הניצול והאישום: כך נוהל בית בושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב
לטענת הפרקליטות, איגור וטטיאנה פרמן סרסרו לזנות בבית בושת שפעל שבעה ימים בשבוע ברחוב הירקון בתל אביב. שניים שהשכירו ושכרו את הנכס מואשמים כי ידעו על הנעשה במקום. בכתב האישום צוין כי לאחר שהמשטרה סגרה את הקומה השנייה, המשיך בית הבושת לפעול בקומה הראשונה
בקומה השנייה בוחרים את הנשים, ובקומה הראשונה מקבלים שירותי מין שבעה ימים בשבוע: ארבעה בני אדם הואשמו היום (ב') בגין הפעלת בית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב, שעלה לכותרות לפני כשנה וחצי בעקבות התאבדותה של אישה שהועסקה בו.
מכתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל אביב לבית משפט השלום בתל אביב עולה כי בית הבושת פעל מדי יום בין 18:00 בערב עד 6:00 בבוקר למחרת. בכל יום שהו במקום בין שלוש לתשע נשים שסיפקו שירותי מין ללקוחות בתמורה לתשלום. בכתב האישום צוין כי הנשים רכשו את אמצעי המניעה בעצמן, ובסוף כל לילה העבירו עבור מגבות שקיבלו סכום של 30 שקלים.
הפרקליטות מייחסת לאיגור פרמן (45) ולזוגתו טטיאנה (45) את הסיוע בניהול בית הבושת. איגור שימש בתחילה כפקיד וטטיאנה עסקה בתחילה במקום כחדרנית. הלקוחות היו מגיעים בתחילה לקומה השנייה ופגשו בנשים. לאחר מכן ירדו לקומה הראשונה - שם איגור היה מקבל את פניהם ומכניס אותם לחדר פנוי מבין תשעת החדרים בקומה.
לפי כתב האישום, איגור היה מפנה את האישה שאותה בחר הלקוח לשם ביצוע מעשה הזנות אל החדר שבו המתין הלקוח. טטיאנה הייתה גם אחראית על ניקיון החדרים, ואת משכורתם קיבלו איגור וטטיאנה מהכספים ששילמו הלקוחות עבור שירותי המין.
"העברת 120 שקלים עבור כל לקוח"
בעקבות חקירת משטרה נסגרה בסוף 2013 הקומה השנייה, אולם בית הבושת המשיך לפעול בקומה הראשונה. אז, לפי האישום, ניהלו איגור וטטיאנה את בית הבושת תוך שינוי בחלוקת העבודה ביניהם: איגור שימש כפקיד ושומר, ישב בכניסה לבית הבושת והכניס את הלקוחות. בנוסף הוא היה אחראי על פרסום ועל תחזוקה שוטפת של המקום.
טטיאנה פעלה אז כפקידה בבית הבושת. תפקידה היה לענות לטלפונים, לגבות כסף מהלקוחות או מהנשים, לארגן את "סידור העבודה" של הנשים ואף לאשר הנחות ללקוחות. לעתים היא גם קיבלה נשים לעבודה במקום. לפי הנוהל של בית הבושת, כל אישה שסיפקה שירותי מין תמורת תשלום, הייתה צריכה להעביר סך של 120 שקלים עבור כל לקוח. מהסכום הכולל שהתקבל, קיבלו איגור וטטיאנה את משכורותיהם.
נאשמת שלישית היא דליה טרופה (53). לפי כתב האישום, טרופה הייתה בעלת 30% מהנכס ושאר החלקים בו שייכים למשפחתה. היא הייתה אחראית על השכרת הנכס וחלוקת דמי השכירות לשותפיה. בעקבות התערבות המשטרה בדצמבר 2013, חתמו טרופה ודניס מקוחה (24) (הנאשם הרביעי), על חוזה שלפיו טרופה תשכיר את הנכס ומקוחה הוא השוכר. בכתב האישום נטען כי השניים ידעו שהמקום משמש לשם זנות.
מודעת אבל שנתלתה אחרי התאבדות אחת העובדות בבית הבושת, באוגוסט 2015
החל מדצמבר 2013 ועד לאוגוסט 2015, הגיעה טרופה מדי חודשיים לבית הבושת, בשעות הלילה, ובחלק מהמקרים בתיאום מראש, כדי להיפגש עם איגור פרמן. טרופה מסרה את ההמחאות שקיבלה במעמד השכרת הנכס לאדם שזהותו אינה ידועה, וקיבלה תמורתן כסף במזומן, ביודעה כי מדובר בסכומים שמגיעים מאספקת שירותי זנות.
איגור פרמן וטטיאנה פרמן מואשמים בסרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות וסיוע להחזקת מקום לשם זנות. בנוסף, איגור מואשם בעבירה של איסור פרסום בדבר שירותי זנות. טרופה מואשמת בהשכרת מקום לשם זנות ומקוחה מואשם בסיוע להחזקת מקום לשם זנות.
עורך הדין איגור יוטקין המייצג את דליה טרופה מסר בתגובה כי "האישום כלפי מרשתי בהשכרת מקום לשם זנות כלל אינו מבוסס על ראיות. מרשתי קיבלה שכר דירה ריאלי לפי מחירי השוק ואף שילמה מסים כדין. היא מעולם לא ידעה על העבירות שלכאורה בוצעו בנכס שהשכירה. אם המצב היה כפי שטוענת המדינה, מתפקידה של המשטרה היה לפחות להודיע על כך למרשתי. נהפוך הוא, המשטרה כלל לא פעלה לסגירתו. מדובר בכתב אישום שעלול לסכן כל בעל נכס תמים המשכיר את רכושו לאחרים".
באוגוסט 2015 קיימה עמותת עלם עצרת לזכרה של אישה שהועסקה במקום ושמה קץ לחייה. חברת העמותה רעות גיא התראיינה אז לאולפן ynet ואמרה: "אישה שבחרה לסיים את חייה בתלייה, בחדר שבו חיה ולצערנו גם נאלצה לספק בו שירותי מין לעשרות גברים מדי לילה - זו צעקה קיצונית שצריכה לגרום לנו להתעורר".
לפנייה לכתב/ת 
