תראה שאתה שווה משהו / בלוג ה-NBA
בקיץ האחרון הפך מייק קונלי לשחקן בעל החוזה הגבוה בהיסטוריה של ה-NBA, ועכשיו הדרישה ממנו היא להתחיל לפרוע את השטרות הרבים שממפיס שפכה עליו. הבעיה: לא לגמרי ברור מה באמת יוכיח שהוא שווה 153 מיליון דולר
אי שם בקיץ האחרון, כשחוזים מטורפים הושלכו מכל עבר וסכומים התנפחו והתנפחו עד לממדים בלתי נתפסים, בטח קראנו איפשהו על החוזה של מייק קונלי והגבנו בגיחוך גדול.
קונלי יכול לתרום לכל קבוצה שישחק בה הרבה יותר מטימופיי מוזגוב למשל (עוד לקוח מרוצה) ועדיין, ריאקציה מהסוג הזה הייתה עניין כמעט בלתי נמנע. לכו תשכנעו את חובב ה-NBA הממוצע ששחקן שקלע בעונה שעברה 15.3 נקודות בממוצע והפעם היחידה שהשלים 80 משחקים ומעלה בעונה הייתה ב-2012/2013, שווה 153 מיליון דולר בחמש שנים. או 30.5 בעונה אחת.
די ברור שהסכום הזה מגיע רק למתי מעט וקונלי, לפחות על סמך העובדה שלא הגיע לאולסטאר אפילו פעם אחת או לא ממש הפליא בביצועים מרהיבים בשנים האחרונות, לא זכאי לו. אבל החוזה החדש שלו בממפיס, היקר בהיסטוריה של ה-NBA, מקבל משמעות אחרת בתוך מציאות של יציאה מפרופורציה. הוא היה רק גל אחד מתוך ים של החלטות נועזות לא פחות.
במקרה של קונלי, התגובות הציניות הציפו את הרשת מכל הסיבות המובנות. המפורסמת מכולן הייתה של רוברט פרה, הבעלים של הגריזליס, שביציאה שנונה וכל-כך רחוקה מדפוסי ההתנהלות הישראלים, צייץ את הדבר הבא.
— Robert J Pera (@RobertPera) 2 ביולי 2016
פרה זרק על קונלי מיליונים כי הוא ידע שאיתו יש לו עתיד, ואחרי שנה קשה מכל הבחינות נשענה התקווה שלו בעיקר על הרכז. גם צ'נדלר פרסונס הפציע הצטרף ומארק גאסול נשאר יחד עם זאק רנדולף, אבל ההתאבדות הכלכלית על יכולות אישיות מוכחות (גם אם לא מדהימות) של שחקן שנמצא בשיאו הייתה הצעד הכי הצהרתי של פרה בשנים האחרונות. בייחוד לאור העובדה שהוא עורר מחלוקת מסוימת ונלקח נגד הלך הרוח הציבורי באותם ימים טרופים של קיץ ביזארי.
30 ומשהו משחקים בתוך העונה, הדבר המתבקש לעשות הוא לשים זום-אין לאו דווקא על ממפיס, כי אם על הסופרסטאר שלה. ולו רק כדי לערוך סיכום-ביניים של פרויקט קונלי. קונלי וממפיס הם כמו כלים שלובים בים הסוער של ה-NBA - הולכים יד ביד כבר שמונה שנים והעונה הנוכחית היא התשיעית.
זה לא עניין מובן מאליו בתקופה שבה כוכבים מחפשים בעיקר את הקבוצות שיאפשרו להם להגיע הכי רחוק שיש, ושמים את הנאמנות למקום ולקהל במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות הפנימי. קונלי העדיף לאורך השנים את אזור הנוחות שלו, גם בידיעה שהוא יכול קצת לתקוע אותו ברמת ההישגיות.
בשל כך, להסכם החדש שנחתם ביניהם בפגרה האחרונה יש משמעות עמוקה יותר מהיכולת של קונלי להפוך את ממפיס לקבוצה טובה יותר בטווח הזמן המיידי, אבל כשמדובר בכל-כך הרבה כסף, אי אפשר להתחמק ממבחן ה"כאן ועכשיו". או במילים אחרות, משאלות הרות-גורל כמו מה באמת קונלי נותן לממפיס, מה הוא עבר מאז שסידר את עצמו לשארית חייו והאם ההרפתקה הכלכלית העצומה הזאת באמת שווה את זה, בעיקר לצד שהוציא את הארנק מהכיס ורוקן אותו מרוב תכולתו.
פשטני מדי לענות על תת-השאלה האחרונה ב"כן" יבש, כאילו הייתה זו שאלה על צבע השמיים. אבל עכשיו, כשאנחנו בתוך 2017, ברור לכל כי התשובה לכך היא קצת יותר "כן" מאשר "לא". יש לכך הסברים מקצועיים לא מסובכים מדי: עוד מעט אנחנו מגיעים לקו מחצית העונה וממפיס בהנהגתו של קונלי מיוצבת על מאזן מכובד של 14:22. לשם הסמליות, אי אפשר שלא להזכיר שהרועה שלה הפך רק לא מזמן לקלע המוביל של המועדון בכל הזמנים, ועוד דווקא במשחק מול סקרמנטו שבו קלע רק שמונה נקודות.
הפנים, הידיים והרגליים של המועדון
שמונה הנקודות הללו הצמידו אליו טייטל מורכב יותר. למרות הפגיעה בעמוד השדרה שהוציאה אותו מהקצב, קונלי הפך גם לשחקן השמיני בתולדות ה-NBA, לצד אגדות עבר כמו מייקל ג'ורדן או מודרניות כמו לברון ג'יימס, לשחקן שמוביל את הפרנצ'ייז שלו לא רק בנקודות, אלא גם באסיסטים וחטיפות (רק חמש כאלה מהחטיפה ה-1,000 בקריירה).
יש לכך משמעות מכל הבחינות, ובעיקר הוכחה לכך שלא משנה כמה גאסול, רנדולף או טרוי דניאלס המשתפר יהיו נהדרים, ממפיס היא עדיין הרכוש של קונלי. כמאמר הקלישאה הכי חבוטה במזרח התיכון, היא תגיע לאן שהוא יוכל לקחת אותה. כאן גם אנחנו מגיעים להסברים מקצועיים קצת יותר מורכבים באשר לאפקטיביות של קונלי עבור ממפיס, או לנחיצות שלו מבחינתה.
הם קשורים לעובדה שהחבילה הזאת היא בדיוק מה שהפך אותו לאדם עשיר מאוד בקיץ האחרון: השילוב שבין הגנה איכותית להתקפה שבאה לידי ביטוי גם בהפעלת אחרים, ובסופו של דבר גם מסדרת תוצאות בשטח (שש העפלות רצופות לפלייאוף). העונה קונלי עשה קפיצת מדרגה דרמטית גם באספקט החשוב מכל בכדורסל המודרני, הקליעה לשלוש (43 אחוזים בממוצע - שיא קריירה), שמסתמן כחיוני אפילו יותר בקבוצה עם מאמן חדש (דייויד פיצדייל שהחליף את ייגר בפגרה).
קונלי חזר לכשירות מלאה מהפציעה הלא קלה בגב הרבה לפני המועד המתוכנן. הקאמבק שלו בינתיים לא סוחף את ממפיס לתוצאות מעולות, אבל חשוב לאין ערוך לקראת השלבים המתקדמים ועדיף עשרות מונים על פני מצב שבו הקבוצה מגבשת זהות בלעדיו, ומגלה מאוחר מדי שהרבה יותר כיף איתו.
זה לא אומר שהכל דיסקו בפדקס פורום: קונלי אמנם מספק תחת מעטה הציפיות העבה עונת שיא (18.3 נקודות, 5.5 אסיסטים ו-3.6 ריבאונדים), אבל לא עוזר לממפיס כמכלול לגבש אופי של קבוצה מנצחת. ההפסד לבוסטון היה דוגמה קלאסית: הגריזליס איפשרו לסלטיקס למחוק פיגור 17 ולנצח, מה שהביא את קואץ' פיצדייל לצאת בביקורת לא שגרתית נגד הכוכבים שלו ("אף אחד לא רוצה לעשות קפיצת מדרגה ולהוביל את הקבוצה בתקופה הקשה הזו").
ממפיס נטולת קונלי אמנם משאירה את הבמה לגאסול, אבל גם הופכת את המשימה לקשה יותר מבחינתו. גאסול הוא נכס ככה או ככה, אבל יכול לעשות הרבה יותר דברים כשקונלי על המגרש. 24.0 מסירות הוא מקבל ממנו בממוצע למשחק, הכי הרבה מיתר חבריו בפער ענק (ג'מייקל גרין שני עם 8.3 בלבד). זו רק דוגמה אחת להשפעה של קונלי על ממפיס, כזאת שבאה לידי ביטוי גם בהגנה מעצם היותו חוטף נפלא שמציל 1.7 כדורים אבודים בממוצע למשחק.
והגנה זה ללא ספק הצד החזק של ממפיס, עד כדי כך חזק שהוא מקטלג אותה באופן בולט כאחת משלוש קבוצות ההגנה הטובות ב-NBA. המשחק מול אוקלהומה וראסל ווסטברוק היה הוכחה חיה לכך: טוני אלן חנק את הכוכב הכי-מאמלל-הגנות בליגה, ויחד עם חבריו עצר את המכונה של OKC על אפס אסיסטים בפעם השלישית בלבד בקריירה. וזה בלי עוד סטופר משמעותי כמו קונלי, שלא שיחק באותו לילה.
הבעיה המרכזית כרגע נעוצה בהספק התקפי לא משביע רצון בכלל (ממפיס מדורגת 28 בנקודות למשחק ו-26 באסיסטים), ונכון להיום היא מונחת בעיקר על כתפיו של הבאנקר שלה. בסוף היום המטרה שלו ושל ממפיס בכלל היא בעיקר להבטיח מקום בפלייאוף עוד עונה. קוראים לזה יציבות, וממפיס, לאור הקריסה של דאלאס וקשיי החיבור של מינסוטה, יודעת שזה לא עניין מובן מאליו.
אבל קונלי מקבל את הסכום האסטרונומי שהוא מקבל לא רק כדי לסחוב את העגלה לפלייאוף, אלא גם כדי לדאוג לכך שממפיס תהיה משביעת רצון בשני התחומים, בשני הצדדים של המגרש. אחרי טראומת הפציעות של העונה שעברה והדמעות של ייגר במסיבת עיתונאים בלתי נשכחת, זו רק אחת המשימות שלו. כרגע הוא עומד בה רק באופן חלקי, אבל אתם יודעים איך זה - לפעמים לוקח זמן להחזיר השקעות כבדות. במיוחד כשמדובר ביותר מ-30 מיליון דולר לעונה.
לפנייה לכתב/ת 
