מפרקים

את המסע שעוברת העונה מכבי נתניה, ולא פחות מכך האוהדים שלה, אפשר לנתח מכל מיני היבטים, מהמקצועיים והספורטיביים ועד לכלכליים. ראוי להתעכב רגע דווקא על ההיבט הפסיכולוגי: מכבי נתניה של העונה שעברה הייתה אחת הקבוצות הגרועות בכל הזמנים בליגה הראשונה.

לטבלת הליגה הלאומית

היא ירדה הרבה לפני תום העונה כשהיא מצליחה לאסוף 12 נקודות מתוך 99 אפשריות, רושמת ניצחון בודד אי-שם במחזור השישי וכובשת 14 שערים מול 50 שהיא חוטפת. עונה שלמה התרגלו האוהדים לבוא למגרש בידיעה ברורה שהקבוצה שלהם כנראה תפסיד ושהסיכוי שיזכו לראות אותה כובשת הוא קלוש. יש עליבות.

נתניה. ירדה הרבה לפני תום העונה שעברה(צילום: אביהו שפירא)

שיטת הסקאוטינג של דראפיץ' את ברדה

פתאום, אחרי תהליך פירוק בקיץ ופתיחת עונה בליגה הלאומית עם מינוס 9 נקודות, נתניה לא מפסיקה לנצח (12), לא מסוגלת להפסיד (0), ואחרי 17 מחזורים היא השלימה מהלך מרהיב: סגירה של המינוס, דילוג מעל 15 קבוצות ועלייה למקום הראשון. יש אליפות. תוך קיץ אחד האוהדים והמועדון עוברים ממצב נפשי של לוזרים אולטימטיביים לווינרים שלא מוכנים להפסיד.

המאמן שאחראי על הריצה המשוגעת הוא סלובודן דראפיץ', שמספר: "זו נתניה. אף פעם אין אמצע. או שאתה עשיר או שעני, הכל על הקצה. ואני מת על העיר הזו. נולדתי ביוגוסלביה והגעתי לעיר שלא כל אחד יכול לחיות בה, אבל בשבילי היא הכי טובה שיש".

אתמול, 24 שעות אחרי הניצחון (0:2) על הפועל עכו שהעלה אותו למקום הראשון, נזכר המאמן איך הכל התחיל: "חודש וחצי לפני שזה יצא כבר ידעתי שלא אמשיך בבית"ר. אמרתי לעורך הדין שלי שייצור קשר עם נתניה. איך שקיבלתי מבית"ר את ההודעה, באותו ערב כבר סגרתי".

דראפיץ'. המושיע(צילום: יאיר שגיא )

דראפיץ' לקח איתו את השותף הקבוע שלו, שי ברדה, והשניים התחילו לבנות קבוצה כמעט מאפס. בסגל היו בערך שלושה שחקנים, כששניים מהם – ערן לוי ודיא סבע – חוזרים מפציעה של קרע ברצועה שהשביתה אותם לעונה שלמה. "התחלנו לאסוף שחקנים שאנחנו מכירים מליגות נמוכות", שיחזר דראפיץ'. "הוספנו נתנייתים ותיקים כמו גזל וטגה והתחלנו לבדוק לגבי זרים".

למי שלא עוקב אחרי הליגה הלאומית, השמות לא יגידו הרבה, אבל שווה לעקוב אחרי המונולוג של דראפיץ' שמתאר איך הורכב הסגל שדורס את הליגה השנייה: "לשי ברדה יש עין טובה ובזמנו הוא ראה את קוגבניה ביוטיוב במשחק של הנבחרת הצעירה של טוגו, הבאנו אותו למבחנים בבית"ר ת"א/רמלה, החתמנו אותו ואחרי שעזבנו ידענו שמתישהו נחזור אליו.

גם את עלי מוחמד הבאנו לבית"ר ת"א, אבל הוא ברח לנו במסע של נבחרת ניז'ר. את ניקו אולסק ראינו במכבייה, הוא הלך לקביליו יפו מליגה א', עבר לרמת-השרון שם שי עקב אחריו והתלהב מאוד. את הבלם הקרואטי, ברנקו וורגיץ', ראיתי בקלטות ואהבתי. אבל התייעצתי עם ג'ובאני רוסו כדי שיבדוק לי איך האישיות שלו. לפעמים באים זרים שהם שותים ומעשנים, לא מתאים. ג'ובאני אמר לי שאני יכול להיות שקט וקיבלנו בלם מצוין".

העונה האוהדים מבסוטים(צילום: גיל נחושתן)

אחד הדברים שחוזר בקביעות בשיחה עם דראפיץ' הוא שיתוף הפעולה עם עוזרו ברדה, שמקבל במה גדולה לבוא לידי ביטוי, כולל לעמוד במקומו על הקווים: "זה לא מאיים עליי לרגע, זה עוד זוג עיניים מקצועיות".

ברדה: "אנחנו כל כך הרבה שנים עובדים ביחד, ובכל המקומות דרשתי להכניס סעיף שאם מפטרים את סלובו אני עוזב יחד איתו ואין מצב שאני מחליף אותו".

סגל: "המעבר מאוהד לבעלים לא פשוט"

מי שבוודאי מרוצה מהעבודה של השניים הוא הבעלים אייל סגל, שבקיץ רכש את הקבוצה מהנאמן. סגל הוא אוהד מושבע מילדות ונזהר שלא להיסחף: "ההגעה למקום ראשון תורמת להרגשה הטובה שהתהליך הוא נכון, אך יחד עם זאת המצב נזיל ויכול להשתנות באותה המהירות. השנה, בניגוד לעונת יוסי מזרחי, הקבוצה מחוברת הרבה יותר לקהל ולקהילה, בגלל סוג המשחק והרכב השחקנים שכולל לא מעט שחקני בית".

לוי. חזר מצוין מהפציעה(צילום: אורן אהרוני)

"המעבר מאוהד לבעלים הוא לא פשוט. קיימת מידה רבה של אחריות למציאת עמק השווה בין התפקידים,

דבר הדורש התנתקות מוחלטת מקרבת השחקנים והשארת המפתחות לצוות המקצועי, שלדעתי הוא הטוב בארץ כיום".

דראפיץ סיכם בחיוך: "כשחתמתי בנתניה לא סיכמנו על עלייה כבר בעונה הראשונה ולכן חתמתי לשנתיים. ידענו שיהיה קשה לעלות כשיש לך מינוס תשע. לא האמנתי שבינואר נסגור את הפער ונהיה במקום הראשון. עכשיו חייבים לעלות, אין ברירה".