ג׳ורדי נכנע לאגו שלו / שכניק

לאט מדי, מהוסס מדי, מאוחר מדי. אי אפשר להגדיר אחרת את הפיטורים של שוטה ארבלדזה ממכבי תל אביב, שמעידים, יותר מהכל, על כישלון ראשון מהדהד של ג'ורדי קרויף מאז שהגיע לכאן ב-2012. נפילה בעונה אחת אחרי שלוש מצוינות - ועוד אחת טובה - היא אפשרות סבירה ואפילו נסלחת, בטח אחרי המהפכה המבריקה שעשה ההולנדי במכבי ת"א. אבל לקרויף של העונה הנוכחית קרה משהו אחר, בעייתי: הוא נכנע לאגו שלו.

לטבלת ליגת העל

בכלכלה קוראים לזה מלכודת Sunk Cost. אותו משקיע שמסרב לשחרר מניה כושלת, מתוך ציפייה שתחזיר לו יום אחד את ההשקעה, ובכך מדמם הפסדים נוספים. אותו זוג שרכש כרטיסים לסרט גרוע, משתעמם אחרי 10 דקות, אבל נשאר בפיהוק עד הסוף כי, מה לעשות, הם כבר שילמו על כרטיסים, בייביסיטר, חניה ופופקורן. קרויף, הגיוני להניח, זיהה די מזמן את המצב האבוד שאליו נקלעה המערכת הצהובה אבל סירב להודות שטעה, המשיך להאמין בהשקעת ובעקשנות, תוך התעלמות מעובדות, וצבר הפסדים שוב ושוב.

לא מכר את המניות בזמן והמשיך להפסיד. קרויף(צילום: יאיר שגיא)

במקרה הספציפי היה לו עוד יותר קשה: המאמן הוא גם חבר קרוב, וגם כזה שחוזר בלהט על-ידי מכבי במשך שנים. ויתור מוקדם היה מציב את קרויף בעמדה בעייתית. הוא בחר באפשרות הגרועה ביותר: לא לעשות כלום. מכבי ת"א, ככל הנראה, איבדה את העונה.

נכתב כאן בעבר שג'ורדי קרויף הוא הדבר הכי טוב שקרה למכבי בשנים האחרונות, ולכן עליו להישאר כי את העבודה הוא יודע מצוין. זה עדיין תקף. נכתב כאן לא מזמן ששוטה יהיר ולא מתאים, שהוא חייב ללכת. גם זה קרה. בסופו של דבר מישהו במכבי התעורר, אולי מיץ' גולדהאר, אולי ג'ורדי עצמו. אבל הבעיה בוודאי לא נגמרת בעמדת המאמן. למכבי יש סגל עייף, שבע, בינוני מאוד. רובו חייב ללכת. המאמן החדש צריך להתחיל מעכשיו את ההכנות לעונה הבאה, להוריד ציפיות לעונה הנוכחית - כי המרחק האיכותי מהפועל באר שבע גדול - ואיכשהו לקוות לנס שיבוא בחסות הרוגע ויחזיר את מכבי לקרב האליפות העונה, שאינו באמת מתרחש. פתאום אפשרות של הפסד בגביע לבני לוד לא נראית תלושה בכלל.

הפסד ללוד בגביע? לא תלוש(צילום: עוז מועלם)

באר שבע: אין רדיוס, אין ניצחון

הפועל באר שבע חוותה משחק שלישי ללא נצחון, והפעם לא האשימה את השופט אלא את תנאי המגרש הקשים, וחייבים להודות שזו כבר התקדמות. צריך להבין את אנשי המאמי הלאומית. עד היום הם התרגלו לשחק בקאמפ נואו, בברנבאו ובסטמפורד ברידג', אז מה פתאום אתם מתעקשים להביא אותם עד דוחא?

להזכירכם, בעונה שעברה נהנתה באר שבע מרדיוס של סכנין בפלייאוף, בעוד מכבי ת"א הגיעה למשחק מכריע במגרש הקשה בדוחא ואיבדה שתי נקודות. מה היה ההפרש בסוף העונה שעברה? נכון. שתי נקודות.

התרגלו לשחק בקאמפ נואו. בכר והשחקנים שלו(צילום: עוז מועלם)

זהבי עצבני, בצדק

ברכות לאליניב ברדה על הזכייה בתואר כדורגלן השנה של מירי רגב. אין ספק, ברדה שחקן כדורגל משובח, אדם מצוין ואפילו מודל לחיקוי, למרות קיטורים לשופטים ונפילות מוגזמות פה ושם. הוא בהחלט מדורג גבוה ברשימת האחראים למהפכה בבאר שבע, בעצם החלטתו להגיע לקבוצה. אבל, מה לעשות, ב-2016 היה כדורגלן אחד הרבה מעל ברדה, הרבה מעל כולם, ערן זהבי.

ההחלטה לבחור בחלוץ הפועל באר שבע מעידה על פופוליזם, ניתוק מוחלט מעובדות, נתונים, שיאים, וכנראה רצון ללטף שוב את המאמי הלאומית. הפעם, הצדק עם ערן זהבי למרות שלסכומי העברות אין שום קשר לסוגייה.

בכמה רמות מעל כולם השנה. ערן זהבי(צילום: אורן אהרוני)

יש אקשן ביד אליהו

סוף סוף נמצאה סיבה אמיתית להתרגשות במכבי ת"א כדורסל, מכות באימון. במקום מזרחי,

פדרמן ורקנאטי, הייתי דווקא מתעודד ולא מחפש לקנוס את השחקנים הסוררים. זה לפחות מעיד על אכפתיות. התגלו סימני חיים במנורה-מבטחים ואפילו התברר שקווינסי מילר לא חושש ממגע.

צל"ש שבועי

גיא לוזון, על התנהלות מעוררת הערכה. אם מישהו יכול להשאיר את הפועל ת"א בליגה, למרות הכל, זה הוא. שבת שלום.