצמם ולענף ברגל.
7. המתנשא. בלי קשר לכמה השאלה תהיה מטומטמת, מתישהו רן בן שמעון יתנשא על שדר/ית הקווים. רב"ש הוא אחלה מאמן, אבל הצורך שלו להישמע מקורי גורם לו להיות לפעמים סתם סנוב מעיק.
8. יש עליך טישו? לא משנה אם זה בגלל התרגשות מגול במשחק אימון, תסכול מאוהדים מקללים או הטמנת פתק בכותל ובו משאלה לעבור לבית"ר ירושלים – מתישהו יוסי בניון יזיל דמעה.