2017: הג'יהאד יהיה בנסיגה, איראן תתחזק
ב-2016 הוכח כי דאעש אינו בלתי מנוצח והשנה החדשה תעמוד בסימן המלחמה נגדו בסוריה. השאלות שיעסיקו את כל הצדדים בסכסוך בעיראק ובסוריה: מה יהיה לאחר ארגון הטרור הסוני? למי יימסרו השטחים שהיו בשליטתו? האם סוריה ועיראק יתפרקו? ומה יהיו ההשלכות על ישראל?
השנה שהייתה, השנה שתהיה: שנת 2016 הייתה שנת המהפך של הצבאות הערביים בעיראק, בסוריה בתימן ובלוב. כמו שנפלו ב"אפקט הדומינו" משטרים ב-2011 כך נופלים היום בזה אחר זה הארגונים האיסלאמיים שניצלו את הכאוס בעולם הערבי על מנת להשתלט על אזורים שלמים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אנו חווים כעת את הריאקציה, הנסיגה לעבר סופן של "המהפכות הערביות" כשהעולם הערבי הגיע להכרה כי מהפכות אלה מוליכות לאנרכיה ולא לדמוקרטיה. בשנת 2016 הגיעה מעורבותם של חילות האוויר של ארצות הברית ורוסיה במזרח התיכון לשיאה. התערבות זו היא שאפשרה את השינויים המשמעותיים שאירעו ב-2016. מהם אותם השינויים? האם הם מבשרים עתיד טוב יותר לאזור ולישראל? לאן צועד המזרח התיכון לקראת 2017?
"אפקט הדומינו" של נפילת דאעש מתחיל בלוב
בשנת 2016 הוכח כי ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) אינו בלתי מנוצח. נפילת המעוז של דאעש בעיר סירת בצפון לוב מעודדת ללא ספק את מי שנלחם נגד "המדינה האיסלאמית" בעיראק ובסוריה. למרות היותם מפולגים ומוגבלים בכוחם, הצליחו הכוחות הנאמנים לממשלת פאיז א-סראג' בטריפולי לנצח את כוחות דאעש בזכות סיוע אווירי אמריקני.
שילוב כוחות האוויר של מעצמה גדולה בשילוב עם השתלטות כוחות יבשה מקומיים, הוא הנוסחה לניצחון גם במקומות אחרים. עם זאת, יש להניח כי המצב שלאחר חיסול דאעש בלוב מבשר את המצב הפוסט-דאעשי בעיראק ובסוריה: אחרי "הניצחון" נותרה מדינה בעלת תשתיות הרוסות, מפוצלת לאזורי שליטה שונים, עם ממשלה מרכזית שאינה מוכרת באזורים נרחבים של המדינה - כל הבעיות הללו צפויות גם בעיראק ובסוריה.
מרכז דאעש יעבור לסוריה
בשנת 2017 צפוי ארגון דאעש לעבור באופן מלא לצפון סוריה בעקבות הצלחת הצבא העיראקי בסיוע אמריקני נגד דאעש במוסול. מאחר שהרוסים מיקדו את מאבקם במורדים "המתונים", היחידים שנלחמים בדאעש בסוריה הם הכורדים הנתמכים על ידי ארה"ב, אולם מלחמה זו איטית ומוגבלת בהיקפה, כי הכורדים נלחמים בכמה זירות בו זמנית.
ההזנחה הרוסית של זירת דאעש מאפשרת לארגון הטרור לרכז את כוחותיו הנסוגים מעיראק סביב העיר א-רקה בצפון סוריה. באחרונה אף רשם דאעש הישג מפתיע כשניצל את המלחמה של הרוסים וצבא המשטר במוסול על מנת להשתלט מחדש על העיר תדמור במרכזה של המדינה.
שנת 2017 תעמוד בסימן המלחמה נגד דאעש בסוריה. מלחמה זו לא תהיה פשוטה מאחר שהיא מצריכה תיאום זמני בין יריבים מרים: בין ארה"ב לבין רוסיה, בין הטורקים לבין הכורדים ואולי אפילו בין טורקיה לבין איראן. ייתכן והתחלפות הממשל האמריקני תקל על התיאום לאחר שהיחסים בין ממשלו של ברק אובמה לבין ממשלו של ולדימיר פוטין הגיעו למבוי סתום.
הג'יהאדיסטים מפסידים, "הצבא החופשי" קם לתחייה
המורדים בסוריה חטפו מכה קשה ב-2016 בשל ההתערבות הרוסית, שהחלה כבר באמצע 2015. ירידתם של המורדים האיסלאמיסטים במערב סוריה העניקה הזדמנות להחיות בצפון סוריה את "צבא סוריה החופשי" החילוני בחסות טורקיה.
התרגיל הרוסי עובד שוב
האירוע המרכזי של 2016 בסוריה היה ללא ספק נפילתה של בירת המורדים חלב. הצלחה זו גם היא הושגה על ידי שילובן של הפצצות רוסיות עם השתלטות כוחות קרקעיים של נאמני בשאר אסד ומיליציות שיעיות. בימים האחרונים הצליחה רוסיה לשכנע את טורקיה להעניק חסות להסכם שביתת נשק מפוקפק, הדומה באופיו להסכמי שביתת הנשק שעליהן הכריזה רוסיה פעמים רבות בשנה החולפת. הסכמים אלה החזיקו מעמד זמן קצר ותמיד הופרו על ידי אחד הצדדים, המיליציות השיעיות או המורדים.
המשותף לכל הסכמי ה"הודנה" נוסח רוסיה הוא שהם חלקיים, אינם חלים על כל הארגונים ועל כל האזורים וכישלונם ידוע מראש. רוסיה משיגה בהסכמים אלה שתי מטרות: ראשית, היא מפלגת את המורדים בשיטת "הפרד ומשול" וגורמת לחלקם לבגוד באחרים שאינן כלולים בהסכמים.
טורקיה משנה כיוון
בימים האחרונים הצליחה רוסיה לשכנע את טורקיה להעניק חסות להסכם אף שהוא אינו כולל את כל פלגי המורדים (למשל ארגון ג'בהת א-נוסרה הנקרא כיום "פתח א-שאם" ואחראר א-שאם). ההסבר לתיאום הטורקי-רוסי חסר התקדים, הוא שהנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן החליט אחרי הזעזוע של ניסיון ההפיכה בארצו לשנות כיוון. זאת לאחר סדרת כישלונות אסטרטגיים בשנים האחרונות, בראשם התמיכה ב"אחים המוסלמים" נגד המשטר במצרים והתרת המעבר החופשי של מתנדבים ל"מדינה האיסלאמית" על מנת לפגוע בכורדים בסוריה.
כעת מקווים הטורקים כי ההתקרבות לרוסיה תסייע להם לבודד את הכורדים ולמנוע את המשך התחזקותם. טורקיה אולי מקווה שהממשל החדש בארה"ב יפסיק את הסיוע שהעניק ממשל אובמה ל"יחידות משמר העם" הכורדיות (YPG).
המרוויחה העיקרית - איראן
ההתפתחויות בזירות העיראקית והסורית משרתות מעל לכול את האינטרס האיראני. הסיוע האמריקני לצבא העיראקי מחזק את הממשל העיראקי של חיידר אל-עבאדי, המקורב לאיראן. הסיוע הרוסי למשטר בסוריה מחזק את כל בעלי בריתה של איראן בסוריה - כוחות אסד, חיזבאללה, המיליציות השיעיות המסייעות לאיראן (משמרות המהפכה, מתנדבים עיראקים, שכירי חרב אפגנים).
המקום היחיד שבו נמצאים האינטרסים האיראניים בנסיגה הוא בתימן הרחוקה, שם נסוגים המורדים השיעים החות'ים בהדרגה מול כוחות המשטר הסוני בחסות ההפצצות הסעודיות.
הסכסוך הסוני-שיעי והמתח הסעודי-איראני מצויים כעת בשיאם וספק אם המתח הזה ידעך ב-2017.
עליית כוחם של הכוחות השיעיים הפועלים באזור בחסות רוסיה ואיראן צריכה להדאיג את ישראל לטווח הרחוק ובראש ובראשונה התעצמות חיזבאללה. המלחמה בסוריה יצרה קואליציה של מיליציות שיעיות ממדינות שונות המסייעות לחיזבאללה במלחמתו בסוריה. לקואליציה זו יש כעת ניסיון קרבי, מוטיבציה גבוהה ואשליית ניצחון.
אין צפי לשינוי לגבי ביטחון ישראל ב-2017
ההתעסקות הבלתי פוסקת של העולם הערבי בסכסוכים פנימיים (מלחמות אזרחים, סונים נגד שיעים, משטר נגד אופוזיציה) תמשיך לדחוק לשוליים את הסוגיה הפלסטינית, למרות ההחלטות העוינות לישראל באו"ם. ב-2017 יעמוד חיסול דאעש בראש סדר העדיפויות של העולם הערבי. מאבק זה יזכה לתמיכת המערב החושש מהטרור.
שנת 2017 תהיה ייחודית בשל העובדה שהממשל האמריקני משתנה והמזרח התיכון נפרד מאובמה, נשיא שכיהן מאז ראשיתן של "המהפכות הערביות", שהוציא את הכוחות האמריקניים מעיראק והחליט כמעט לא להתערב כלל בסוריה.
למרות התבטאויותיו הפרו-רוסיות לכאורה של הנשיא האמריקני הנכנס דונלד טראמפ, הוא עושה רושם של אדם בלתי צפוי ולכן קשה להעריך מה תהיה עמדתו לגבי המזרח התיכון. לפי התבטאויותיו, ביטחון ישראל ימשיך להיות אינטרס אמריקני.
העליונות הרוסית במערב סוריה מגבילה את חופש התמרון האיראני והתיאום הרוסי-ישראלי מבטיחים את המשך השקט ברמת הגולן. אולם מה תהיה מדיניות טראמפ לגבי סוריה? האם ימסור את המפתחות לשליטה על מערב סוריה בידי פוטין? ומה לגבי מזרחה של סוריה? האם ארה"ב תגבה את הכוחות הסוניים (הכורדיים ו/או הטורקיים) הנלחמים בדאעש כשם שגיבו את הצבא העיראקי? או שתאפשר לרוסיה ואיראן להמשיך את השתלטותם גם על מזרחה של המדינה?
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010