"האב ידע שהיא מטופלת אבל לא שיער שהדברים יגיעו לטירוף"
עורך דינו של האב שרעייתו רצחה את ארבע בנותיהן והתאבדה אמר ל-ynet כי ההסבר שלו ושל המשטרה הוא שהאישה נתקפה בפרץ טירוף: "הוא שבור. היא טופלה עקב דיכאון אחרי לידה". בבית הספר שבו למדו שתיים מהבנות הוקם קיר זיכרון. התלמידים התקשו לעכל. "הן יקבלו את התעודות"? שאלה אחת מהן
עו"ד דרור שוסהיים, שמייצג את אבי הבנות שלפי החשד נרצחו על ידי אמן בירושלים, סיפר היום (ב') על מצבו של האב אחרי הטרגדיה. "האבא שבור ובוכה ללא הפסקה", סיפר שוסהיים ל-ynet. "הוא שוהה במלון ונתמך על ידי המשפחה, החברים הקרובים ועובדים סוציאליים. הוריו הגיעו מצרפת כדי להיות איתו. הוא בקושי מדבר".
"ההסבר שלו ושל המשטרה הוא שהאישה נתקפה בפרץ של טירוף", סיפר שוסהיים. "יש לכך אינדקציות ברורות. הוא ידע שהיא מטופלת עקב דיכאון אחרי לידה אבל לא שיער שהדברים יגיעו לטירוף שכזה". היום נעתר האב לבקשת המשטרה לאפשר נתיחה חלקית של שתי הבנות הגדולות, שעליהן נמצאו סימני אלימות. "מלכתחילה לא הייתה שום סיבה לבקש נתיחה במקרה הזה מאחר ולכאורה מי שאחראי לטרגדיה הזו כבר לא עמנו", הדגיש שוסהיים.
לפני כמה שנים התראיינה האם בכתבה של ynet על לימודים ביום שלג:
צוות המורים בבית הספר שבו למדו שתיים מארבע האחיות שלפי החשד נרצחו אתמול בירושלים על ידי אמן ששמה קץ לחייה הוציא מהכיתות את הציוד האישי שלהן, וגם את הכיסאות הריקים, כדי שהאובדן לא יהיה מוחשי מדי עבור החברים והחברות. בכניסה לבית הספר הודלקו נרות נשמה והוקם קיר זיכרון כדי לאפשר לתלמידים לבטא את זיכרונותיהם ורגשותיהם ולאפשר להם להיפרד.
הורים בכיתות ג' וה', שבהן למדו שתי האחיות הגדולות, סיפרו כי בנותיהן דרשו לשלום אבי המשפחה ותהו אם הבנות שנספו יקבלו גם הן את תעודות המחצית שמחולקות בקרוב, יחד עם החברות. "הן ממש מתו או רק נפצעו?" שאלה אחת התלמידות.
חלק מההורים בחרו להשאיר הבוקר את ילדיהם בבית מחשש כי יתקשו להתמודד עם האובדן. גורמים מקצועיים מהשירות הפסיכולוגי ביקשו מהם בכל זאת לשלוח אותם לבית הספר.
צוות המורים, ההורים וגם מדריכות מתנועת הנוער שאליה השתייכה המשפחה הונחו לדבר עם הילדים והחניכים על האסון, אך לא לפרט את הנסיבות המדויקות שהביאו למותן של הבנות - וזאת למרות שהדברים פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת.
המחנכת של הבת הבכורה, שיצאה לפני כמה חודשים לחופשת לידה, סיפרה כי הילדה הייתה "מלאת שמחת חיים עם קסם של חיוך. היא תמיד ידעה להגיד את המשפט שגורם לכולנו לצחוק. היה בה משהו מאוד רוחני. תמיד מתחברת לקדושה, בתורה ובתפילה. אהבה לרקוד. הצליחה לעשות את התרגילים הכי מסובכים. היא הייתה קסם. היה לה חיוך שהייתי אומרות שהיא ממיסה את כולנו. ילדה נהדרת. המון רגישות לזולת. היה אכפת לה ממי שהיה כואב לו. היא הייתה מיוחדת.
על המשפחה עצמה סיפרה המורה: "האמא הייתה מאוד אכפתית, מאוד מסורה. אמרה כמה פעמים שתעשה הכל בשבילה. זה היה כל החיים שלה. לכן השוק הוא כזה עצום".
דידי שבתו הכירה את הבנות: "זו טרגדיה נוראית. כבר אתמול סיפרתי לבתי על מה שקרה. איך מספרים דבר כזה לילדים? פשוט מנסים להנגיש להם את המציאות עד כמה שאפשר. בתי שאלה הרבה שאלות ובכתה. היא מבינה שלא תראה אותן יותר".
אילנה, שגם בתה למדה עם הבנות, סיפרה בכאב: "הן היו ילדות יפות ותמיד נראו מאוד מסודרות ומטופחות עם שמחת חיים גדולה. גם האימא נראתה תמיד מטופחת ומחוייכת. לא היה שום סימן, שום רמז שמעיד על האסון שעומד להגיע".
לפנייה לכתב/ת 
