שתף קטע נבחר

 

"הרעל העדתי פילג אותנו". לבנון נפרדת מהעיתון "א-ספיר"

בפינת "יא אללה" השבוע: סגירת העיתון הלבנוני הנפוץ, העיתונאית העיראקית האמיצה שנחטפה והמגיש המצרי שפתח את הפה - ונאלץ לרדת מהמסך

  

לבנון בלי א-ספיר. סופה של תקופה    (צילום: אבי חי)

לבנון בלי א-ספיר. סופה של תקופה    (צילום: אבי חי)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

במרוצת השנים, בכמה פעמים בודדות הפסיקה ממשלת לבנון את הדפסת "א-ספיר" בעקבות פרסומים שלא נעמו לאוזני השלטון, אולם בשנה האחרונה קולות הסגירה הגיעו מההנהלה עצמה ומהעורך, טלאל סלמאן, לנוכח המשבר הכלכלי שהעיתון היה שרוי בו. במרס 2016 הוחלט שלא להדפיס יותר, אך בהמשך רק צומצם מספר העמודים. אולם המצב לא השתפר והסגירה הפכה לעובדה מוגמרת.

"כאב לי על אבא ואמא שמתו, אבל יותר על העיתון" ()
"כאב לי על אבא ואמא שמתו, אבל יותר על העיתון"

הסיבה המרכזית לסגירת העיתון שהעסיק לפחות 150 עובדים ועיתונאים היא כאמור כלכלית. מלבד "א-ספיר" קולות של משבר נשמעים בעיתונים מרכזיים נוספים כמו "א-נהאר", שמזוהה עם המחנה שפחות מחבב את חיזבאללה.

 

בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס לפני קצת פחות משנה, כאשר עננת הסגירה ריחפה מעל העיתון, טען העורך המיתולגי של "א-ספיר" טלאל סלמאן: "ניסינו, ניסינו וניסינו ובסוף עם הפילוג העדתי הנורא, הקורבן הראשון שלו הם אותם אמצעי תקשורתית שאמורים לפנות לדעת קהל מאוחדת ולאומית. הרעל העדתי חזר ופילג את האנשים". בהמשך הראיון הוא ציין גם את המשבר הכלכלי, אך נראה שבראייתו העניין הפוליטי בלתי נפרד מהעניין הכלכלי במדינה שמנסה להתייצב פוליטית עם נשיא וממשלה חדשה אחרי שנתיים וחצי של ואקום נשיאותי.

 

"כשאבא שלי, אימא שלי וחמש אחיותיי מתו, מטבע הדברים הייתי עצוב, אבל העצב שלי על העיתון גדול יותר", אמר בבכי אל מול המצלמות אחד מהעיתונאים, במסגרת כתבה בערוץ לבנוני שליווה את עובדי הערוץ בשעותיו האחרונות. אך יש גם כאלה שהיו פחות עצובים על סגירתו של העיתון, שנתפס כמי שאימץ עמדה הנוטה לטובת "ציר ההתנגדות" של המשטר הסורי, חיזבאללה ושותפיהם. היו אלה בעיקר גורמים המזוהים עם מתנגדי המשטר הסורי ובעלי בריתו, שהאשימו כי העיתון הסית לרצוח את העם הסורי.

 

כתבה - ונחטפה

גם בעיראק מצאו השבוע את עצמם עיתונאים בעין הסערה: במיוחד אפראח שווקי, שכותבת בעיתון "א-שרק אל-אווסט" וידועה כפעילה למען זכויות אדם ונשים במדינה השסועה והמפולגת. בשבוע שעבר היא כתבה מאמר נגד הפקרות הנשק במדינה הלא יציבה, וציינה תקרית שבה קצינים ממשרד הפנים איימו על מנהלת בית ספר בדרום עיראק. כמה שעות לאחר מכן קבוצה של חמושים חטפה אותה מביתה.

עיסא. "לחצים" ()
עיסא. "לחצים"
   

זעקה גדולה התעוררה בעיקר בקרב העיתונאים, שהפגינו למען שווקי ודרשו מהשלטונות לגרום לעיתונאים ולאזרחים לחוש ביטחון ברחובות בגדד, בעיר שספגה השבוע שורת פיגועי תופת קשים של דאעש. השבוע שווקי שוחררה, אך ספק אם תהיה

העיתונאית האחרונה שתיחטף בעיראק או במקומות אחרים בעולם הערבי רק כי השמיעה את דעתה.

 

ענייני חופש הביטוי היו נושא לדיון ציבורי ער השבוע במצרים, כשהמגיש והשדרן הפופולרי איבראהים עיסא הודיע כי הוא מפסיק להופיע בתוכניתו היומית "קהיר והאנשים" בעקבות לחצים שהופעלו עליו. עיסא, שבעבר הלא רחוק נחשב למקורב לשלטון א-סיסי ואפילו ראיין את הנשיא, החל לאחרונה להשמיע דעות קצת יותר נוקבות נגד המשטר וחברי הפרלמנט שתומכים בו.

 

יו"ר הפרלמנט האשים את עיסא באחת מהישיבות כי הוא מסית למלחמת אחים בין המוסלמים לבין הקופטים במדינה. לנוכח הקולות שנשמעו נגדו וה"לחצים" נראה כי לא הייתה לו ברירה, אלא לפנות את הבמה. עוד סימן שאינו מבשר טובות על עתידו של חופש הביטוי בארץ הנילוס ושל עיתונאים בעידן א-סיסי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים