הצעת חוק המים שמסעירה את החקלאים עולה לדיון

הצעת חוק המים עולה היום (רביעי) לקריאה שניה ושלישית לדיון של הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ו-וועדת הכלכלה. התיקון לחוק (תיקון 27 לחוק המים) מטרתו להוריד את תעריפי המים במשקי הבית ובחקלאות. המאבקים הפנימיים בין החקלאים ובין שר החקלאות למשרד האוצר החריפו בימים האחרונים. במשרד האוצר הופתעו כי שר החקלאות הסיר את תמיכתו בהצעת החוק. במקביל, באוצר החליטו להגיב בנייר עמדה לטענות החקלאים לפיהן התיקון לחוק יפגע בהם.

"משרד החקלאות תמך במהלך. להפתעתנו הרעה בשלב כלשהו השר החליט שהוא לא תומך", אמר גורם ממשלתי בכיר. "במקביל, ההנהגה החקלאית גיבשה התנגדות למהלך. לנו היה ברור כי מדובר בצילום מסך של מוקדי הכוח. החזקים יותר הם אלה שנהנים ממים זולים. הם מתנגדים כי זה יפגע בהם". יחד עם זאת מסביר הגורם כי "אין פה שחור ולבן. מי שמרוויח יותר אלו המושבים ומי שנפגע אלו הקיבוצים. הדרומיים ירוויחו יותר והצפוניים ייפגעו. מי שמרוויח זה ההתיישבות החדשה והישנה יותר משלמת. אבל כל המושבים בצפון ירוויחו מהמהלך. יהיה מחיר אחיד".

התיקון לחוק מהווה הלאמה של האגודות. לטענת ארגון עובדי המים, "המוטבת העיקרית מתיקון 27 לחוק המים היא חברת 'מקורות', המקווה לקבל לידיה את מפעלי המים היעלים והתחרותיים של החקלאים ובכך לבסס באופן מלא את המונופול שלה במשק המים הישראלי". לטענת הגורם הממשלתי, התיקון משאיר בידי האגודות את הנכסים ואף מכיר בעלויות האחזקה והתפעול שלהם. "מה שנוסף הוא עלויות ארצות שמושתות על כלל החקלאים ללא קשר לזהות הספק. אין כל מרכיב של הלאמה בהצעת החוק, נהפוך הוא. הכוונה היא שהחקלאים המפיקים ימשיכו להפיק מים גם אחרי התיקון. מטרת התיקון היא להוביל למחירי מים הוגנים לכלל החקלאים, באופן שוויני ואחיד. אין הצדקה להשאיר את המצב הקיים בו חקלאים משלמים תעריפים שונים עבור מים מאותו סוג".

לטענת החקלאים היקף התשתיות הפרטיות של החקלאים עומד על 10.4 מיליארד שקל, כאשר נכסי אגודות המים בגליל, גולן, עמק הירדן, עמק המעיינות וחרוד מסתכמים בכ- 3.4 מיליארד שקל. התיקון לחוק המים יפגע בהם קשות מבחינה כלכלית. תשתיות הפקת והולכת המים החקלאיות הוקמו בכספי החקלאים, לשימושם, בעידוד ותמיכת המדינה. שימוש בתשתיות אלה לצרכי משק המים הארצי פירושם הלאמה. לדברי האוצר, בהתאם לנתוני הדו"חות הכספיים של האגודות השווי הכולל של הנכסים הוא 372 מיליון שקל, פער של 814%. "בכל מקרה, התעריף החדש שייקבע ישקף את עלויות ההון שהשקיעו האגודות השונות בניכוי פחת ותמיכות מגורמים חיצוניים", נמסר.

(צילום: רועי עידן)

החקלאים - לא נצרוך את המים כתוצאה מהשינוי

החקלאים טוענים גם כי הכמויות במודל רשות המים אינם נכונות. כלומר, הכמויות בפועל גבוהות יותר במקורות ונמוכות יותר בהפקה הפרטית. לדברי האוצר, המודל נבנה על טווח שנים של נתוני כמויות והחקלאים מציגים כמויות של 2015 אשר אינם דומים לנתונים ברוב השנים. לדוגמא, בשנת 2016 הכמויות של ההפקה הפרטית גבוהות יותר אף מנתוני המודל.

החקלאים לא יצרכו את המים. העלאת תעריפי המים החקלאיים תוביל לייקור התוצרת החקלאית ועלייה ביוקר המחיה. "המתווה אינו לוקח בחשבון את העובדה שמהלך כזה ייקר את המים שמספקות אגודות המים לחקלאות ויהפוך אותם לבלתי כדאיים, דבר שיביא לכך שהחקלאים למעשה יפסיקו לצרוך את המים האלה ואגודות המים תפסקנה להתקיים", טוענים החקלאים. באוצר כתבו בנייר עמדה כי המהלך יאפשר מחיר מים סביר לכל החקלאים, יתקן את העיוות הקיים, ומאפשר לתמוך ברובן המכריע של הגידולים החקלאיים. נציגי הממשלה אף מוכנים להיכנס לדיון לגבי תמיכות במקומות נקודתיים. חקלאי מקורות ספגו עליה גבוהה יותר בתעריפי המים וסך השטחים המעובדים והתוצרת לא פחתה לאורך שנות העלייה. יודגש, המחיר של החקלאים הצורכים את מי מקורות הוכפל על פני 10 שנים, לא שינוי בהיקפי התוצרת והשטחים המעובדים.

גורם ממשלתי הסביר כי "המהלך יאפשר תחרות ללא עיוותים בין החקלאים ברחבי הארץ. השוק הפרטי תחרותי. אם שחקן אחד משלם חצי שקל ושני משלם שתיים וחצי נוצר פער שהוא לא תחרותי. בשנתיים שלוש בחקלאות למשקים הקטנים המשפחתיים קשה מאוד. הדבר יוצר פערים לא רציונליים".

במסמך שהציגו ארגון עובדי המים טוענים החקלאים לעלות מ"ק מרחבית של 1.49 שקל לקוב מים בצפון, 1.62 שקל במרכז ו-1.36 שקל לקוב בדרום. נציגי הממשלה לא טענו שמדובר בפערי מחירים בין צפון לדרום, או בין קיבוצים למושבים. הטענה היא שקיימים פערי מחירים לא סבירים בין חקלאים שמפיקים מים באופן פרטי לבין כאלו שאינם. פערים אלה אינם מוצדקים, שכן מערכת המים בישראל הינה מערכת ארצית, והמים שבה שייכים לציבור כולו ללא קשר לזהות מפיק המים. לכן, הממוצע האזורי הנטען אינו רלוונטי. לעתים קרובות פערי המחירים הגדולים קיימים דווקא בין חקלאים סמוכים זה לזה.

גורם ממשלתי הסביר כי "ההתיישבות הוותיקה היא גם זו שהקימה את מפעלי המים ונהנתה מהפרווילגיה של מים זולים. זה היה משהו בלתי נסבל. מחירי המים עלו וזה הגיע לאבסורד. מבחינת יחסי הכוח יש אזורים בארץ שנדפקו. בקעת הירדן, מרום הגליל, חבל לכיש. זה יוצר עיוותים. אנחנו רואים במהלך הזה תיקון עוול ואיש לא מתווכח על כך".